חנה דוד סה

חנה דוד מסכת חלה

פרק רביעי

הלכה א' יש דברים שהן חיבור בחלה ואין חיבור בטבו"י חיבור בטבו"י ואינו חיבור בחלה חיבור בחלה דתנינן ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור ואינן חיבור בטבו"י דתנינן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינו חיבור ע"כ לכאורה משמע מכאן דהלכה כר"י ב"ח דאמר ראב"י איש ברתותא הוא לענין חלה שנילושה במי פירות לעיל (בפ"ב דמס' חלה) הא כרבנן דאינו חיבור בטבו"י אינו חיבור בחלה ודלא כר"י דמחלק שם אפילו לר"ע דס"ל דאין מי פירות מחברין לטבו"י מחברין לחלה דא"כ ליתני הכא דלענין מי פירות דלרבנן אינו חיבור בטבו"י וחיבור בחלה וע"כ דלענין מי פירות לא מחלקינן בין חלה לטבו"י וכמו דלא הוי חיבור בטבו"י כן נמי לא הוי חיבור בחלה והגם דלכאורה אזיל הגמ' הכא בשיטת ר"י דלשיטת רשב"ל (לעיל בסוף פ"ג דחלה) אין חילוק בין חלה לטבו"י לענין נשוך ומדמחלקינן הכא בזה ש"מ דבשיטת ר"י קיימינן עיין לעיל בחידושנו בפ"ב דחלה) בד"ה ר"י בר"ח עיי"ש שפרשתי הענין הזה באר היטב עיי"ש ודו"ק

שם מהו שיירתה ר"ה אמר אם אומר את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטין שיבולת שועל מין שעורים אינו מצטרף עם החיטים ר"י ב"נ אומר שאר המינים מצטרפין זע"ז עיין בהרא"ש ז"ל ובשו"ע יור"ד דמפרשי הירושלמי הזה ופסקו לענין דינא ע"פ פירושם ועיין בשנו"א ז"ל דהקשה על פירושם וכתב שאין משמע כן בירושלמי ומגיה הירושלמי ומפרש פירוש אחר עיי"ש ודו"ק

שם קב חדש מצרף קב דבר שנטלה מן האמצע מצרף ור' בון בר חייא בעי קב חלה מהו שיצטרף תני ר"ח בן שאול קב הקדש מצטרף קב חלה אינו מצטרף מה בין הקדש מה בין חלה הקדש ראוי לפדותו ולחייבו חלה אינו ראוי לפדותו ולחייבו ע"כ

ולכאורה קשה הא חלה נמי ראוי ע"י שאלה לבוא לידי חיוב וכי היכא דהקדש ראוי לפדותו כן חלה נמי ראוי לשאלה ולחייבו לכן הו"ל בחלה ג"כ להיות מצורף. [וכן אליבא דרשב"ל יהיה ג"כ דינא חדתא בהקדש דהא לפום הך סברא דקאמר הגמ' דבהקדש ראוי לפדותו ולחייבו היינו דווקא בשהקדיש אחר הגלגול לכן הקדישה משגלגלה ופדאה חייבת אבל אם הקדישה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ופדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה כדאיתא במשנה מפורשת לעיל (בפ"ג דמס' חלה) ואולי לפי הסברא דשאלה א"כ בהקדש נמי ראוי לשאלה ולחייבו אפילו הקדיש עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר אליבא דרשב"ל יהיה זה חלוק בין שאלה להקדש דגרסינן בירושלמי (מס' מעשרות פ"ה ה"ג וכן בפ"ק דמס' חלה) הממרח כריו של חבירו ר"י אמר נטבלו ורשב"ל אמר לא נטבלו מתיב ר"י לרשב"ל והתנינן הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורין הרי גזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי א"ל תיפתר כמ"ד גזבר כבעלים ע"כ וא"כ אליבא דרשב"ל נמצא כל עיקר הפטור של גלגול הגזבר משום דגזבר כבעלים הא לא"ה הוי ממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכ"ז דווקא כשפדה מן הגזבר נמצא דגלגול הגזבר פוטר דכ"ז שלא נפדה הרי גזבר כבעלים. אבל אי ישאל על ההקדש וזקן עוקר הנדר מעיקרא וכמאן דלא הוקדש דמי מעולם ולפיכך מחלקינן בבבלי וירושלמי (כתובות פ"ז) בין אם הלכה אצל חכם והתירה בין אצל רופא וריפא דזקן עוקר הנדר מעיקרא וכאילו לא היה עליה לעולם נדרים וא"כ הכא כשישאל על הקדש נמצא דאין גלגול הגזבר פוטר דהא הוי ממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דהא נמצא דלא היה עליה גזבר כבעלים]

וע"פ דעת הראב"ד ז"ל לשיטת הירושלמי הי' מקום לתרוצי קושיתן דגרסינן (בפ"ג דמס' חלה) א"ר בון ב"ח שני גוים שעשאו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין שלא היתה להן שעת חובה ונפטרו ב' ישראלים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר היתה להן שעת חובה ונפטרו ע"כ וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מה' בכורים ה"ט) וז"ל אבל ב' ישראלים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו כל אחד על שלו פטורין שכבר היה להם שעת חובה והם היו פטורין באותו שעה מפני שעשאוהו לחלק ע"כ וכ' הראב"ד ז"ל אין דבר זה מחוור ואם עשאו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהם חייבין ואע"פ שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקיי"ל אין דיחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב עכ"ל וכ' הכ"מ ז"ל דלא