חנה דוד סב

דגיטין (ל"א ע"א) המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו ה"ז חושש על מלע"ע. ואיתא פלוגתא בירושלמי אם מעל"ע של הנחה או ממעל"ע הראשון חושש כמו בבבלי עיי"ש. ואח"כ גרסינן שם והדא מתניתין דלא כר"י וכר"ש גבי הלוקח יין מבין הכותים דר"י ור"ש אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע וא"כ ה"נ ניחוש שמא עד כשיוליך ליתן להכהן התרומה יתקלקל ויהא חששא למפרע ממעל"ע הראשון. ומשני א"ר זעירא תמן למפרע נתקלקלו ברם הכא מכאן ואילך נתקלקלו ואע"ג דגם בהמניח מתניתין דגיטין הנ"ל נמי איכא חששא למפרע וניחוש שמא יתקלקל [כמו לשמא ימות במס' גיטין כ"ח ע"ב ע"ש] פי' המפרשים מהרא"פ ופ"מ ז"ל דה"פ דהתם גבי הלוקח יין מבין הכותים דעדיין לא הופרש תרומה מעולם ושותה טבלים למפרע על סמך שיפריש אח"כ ויהא תרומה למפרע וא"כ חיישינן לבקיעת הנוד ולא נתהווה תרומה מעולם אבל בהמניח מתניתין דגיטין הנ"ל דהא הופרש תרומה והרי הוא בחזקת תרימה עד השתא ורק כל החשש שמא יתקלקל טרם יגיע ליד הכהן ויהיה קלקול למפרע ז"א דלא דמי דהתם גבי הלוקח יין מבין הכותים חיישינן שמא יתקלקל ולא יתוקן למפרע הטבלים מעולם. ולא יבוא לידי חזקת תרומה מעולם אבל החששא ממתניתין דהמניח דהוי חששא שמא יתקלקל ויהי' קלקול למפרע ויקלקל החזקת תרומה נמצא כיון דעד השתא בחזקת היתר הוא לא חיישינן שמא יהי' אח"כ קלקול שיתקלקל ההיתר למפרע לחששא זו לא חיישינן אלא אוקמינן על חזקתו שלא יתקלקלו הפירות וכמו שהן עתה כן יהיו ג"כ אח"כ אבל הכא גבי הלוקח יין מבין הכיתים דהשתא בוודאי טבלים הוא שותה רק על סמך שיתהוה אח"כ תרומה למפרע ע"ז שפיר חיישינן שמא לא יבוא לידי תרומה ונמצא שלא יבוא לידי תיקון למפרע

הרי בהדיא הירושלמי הזה שיטת הרשב"א ז"ל הנ"ל דכיון דהשתא בחזקת היתר לא חיישינן שמא יתקלקל ההיתר למפרע והילכך לא חיישינן שמא יחזור מנדרו ונמצא דעקר נדרו למפרע ועבדי הכהנים איסורא למפרע זה לא חיישינן כמו דלא חיישינן גבי המניח פירות להיות מפריש עליהן הנ"ל מטעם הנ"ל דלקלקול למפרע לא חיישינן משום דאוקמינן על חזקתו דהשתא וכל שלא מתוקן למפרע שפיר חיישינן. וזאת הכוונה בירושלמי הנ"ל לפי פירוש המפרשים ז"ל הנ"ל וזה הוא דעת הרשב"א ז"ל ע"כ שפיר ניחא הכא דמקשה הגמ' שפיר אא"א דמצי למיהדר בי' אמאי רשאי אישתכח דקאכיל טבלים למפרע דאינו רשאי לסמוך על מכירי כהונה דפשיטא דלדידיה יהיב כמו שהוא רגיל עד הנה כן אוקמינן על חזקתו שגם עתה יתן לו ונמצא מתוקן למפרע ז"א דע"ז התיקון למפרע חיישינן שפיר שמא לא יבוא לידי תיקון למפרע והשתא שפיר ניחא קושיתנו מעיקרא על הרשב"א ז"ל דהתם גבי נדר כיון דהשתא הוא בחזקת היתר וליכא חששא רק שמא יחזור מן הנדר ויתקלקל החזקת היתר למפרע ע"ז לא חיישינן אבל הכא כיון דמסקינן דלע"ע הוי טבל גמור רק כל עיקר ההיתר שלו דרשאי לעשותן תרומת מעשר על מקום אחר הוא משום דיתקן למפרע כמו גבי מזגו לו את הכוס הנ"ל ע"ז שפיר חיישינן שמא יחזור הישראל ולא יבוא לידי תיקון מעולם. רק אי נימא דהוי מחוסר אמנה ולא מצי למיהדר ביה משו"ה רשאי לסמוך עליו משום שארית ישראל לי"ע כמו דפירש רש"י ז"ל הנ"ל ובוודאי יבוא לידי תרומת מעשר למפרע אא"א דמצי למיהדר ביה אמאי רשאי דאין לסמוך על חזקה דמעיקרא שרגיל תמיד ליתן לו כן גם להבא יתן לו ז"א דלתקון למפרע לא סמכינן על חזקה דמעיקרא אלא אמרינן שמא לא יבוא לידי תיקון כלל. וגבי מזגו לו את הכוס הנ"ל מתרץ בירושלמי דלא חיישינן משום שניא היא שהיא על אתר עיי"ש. ובשלמא אי לא מצי למיהדר ביה משום הכי רשאי דהרי מחויב ליתן לו אבל אי מצי למיהדר ביה ורק דאמרינן שיתן ל המעשר הגם שאין עליו חיוב ליתן רק משום החזקה שרגיל עד הנה ליתן לו ז"א דלתקן האיסור למפרע לא אזלינן בתר חזקה

[וגם בבבלי לא מצינו פלוגתא על הדא דבירושלמי הנ"ל משום דבכ"מ דמדמינן שמא ימות לבקיעת הנוד היינו נמי באופן שסמכינן על להבא כמו הר"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו דהתם נמי הרי אסרה שעה אחת קודם מיתתו אלא דאתא לסמוך על להבא שיחיה. וכן גבי סוכה (דף כ"ה) נמי צריך לסמוך על להבא. אבל במקום דלא סמכינן על להבא אלא על השתא דשעה זו שעת היתר אלא חיישינן דילמא להבא יבוא קלקול ויקולקל למפרע על זה לא חיישינן כדברי ר"ז בירושלמי הנ"ל]

ועכשיו נבוא לתירוץ השני של הרא"ש ז"ל ויבואר נ"ד בענין השותף שחזר על למפרע אם מה שמכר השותף השני דהוי אז כיורד ברשות אם מה שעשה עשה א"ל דהנה התירוץ השני של הרא"ש ז"ל הוא ירושלמי ערוכה (במס' תרומות פ"א) וז"ל ר"י בשם ר' ינאי ישראל שאמר לב"ל כור מעשר יש לך בידי והלך ב"ל ועשאו תרומת מעשר על מקום אחר והלך ישראל ונתנו לב"ל אחר אין לו עליו אלא תרעומות. הדא דתימא בשנתנו זה עד שלא עשאו זה אבל אם עשאו זה עד שלא נתן זה לא כדהא מתניתין ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה ופריך הירושלמי וכולה מינה כלומר כל כמיניה] ומשני מכיון שאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר"י דר"י אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי ע"כ וזה ממש תירוצו דהרא"ש ז"ל דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מכריו על תבואה שלו עיי"ש ועיין בקצה"ח דמקשה על תירוץ השני של הרא"ש