חנה דוד ס

אמנה וא"כ כשתפס ג"כ יוציאו הבעלים ממנו בטענתם שרוצים לעבור על מחוסר אמנה וליתן לכהן אחר ומאיזה הטעם נתגדל כח הכהנים בתפיסה. והלא אי לאו במכירי כהונה יכול הבעלים להוציא מידו ומאיזה כח נתגדל במכירי כהונה בתפיסה

אבל לפענ"ד נראה דיש מקום לדברי התוס' ז"ל בסוגין דידן דמס' נדרים (פ"ה ט"א) הנ"ל אמר רבא שאני תרומה דיטלו בע"כ משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאתא למיסרא עלי' שויא עפרא בעלמא ופירש הר"נ ז"ל דאפקריה לטה"נ שיש לו בה נמצא דכיון דתרומה אין לבעלים קנין הגוף כ"א טה"נ בעלמא וכיון דאסור על הכהנים באיסור קונמות ממילא אין לו ט"ה והוי הפקר ומשום הכי אין הכהנים מתהנין מדידי' וא"כ ה"נ גבי מכירי כהונה דכיון דהוי מחוסר אמנה ואסור לו ליתן לכהן אחר א"כ ביודאי הוי הפקר בעלמא דלדידי' לא חזיא אלא לכהנים וכיון דהוי עליו איסור ליתן לכהנים א"כ ע"כ אפקריה לט"ה שיש לו בה ומה לן איסור קונמות דהוי על הכהנים לאיסור דהן צדק דחל על הבעלים משום מחוסר אמנה ובפרט לשיטת הרמב"ם ז"ל דמביא הר"נ ז"ל לעיל (דף ט"ו ע"א) דכל איסור דלא יחל דברו עובר המדיר ולא המודר דהא המודר אינו מיחל דברו עיי"ש. א"כ מתפרש דברי רבא הכא דלא חזיא אלא לכהנים וכיון דקאתי למיסרא עלי' וכו' כלומר כיון דאיסור דקונמות על הכהנים נמצא דאין לו הט"ה ליתנם לכהנים משום דהוא יעבור על לא יחל. א"כ כמו כן גבי מחוסר אמנה נמי הכי מכיון דלא חזיא אלא לכהנים ומעולם אין גוף הדבר שלו כ"א הט"ה ומכיון דאסור לו הט"ה שיתן לאיזה כהן שירצה משום מחוסר אמנה א"כ ממילא אין לו טובת הנאה ושויא עפרא בעלמא דאין לו בגווה כלום וא"כ לפ"ז בוודאי יכול הכהן של מכירי כהונה ליטול אותו בעצמו ולא יעבור על הא דקי"ל במס' חולין (ד' קל"ב) גבי מתנות כהונה ונתן ולא שיטול בעצמו דאימת אמרינן שלא יעול מעצמו היינו דווקא בזה דקרינן בי' ונתן שיש להבעלים ט"ה אבל כל היכא דלא קרינן ונתן דאין להבעלים ט"ה מותר ליטול בעצמו והראי' מתוך סוגיא דנדרים הנ"ל דאמרינן דהכהנים יטלו בע"כ ולא קשה הא לא יטול מעצמו אלא פשיטא כדברינו דבמקום דאין לבעלים ט"ה לא חיישינן שיטול מעצמו וא"כ בוודאי מכירי כהונה יכולים ליטול מעצמם ומ"מ השאר כהנים אינן יכולים ליטול מעצמם הגם דאפקריה לט"ה שלו. ז"א דהא כל עיקר דאפקריה משום דמחויב בהן צדק שיהא למכירי כהונה וא"כ האיך יטלו הכהנים אחרים משום הפקר שלו הא כל עיקר ההפקר שלו משום דימטי לידי דמכירי כהונה וזה פשוט עי' ב"ק קט"ו] ומ"מ צריך מכירי כהונה לזכות בו וכל זמן דלא מטי לידו לאו שלו הוא והגם דתרומה הוי ממון כהן ולאחר הפרשה הוי ממון השבט ואין להבעלים רק טה"נ ומכיון דבטל הט"ה שלו ממילא הוי שייך למכירי כהונה אבל ז"א דהא עדיין הוי ממון של כל השבט כמו מעיקרא דהא עדיין לא זכה בו כהן רק דלגבי' יש להבעלים עדיין ט"ה וכיון דכל ההפקר שלו משום דימטי לידי מכירי כהונה ונמצא הוי כמעיקרא ממון של כל השבט רק דלהבעלים יש ט"ה אבל לגבי מכירי כהונה הוי ט"ה הפקר ויכול לזכות בו כזוכה מן ההפקר ועכ"פ בעינן דאתא לידו שיזכה בו ויהי' שלו רק שיכול המכירי כהונה ליטול בעצמו וכיון שיכול המכירי כהונה לימול מעצמו ויהי' שלו ע"כ שפיר נקרא מוחזק ואזלי התוס' ז"ל לשיטתם במס' גיטין (דף מ"ד ע"א) דגרסינן שם בשלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו פי' בקונטרס ז"ל בא ומשכנני קרקע זו ותהא שלך וכ"ז שלא בא הישראל ומשכנו הוי בחזקת נכרי וגבי עבד כה"ג קנסוה רבנן וקשה דהוה ליה למימר אידי ואידי דמטא זמני' לכך נראה דאתא לשנוייא שנוייא קמא הא דמטא זימנא והא דלא מטא זימנא והא דאקשינן גבי עבד דמטא זימנא צריכא למימר בשלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו דס"ד כיון דלא משכנו עדיין לא יצא לחירות קמ"ל דהואיל ובידו למשכנו דיצא לחירות עכ"ל והנה הפי' של בא ומשכנני מקרקע זו ותהא שלך הפ' דכ"ז שלא משכנו עדיין לאו שלו אלא דרשות בידו למשכנו ויהי' שלו ולאחר המשכן יהי' שלו אבל כ"ז שלא משכנו לא הוי שלו כי אם לאחר שמשכן בזה יהי' שלו כן עי' המפרשים ז"ל [עי' בספר גרש ירחים] וא"כ לפנינו שיטת התוס' ז"ל דאף בדבר שעדיין לאו שלו אלא שבידו ליטלו ויהי' שלו הוי בחזקתו ולפיכך מכירי כהונה הנם דעדיין לאו שלו מ"מ הוא בחזקתו מכיון דלבעלים הוי עפרא בעלמא כמו נדרים (פ"ה ע"א הנ"ל) א"כ יכולין מכירי כהונה ליטול מן הבעלים ויהי' שלהם והגם דעדיין לא נטלו מ"מ הוי בחזקתם

ולפ"ז שפיר ניחא התוס' ז"ל במס' ב"מ (ד' ז' ע"ב) גבי תקפו כהן אין מוציאין דמיירי במכירי כהונה ולא קשה דהשתא דתקפו נמי יאמרו הבעלים ליתן לכהן אחר ויעברו על מחוסר אמנה כמו במעיקרא כשלא תקפו אבל השתא שפיר ניחא דהרי כבר כתבתי שיטת הר"נ ז"ל דגבי כהנים ולוים אפילו כשישאל על נדרו מ"מ מכיון דבשעת נדרו לא הי' לו ט"ה דהוי עפרא בעלמא לגבי ונמצא דזכו מן ההפקר לא מהני חרטה להוציא מידם כיון דזכו מהפקר עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דתפסי כהן במכירי וזכו מן ההפקר לא יכול הבעלים אח"כ להוציא מידו דלאחר שזכו מן ההפקר לא מצי למימר שרוצה עוד בט"ה ויתחרט על מחוסר אמנה

ולפ"ז שפיר ניחא הסוגיא דפ' כל הגט (דף ל' ע"א) הנ"ל כיון דמסקינן דמכירי כהונה דהוי מחוסר אמנה לפי שיטת התוס' ז"ל דמי לההיא דנדרים (פ"ה ע"א הנ"ל) דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאתא למיסרא עלי' שוויא עפרא בעלמא ולהכי הכהנים יטלו בע"כ א"כ ממילא אין עליו מצות נתינה דאימתי יש עליו מצות נתינה בשעה שאין הכהנים יכולים ליטול בע"כ בעצמם אבל בשעה שהכהנים יכולים ליטול מעצמם לא קרינן ונתן כמו שכתבתי לעיל א"כ אין