חנה דוד נט

אלא תרעומות כיון דמשכי' ממונא אית ליה גביה אלא לאו ש"מ בדלא נטלו ש"מ ע"כ וא"כ לפי דעת הרשב"א ז"ל דס"ל דמשום הכי יטלו הכהנים בע"כ ולא חיישינן דילמא ישאל על מקצת הכהנים ויהיו אלו אסורין באיסור קונמות כדאיתא להדיא ברשב"א ז"ל. הגם דנדרים קיימי לאיתשולי מ"מ לא חיישינן דילמא מיהדר מן הנדר ויהי' איסור למפרע ויהיו הכהנים אסורין ליטול בע"כ. מ"מ לא חיישינן על חזרה כ"ז דלא חזר בו והכא אמרינן אלא א"א דמצי למיהדר בי' אמאי רשאי הב"ל דילמא יחזור הישראל הרי קמן להדיא דחיישינן דילמא יחזור הבע"ב ועבד הב"ל איסורא למפרע וזה נגד סברת הרשב"א ז"ל. ואין לומר דהרשב"א ז"ל כתב דלא חיישינן לזה דילמא יחזור הישראל אח"כ ויהי' איסור למפרע זה דווקא דהשתא וודאי לא איתשיל ורק חיישינן דילמא אח"כ יחזור מן הנדר אמרינן דאוקי אחזקתי' כמו דהשתא לא הדר ביה כן גם להבא לא יחזור אבל הכא הכי פירוש הגמ' אלא אי אמרת דמצי למיהדר בו אמאי רשאי אישתכח דקאכיל טבלים כלומר דניחוש דילמא כבר הדר ביה הישראל. אבל זה הפירוש אינו דא"כ לא משכחת לה דינא דהרשב"א ז"ל רק באופן שלא זזו ידן של מתוך ידיו של הבע"ב מזמן הקונמות עד שעה שנטלו ובשעת אכילת התרומה עד שאכלו כל התרומה ולא נשאר מאומה. וידעו בבירור שהשתא לא חזר ביה הישראל. ולכן לא יחושו ג"כ על להבא שמא יחזור ויהיה איסור למפרע. אבל אם בתוך הזמן זזו קצת ידי הכהנים מתוך יד הישראל אסורין זה לא ניתן להאמר כלל א"כ לפ"ז חוזרת קושיתנו לדוכתא למה אמרינן הכא א"א דמצי לחזור הישראל ליחוש הב"ל דילמא יחזור וימצא דעביד הב"ל איסורא למפרע דקאכיל טבלים למפרע הרי זה נגד סברת הרשב"א ז"ל

אבל כד נדייק שפיר בסוגיין יתורץ הדבר כעין חומר. דמעיקרא נבין מה דאמרינן בסוגיין א"א בשלמא לא מצי למיהדר בי' משום הכי רשאי אלא א"א מצי למיהדר בי' אמאי רשאי וכו' וקשה הא אפילו נימא דיש בדברים מחוסר אמנה מ"מ ככ"מ דלא מטא ליד הבן לוי המעשר לאו שלו כי מחוסר אמנה אינו עושה קנין והוי עדיין של הבעלים אלא דמחוסר אמנה הוא א"כ במה קנאו הבן לוי שיהא מפרישו תרומת מעשר על מקום אחר ויסמוך על זה לאכול טבלים. הא עדיין לא נתקנו הטבלים בהך תרומת מעשר שהוא עדיין של הבע"ב רק דמחוסר אמנה וכל כמה דלא מטא לידו לא יחול עליהם שם תרומת מעשר

והשיטה מקובצת ז"ל תירץ שני תירוצים בשם הרא"ש ז"ל וז"ל כתב ר"מ ז"ל אע"פ שלא קנאו ב"ל לא במשיכה ולא בהגבהה איירי במכירי לוי' דחשיב כאילו בא לידו כדאיתא בפ' כל הגט א"נ לא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מכריו על תבואה שלו הרא"ש ז"ל ע"כ

והנה שיטת הרא"ש ז"ל צ"ע גדול לכאורה דמאי משני דמיירי במכירי כהונה דהוי קנין גמור. א"כ מאי מייתי הגמ' ראי' דמתנה מועטת הוי מחוסר אמנה דלעולם נימא דאין בו מחוסר אמנה והכא משום מכירי כהונה נגעו בה ומצאתי בקצוה"ח ז"ל דמקשה זאת וז"ל ממ"נ אי מכירי כהונה חשיב כמו קנין ממש א"כ היכי מוכח מינה מתנה מועטת כיון דמכירי כהונה חשיב קנין ממש והוי זכי' גמורה ואי נימא מכירי כהונה אינו קנין ממש אנא דמכירי כהונה הוי כמתנה מועטת דאסור לחזור בו וכמבואר בתוס' ז"ל בפ' יש נוחלין (ד' קכ"ג ע"ב) ד"ה הכא במכירי כהונה ע"ש שכתבו טעמא דמכירי כהונה משום מתנה מועטת דאסור לחזור ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מ"מ ככ"מ דלא הדר בי' הוי מוחזק עש וכו'. א"כ אכתי הוי כמו מתנה מועטת דאינו קנין ואינו שנו והאיך יכול לעשותם מעשר ונהי דגבי בכור חשיב מוחזק אבל קנין אינו עכ"ל. וזה וודאי ברור דמחוסר אמנה אינו קנין דאל"כ בטלת להו כל הקנינים. וא"כ לפי דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל דמכירי כהונה הוי משום מחוסר אמנה א"כ בוודאי אינו קנין וא"כ באמת צ"ע גדול הסוגיא דפ' כל הגט (ד' נ' ע"א) המלוה מעוץ את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ע"כ ופריך הגמ' ואע"ג דלא אתאי לידו אמר רב במכירי כהונה ולוי' עסקינן ושמואל אמר וכו' ואי לפי דעת התוס' ז"ל דמכירי כהונה הוי משום מחוסר אמנה א"כ אינו קנין וחוזר קושית הגמ' ואע"ג דלא אתא לידו ופירש רש"י ז"ל וכיון דלא אתי לידו מאן זכי להאי כהן האי תרומה שיטלנה זה בחובו והאיך יצא ידי נתינה עכ"ל ובשלמא לפירש"י ז"ל דמפרש במכירי כהונה וז"ל כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב אסחי להו שאר כהנים דעתי' והוי כמאן דמטי לידי' דהנהו עכ"ל לפ"ז שפיר ניחא דהוי זכי' גמורה כמאן דמטי לידי' דהנהו אבל לפי' התוס' ז"ל דס"ל דמכירי כהונה הוי משום מחוסרי אמנה א"כ לאו קנין הוא וחוזר קושית הגמ' לדוכתי' ואע"ג דלא אתי לידי'

ועוד צ"ע מאיזה טעם חשיב מכירי כהונה מוחזק לגבי בכור משום מחוסר אמנה דכתבו ככ"מ דלא הדר בי' הוי מוחזק כיון דלא קנו עדיין והוי עדיין של הבעלים וגם הוא ברשות הבעלים וא"כ מאיזה טעם הוי הכהן מוחזק

ועוד צ"ב בתוס' ז"ל במס' ב"מ (דף ז' ע"ב) גבי תקפו כהן מקשים בתוס' ז"ל וז"ל וא"ת אמאי לא מוציאין מידם יאמרו הבעלים ליתן לכהן אחר. ומתרצים דאיירי במכירי כהונה עיי"ש. וקשה דלפי דעת התוס' ז"ל דמכירי כהונה משום מחוסר אמנה ואינו קנין ממש וא"כ לפ"ז אם בא הכהן ליטול מן הבעלים והבעלים חוזרים ורוצים לעבור על מחוסר אמנה הלא בוודאי אינו יכול הכהן לתפוס אותו מידו בע"כ דהא אין בידו לכוף אותו שלא לעבור על מחוסר