חנה דוד ה

כעיקר דאורייתא ע"כ לאו דווקא חיטים ואורז ולא בעינן הסברא דגרירה אלא משום טעם כעיקר הא הרא"ש ז"ל מרכיב להו בהדדי דהגם דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ בעינן הסברא דגרירה דאל"ה לאו לחם הוא דאפילו האורז הוי כמו חיטים הא מ"מ אינו מחמיץ וע"כ מצריכין לסברא דגרירה ועוד קשה לי דבתר הך סוגיא קבע הגמ' לסוגיא דחדש משום דבמתניתין תנן ה' דברים חייבים בחלה ואסורין בחדש איבעיא לי' לירושלמי מהו שיהא חייבין על קלי שלו משום חדש אר"ז כתיב ולחם וקלי וכרמל וגו' את שחייבין על לחם שלו משום חדש חייבין על קלי שלו משום חדש את שאין חייבין על לחם שלו משום חדש אין חייבין על קלי שלו משום חדש ע"כ ואח"כ חוזר הגמ' עוד לדיני חלה ר"י בעי קומי ר"ז ארבעת קבין וכו' וזהו לענין חלה והולך הסוגיא כולה באריכות עד דמסיים לענין חלה והתחיל אח"כ להמתניתין ואסורים בחדש והולך הסוגיא באריכות לדיני חדש עד מתניתין השני וצ"ב למה הענין של קלי נקט לה באמצע בין דיני חלה

ועוד קשה לכאורה על מימרא דר' הילא בשם רשב"ל לא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד וקשה לכאורה דגרסינן לקמן (פ"ג הלכה ה') אמר ר' הילא בין כרבנן דהכא ובין כרבנן דתמן אמרין עד שיהא רובא דגן וטעמו דגן ר"ה אמר טעמא דגן אע"פ שאין רובו דגן מתניתא פליגא על רב הונא עירב בה שאר מינים עד שיהא רובא דגן וטעמו דגן פתר לה במינים אחרים ע"כ וא"כ בשלמא לר"ה שפיר ניחא דאיכא נפ"מ בין חיטים ואורז לשאר מינים אבל לר' הילא דס"ל דגם בחיטים ואורז בעינן טעמא ורובא דגן וגם בשאר מינים נמי מהני רובא וטעמא דגן דהא מתניתא מפורשת היא ולא מחלקינן אליבא דר' הילא בין חיטים ואורז לשאר מינים א"כ האיך קאמר הכא ר' הילא בשם רשב"ל דלא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד וקשה הא לדידי' לאו דווקא הוא בין חיטים ואורז לשאר מינין וא"כ למה מחדש הכא דדווקא חיטים ואורז נקט התנא בשלמא לר"ה שפיר נוכל לדייק דלא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטין ומן האורז והני מיני דווקא אבל שאר מינין השנויין בברייתא עירב בה שאר מינין התם בעינן רובא דגן אבל מה ששנינו חיטים ואורז הוא דווקא דבחיטים ואורז לא בעינן רק טעמא דגן לחוד כדאיתא בירושלמי אליבא דר"ה וכמו שפירש הפ"מ ז"ל אבל לר' הילא גופי' דלא מחלק בין חיטים ואורז לשאר מינין קשה האיך קאמר הכא בשם רשב"ל לא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז ואינו מגרר אלא עם החיטין בלבד וזה דוחק בכ"מ לשנויי הא דידי' והא דרבי' כי אם במקום שתירץ הגמ' בעצמו באופן דלית לי' תירוץ אחר משני הא דידי' והא דרבי' עיין מס' ב"ק (דף ל' ע"א) וגם דוחק למימר דר' הילא אינו מחלק בין אורז לשאר מינים אלא בין חיטים לשאר חמשה ס מינין וכדמשמע קצת במה דמסיק ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד ואינו מסיים חיטים ואורז בלבד א"כ לפ"ז ס"ל דאינו חלוק רק חיטים משאר חמשה מינים דחיטים מגרר הכל אפילו שאר מינים אבל משאר חמשה מינים אינו מגרר. ז"א חדא דזה דוחק גדול דמנ"ל לר' הילא לחלק כן כיון דמדייק מן המשנה דלא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז וזה הוי דווקא א"כ מנ"ל למימר דחיטים דווקא ואורז לאו דווקא ועוד הרי הרשב"א ז"ל כתב בהדיא דדווקא באורז אמרו כן ולא בשאר מינים כדאיתא בירושלמי עכ"ל אלמא דמפרש בפשיטות דכוונת ר' הילא דאורז וחיטים הוי דווקא א"כ נתעורר קושיתנו מר' הילא על ר' הילא

ונראה לפענ"ד לברר ולפרש הירושלמי בטוב טעם ודעת בעזר יוצרי המלמד לאדם דעת. ובזה יתבאר היטב גם הירושלמי מן דר"י בעי קומי ר"ז ארבעת קבין דהוא קשה להבין מאד והנהו מן המקומות החמורים בירושלמי ולפי דרכינו אי"ה יתבאר היטב כשמלה חדשה דמייתי הגמ' הסוגיא דתפוח ומסיק כמה דר"י אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כן הוא אומר הכא אין חימוצו חימוץ ברור והנה בירושלמי איכא ב' אוקימתות על הדא דמצריך התנא חמשה מינין אוקימתא אחת דלחם הארץ משמע מחמשה מינין דסתם לחם הארץ הוי מחמשה מינין ואוקימתא ב' דגמרינן ג"ש מלחם מצה דהתם בוודאי קפיד הקרא שיהא בא לידי מצה ולידי חמץ אף הכא אינו נקרא לחם אלא דבר שהוא בא לידי מצה ולידי חמץ ומכיון דמסיק דחימוץ של התפוח הגם דהוא נמי מחמץ להעיסה מ"מ אין זה חימוץ ברור ע"כ מסיק וכמה דאת אמר אין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינין בלבד אבל שאר המינין אין באים לידי חמץ ומצה אלא דע"י גרירה קי"ל דאף שאר המינין נחמצין דזה הוי הסברא דגרירה כמו שכ' הרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל עיין שם על זה מסיק ודכוותי' אין לך מגרר עם כולן אלא חיטים ושעורין בלבד כלומר הגם דכל חמשה מינין מחמיצין ומגררין לכל המינים שבעולם אבל לא הוי חימוץ ברור ולעולם ס"ל להגמרא דאף כל חמשה מינין יכולין להחמיץ אבל אין חימוצן חימוץ ברור כמו תפוח שמחמץ להעיסה אין חימוצו חימוץ ברור וע"ז פליג ר' הילא בשם רשב"ל דלא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד כלומר דס"ל דאף דשאר החמשה מינין שמחמיצין בעצמם וגם מחמיצין לשאר מינים אבל מ"מ אינו נגרר אלא עם החיטין משום דחיטין מחמיץ לאורז חימוץ ברור אבל שאר חמשה מינין אפילו שעורין אינן אלא שהם בעצמם נתחמצין חימוץ ברור אבל לשאר המינין אינן מחמיצין חימוץ ברור ע"כ אינו נגרר אלא עם החיטין דהוי חימוץ ברור ולא דס"ל לר' הילא דשאר חמשה מינין אינן מחמיצין כלל לשאר מינין ז"א אלא דלעולם מחמיצין אבל אין חימוצן חימוץ ברור כמו