חנה דוד נח

וע"י המעלה נצמח חסרון ובחול יש חסרון וע"י החסרון נצמח מעלה לפיכך מקשה ר"י דמוקמית בע"ש ולא בחול מטעם החסרון דפטור מן החיוב הא בע"ש איכא חסרון יותר גדול דהוא טבל טמא מעורב בחלה הא לא מוטב להפריש מן הפטור על החיוב ולא יהא טבל טמא מעורב בחלה

וע"ז אר"ש בר אבדומא לא למפרע היא קדושה מכיון שהיא קדושה למפרע כמפרשת מן החיוב על החיוב כלומר דהא אע"פ שמסיים לאחר שתעלה בגוש מ"מ כוונתו דלאחר שתעלה בגוש תהא קדושה למפרע אף על הקמח ג"כ תהיה קדושה למפרע בשעת הרמה ונמצא דלא גרע הקמח מן העיסה דכל עיקר הטעם דהוי מן הפטור על החיוב דהא ל"מ למימר בב"א כמו דמשני ר"ח בדר"ה (בפ"א דמס' תרומות) דהא על העיסה מכיון שאמר הר"ז נפטרה ונפטרה מה שבידו ועל הקמח אינו קדושה לשם חלה רק לאח"כ שתעלה בגוש ונמצא דלאו בב"א היא קדושה אבל מכיון דאמרינן דלמפרע היא קדושה נמצא דהשאר שבידו נעשה חלה על הקמח בב"א כמו הראשונות על העיסה דהא למפרע היא קדושה ועי' בסוגיא החמורה הזה ומתוך דברינו תמצא טעם בע"ה יתברך ודו"ק

עוד באותו סוגיא אר"ש ב"א לא למפרע היא קדושה הסברא הזאת איתא בירושלמי (במס' דמאי ובמס' מע"ש) ועל ידי השיטה הזאת השבתי תשובה בענין אחד ומפני שהוא דבר נוגע לדינא ודבר נכון הוא ושיטה כוללת היא בענינים הרבה ע"כ הצגתיה פה ועי' עלה ותמצא טעם בע"ה יתברך שמו ויתעלה

ע"ד השאלה בב' שותפים שעשו שותפות בסחורה אחת והסחורה מונחת ביד אחד מהשותפים והתנו ביניהם שיש ביד אחד לחזור למפרע כ"ז שירצה ואין למסחרם זמן ידוע וקבוע כמבואר בש"ע ח"מ סי' קע"ו והלך אחד מן השותפים ומכר מקצת סחורה לאיש אחר בקנין גמור אגב סודר כד"ת שנקנה המקח ללוקח. ואח"כ כאשר בא שותף המוכר ליטול הסחורה מן השותף השני למוסרם להלוקח. אמר השותף השני הנ"ל שהוא חוזר מן השותפות ושאל השואל אם קנה הלוקח הסחורה אם לא כי יש מקום לאמר דכ"ז דלא חזר בו השותף השני הרי הי' השותף המוכר כיורד ברשות וכמחז"ל שותף כיורד ברשות דמי והוי שלוחו וקי"ל דשליח שמכר או לקח מה שעשה עשוי. יהא דהתנה עמו שיש לו רשות לחזור היינו לחזור מן השותפות שלא יהא לחבירו חלק ברווח או בהפסד אבל ככ"מ דלא חזר בו הוי השותף שמכר כיורד ברשות וא"כ אפילו אם נתגלה הדבר למפרע שהי' שייך לרשות הב' הנ"ל מ"מ המכירה חל דלא גרע מאילו עשאו השותף הב' הנ"ל להשותף המוכר שליח שימכור דבר שלו וה"נ אפילו כשהי' למפרע שלו מ"מ כבר נמכר ע"י שלוחו דהוא הי' יורד ברשות עד הנה. והילכך לא מצי השותף הב' נחזור בו משום דלא תני החזרה שביניהם בעסק השותפות לענין הרשות שהי' זע"ז דאפילו השותפות שביניהם בטל למפרע מ"מ רשות הי' להם זע"ז או דילמא כיון דאיתבטל השותפות למפרע איתבטל נמי הרשות שהי' זה על זה ויכול השותף השני לחזור בו ע"כ תוכן השאלה

תשובה גרסינן במס' נדרים (ד' פ"ה ע"א) רבא אמר דהיינו טעמא דיטלו בע"כ משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאתיא למיסרא עלייהו שויא עפרא בעלמא עכ"ל הגמרא ופי הר"צ ז"ל דאי אפשר ליתנה לישראל הילכך כיון דמיסרא עלייהו שויא עפרא בעלמא דאפקריה לההוא טובת הנאה שיש לו בה. ומיהא שמעינן דהאוסר פירותיו על עצמו יכולים אחרים ליטול אותם בע"כ ואינו יכול לעכב אע"פ שיכול לישאל על נדרו כיון דהשתא מיהא הא לא איתשיל מיהו היכא דאיתשיל חייבין לשלם כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא וכיון דאיתשיל הויין להו הנך פרי כאלו לא אתסרו עלי' מעולם וא"ת א"כ האיך יטלו כהנים בע"כ למה לא ניחוש דילמא מיתשיל ומתהני מדידי' לאו קושיא היא דהתנן המקדש את האשה ע"מ שאין עליה או עליו נדרים ונמצאו עליו או עליה נדרים אינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר. אע"ג דתני התם וכן היא שהלכה אצל חכם והתירה וכן הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת אלמא אע"ג דמצי מיתשיל וחיילי קדושי למפרע כל אימתי דלא מיתשיל לא חיישינן דילמא מיתשיל ה"נ אע"ג דאי מיתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימתי דנא מיתשיל לא חיישינן להכי הרשב"א ז"ל והר"נ ז"ל כתב שמסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר ומשום הכי יטלו בע"כ דאי לא כיון דנדרים לאיתשולי קיימי דמשום הכי מקרי דבר שיש לו מתירין בפרק הנודר מן הירק (דף נ"ט) חיישינן דילמא מיתשיל וכי תנן אינה מקודשת לא שתהא מותרת להנשא אלא דינא קתני וכו' דלא מקלקלה נפשה וכו' ע"כ

וקשה לי לדעת הרשב"א ז"ל קושיא חמורה לכאו'. דגרסינן במס' ב"מ (דף מ"ט ע"א) אמר ר"פ ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתיה ה"נ מסתברא דחמר ר"א אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לב"ל כור מעשר יש לך בידי ב"ל רשאי לעשותו תרומות ומעשרות על מקום אחר אא"ב לא מצי למהדר בי' משום הכי רשאי אלא א"א מצי למהדר ביה אמאי רשאי אישתכח דקאכיל טבלים. הב"ע כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו א"ה אימא סיפא נתנו לב"ל אחר אין לו עליו אלא תרעומות ואי בשנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אמאי אין לו לו עליו