חנה דוד נא

וכאן בטומאה משום דס"ל להלכה כר"י בר"ח דראב"י איש ברתותא הוא ולא כרבנן אבל משום זה לא אריא דהגמ' דפריך מר"י בר"ח לאו משום דס"ל לתלמודא כן להלכה אלא דיקשה על ר"י בר"ח והא דקאמר ודלא כר"י אע"פ דר"י בהדיא לא ס"ל כר"י בר"ח הוא דע"כ דר"י לא מוקי בנילושה במי פירות דהוי חלה טהורה ועומד לאכילה ז"א דהא ר"י משני כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה אלמא דס"ל דלא משכחת הך דינא דהלוקח יפריש דמאי רק בעושה בטומאה וא"כ ע"כ לא מיירי בחלה טהורה בנילושה במי פירות דא"כ אמאי חייב כלל בדמאי אבל יש להוכיח ולה"ר לדעת הרא"ש ז"ל דהירושלמי ס"ל להלכה כר"י בר"ח דראב"י איש ברתותא הוא הא כרבנן לא ודלא כר"י דס"ל דלא דמי חיבור דטבו"י לחיבור דחלה דאע"ג דרבנן דהלכה כוותי' דמי פירות אינן מחברין בטבו"י מחברין בחלה. דגרסינן במס' (חלה רפ"ד) סתמא דתלמודא יש דברים שהן חיבור בחלה ואינן חיבור בטבו"י חיבור בטבו"י ואין חיבור בחלה חיבור בחלה דתנינן ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור ואינן חיבור בטבו"י דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינן חיבור בטבו"י אלמא דלב"ה אינן חיבור בטבו"י וחיבור בחלה חיבור בטבו"י וכו' דתנינן תמן בשר הקדש שקרם עליו הקיפה וכו' וכו' ולכאורה קשה אמאי לא תלו נמי מי פירות דאינן חיבור בטבו"י וחיבור לחלה אליבא דר"י ומשמע מכאן לכאורה דסתמא דתלמודא אזיל בשיטת ריבר"ח דס"ל דלרבנן דאינו חיבור בטבו"י אינו חיבור בחלה אבל ל"ל דע"כ הגמ' אזיל בשיטת ר"י הכא דס"ל לסתמא דתלמודא הכא דנשיכה הוי חיבור בחלה ואינו חיבור בטבול יום ע"כ כר"י הוא דאתיא ומחלקינן באמת בין טבו"י לחלה דגרסינן בירושלמי בפ"ג דחלה) א"ר אימי אתפלגין ר"י ורשב"ל ר"י אמר הנשוך תורה ורשב"ל אמר אין הנשוך תורה וכו' נפרש מיליהון דרבנן ממיליהון דתנינן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינו חיבור בטבו"י ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור א"ל ר"י שניא היא בטבו"י דכתיב טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה עד. משתחשך הוי ר"י דו אמר דבר שאינו חיבור בטבו"י תורה היא דו אמר שהנשוך תורה ורשב"ל דו אמר אינו תורה דו אמר אין הנשוך תורה עכ"ל הירושל' ולפי' הפ"מ ז"ל קשה לי בדעתיה דרשב"ל דמה"ת נימא לקולא דאינו נקר' טמא ע"י נשיכה לענין טהור האוכל ולענין טמא האוכל חשבינן לי' טומאה שיהא פטור משום טמא שאכל טהור. וכן הקשה הגמ' במס' שבת (דף מ"ח ע"ב) גבי מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני ממנ"פ אי חיבור הוא אף הזאה נמי ואי אינו חיבור הוא אפילו לטומאה נמי לא וכו' עי"ש ובס' נו"י ובמפרש אחד מגי' הירושלמי כל אחד בהג"ה אחריתא וזה דבר דחוק להגיה

ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ בפשיטות ארשב"ל ממה דתלינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר דרשב"ל ס"ל דאי הוי נשוך חיבור מן התורה א"כ למה אינו חיבור בטבו"י כמו בחלה דהא ע"כ ב"ה נמי ס"ל דנשוך גבי חלה הוי חיבור וא"כ למה ס"ל דבטבו"י אינו חיבור וע"כ דהא דנשוך הוי חיבור בחלה הוא רק מדרבנן וע"כ לא קשה למה בטבו"י נמי לא גזרו רבנן לעשות הכל עיסה אחד כמו לענין חלה ז"א כיון דמדרבנן הוא אינו מדמין תקנת חכמים זל"ז כמו שמבואר בכמה דוכתי בתוס' ז"ל לאין מספר ובחלה גזרו לעשות הכל בחיבור עיסה אחד ע"י נשוך אבל בטומאה לא וכמו דאיתא במס' ביצה דף ז' ע"א) עד כאן לא אמרי רבנן אלא לענין איסור אבל לענין טומאה לא וכ"ת לענין טומאה נמי נגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן וא"כ ה"נ דכוותיה אבל אי נימא דלענין חלה הוי נשוך חיבור גמור ועיסה אחד יחשב מדאורייתא א"כ קשה מאי טעמא ס"ל לב"ה דאין נשוך חיבור לענין טומאה וע"כ קאמר רשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר ממה דתנינן דאין הנשוך חיבור לטומאה והוי עיסת הנשוך להעיסה שנגע בה הטבו"י טהורה גמורה ואין חייבין עליו משום טהור אוכל טמא א"כ ע"כ שאין הנשוך תורה בחלה דעלמא ואין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור משום דלאו מדאורייתא הוא חלה בנשוך ע"כ אין חייבים בנשוך משום טמא אוכל חלה טהור דכיון דמדאורייתא לאו חלה הוא לא חשיב תרומה דיהא חייב בו משום טמא אוכל טהור דכיון דהוי חלה רק מדרבנן ונקט דבר והפוכו [וע"כ לא קאמר הדא אמרת שאין לוקין על חלתן ד"ת כמו דאמר רשב"ל בריש פ"ק דחלה גבי בלול עי"ש] כלומר כיון דקאמרינן דאינו חיבור בטומאה ואין חייב עליו משום טהור אוכל חלה טמאה ע"כ בוודאי דאין הנשוך חיבור ולפיכך ע"כ שאין חייבין עליו בחלת נשוך משום טמא אוכל טהור דאי ס"ד דבעלמא חייבין בחלת נשוך משום טמא אוכל טהור א"כ הכא הו"ל לחייב משום טהור אוכל טמא הא ע"י נשוך הוי טמא א"ו מדהכא הוי טהור גמור ואין חייבין עליו משום טהור אוכל עמא ע"כ דבחלת נשוך אין חייבין משום טמא אוכל טהור והוי דבר והיפוכו כלומר מדהכא הוי טהור ע"כ דחלת נשוך אין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור דאי ס"ד דבנשוך חייבין משום טמא אוכל טהור לא הוי למיחשבי' הכא טהור ואלא מדתנינן הכא דאינו חיבור ע"כ שאין חייבין עליו כלומר על הנשוך. [גם יש הוכחה לזה דאי ס"ד דקאי על העיסה השניה שלא נגע בה הטבו"י הול"ל עלי' והאי עליו לשון זכר קאי על הנשוך דהוא ל"ז] משום טמא אוכל טהור דאי בעלמא בנשוך חייבין משום טמא אוכל טהור דהוי חלה מדאורייתא א"כ היה לו לחייב בכאן משום טהור אוכל טמא דהוי טמא מדאורייתא אלא מדכאן לא הוי טמא ואינו חייב משום טהור אוכל טמא ע"כ