חנה דוד נ

דבאחת מכל אלו תנן ועזרא קדושי קדוש וס"ל דאף בלא קידוש רק ע"י מלך לחוד ניתוסף העזרה והתוספת הוי קדוש לדידיה אם הכניס עפר מבחוץ להיכל נקרא עפר משכן א"כ ע"פ היסוד הזה לעולם בעינן אפילו אליבא דהמסקנא עפר משכן דווקא דלעולם קפיד רחמנא על עפר משכן דהא דמותר להכניס מבחוץ ומכשירין העפר הזה לעפר סוטה דעפר הזה הוי נמי עפר משכן דהוא בכלל הוספה והקרא לא אתא לרבות לעפר שהכניס למשכן רק דלכתחילה מחויב לעשות כן וכדברינו א"כ נמצא לפ"ז דאף להמסקנא אינו כשר לעפר סוטה רק עפר משכן ומהא דכשר עפר מבחוץ אין להוכיח דלא בעינן עפר משכן ז"א כדברינו דהא הוא בכלל הוספה ועפר משכן נקרא וא"כ ל"ל כקושיתנו דהאי מקום האמה כבר נעשית מצותו דכל קדושתי' למצותו הוא רק על הכותל וכיון דעכשיו ליכא להאי תשמיש של הכותל ממילא נעשית מצותו דהא אפילו דנתקדש עד ארעית דתהומא מ"מ אין בו תשמיש אחר ומצוה אחריתי כי אם להכותל וע"כ נעשית מצותו ז"א דהא האי מקום דנתקדש בקדושת היכל עד ארעית דתהומא לעולם לא נעשית מצותו דהא תשמיש אחרת יש בו והוא דהא נתקדש לע"ס דבעינן מקרקע ההיכל כמו דאיתא במתניתין הנ"ל דהא אם חפר בקרדומות והוציא עפר מארעית תהומא הוא כשר לעפר סוטה וע"כ לעולם לא נעשית מצותו ע"כ אין למעט מקדושת ההיכל דהא העפר ההיכל עד ארעית דתהומא נתקדש לעפר סוטה. דהא דכשר עפר חוץ נמי משום דהוי עפר ההיכל ול"ל דסוף סוף אין בו צורך גבוה עוד משום דע"ג הקרקע אין בו צורך דלא נתקדש רק להכותל וכבר נעשית מצותו ועד ארעית תהומא נמי אין בו צורך לעפר סוטה דהא יכול להכניס עפר מבחוץ דהתיר הכתוב ז"א דא"כ בכ"מ נימא הכי דאפילו עד שלא נעשית מצותו נמי לא יהיה מועלין בו משום הך סברא דאין בו צורך גבוה כמו בבגדי כהונה נימא דאפילו עד שלא נעשית מצותו נמי לא יהא בו מעילה מטעם דאין בו צורך גבוה דהא יכול ליטול בגדים אחרים ולקדשם וכן בכל הקדשים נימא הכי דאין בו צורך גבוה מטעם דיכול לקדש אחרים ואלא ע"כ מכיון דבו איכא ג"כ צורך נקרא לא נעשית מצותו ולא נקרא נעשית מצותו רק לאחר שאינו ראוי לאותו קדושה או דכבר נעשית אותו דבר כמו בריח לאחר שעלתה תמרתו אבל מקודם שעלתה תמרתו לא אמרינן דאין בו צורך דהא יכול ליטול קטורת אחרים ולקדשם ז"א אלא באם היה אפשר לתקן הדבר הזה בלא ההקדש אפילו בדבר חול היה יכול לתקן זאת דלא בעינן קדושה ע"ז שפיר היה אמרינן דאין בו צורך קדושה. אבל אם אי איפשר בלתי קדושה לעשות הדבר הזה לא נעשית מצותו קרינא בי' ולא אמרינן הא איפשר לקדש אחר במקומו וה"נ דכוותיה באם היה ס"ל דלא בעינן הקדושה דעפר המשכן דגם עפר חולין נמי כשרים הוי אמינא שפיר דאין שום צורך בקדושתו עד ארעית דתהומא דהא ע"ג הקרקע בוודאי כבר נעשית מצותו בהאי מקום אמה כדברינו לעיל וקדושתו עד ארעית דתהומא אין בו צורך ואי לעפר סוטה ז"א דעפר סוטה לא בעינן עפר קדוש קדושת משכן דהא אפילו של חולין נמי מותר אבל השתא דלדברינו דעפר חולין דכשרים ועפר סוטה הוא משום דנעשים קדושים בקדושת המשכן א"כ בוודאי לא נעשית מצותו בעפר הזה עד ארעית דתהומא דהא קדושים לעפר סוטה מאי תאמר הלא מאי צורך איכא בקדושתו הלא יכול לקדש עפר מחוץ ע"ז. ז"א דהא בכל דוכתא לא אמרינן כן דאין צורך בקדושו דהא יכול לקדש מחולין ע"ז וה"נ דכוותי' ודו"ק

שם ר"י בר"ח אמר דר"א בן יהודא איש ברתותא הוא דתנינן תמן ר"א בן יהודא איש ברתותא אומר משום ר יהושע לא פסול אלא מקום מגעו בלבד רשב"ל אמר מה פליגין שהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחברין להכשיר אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר ר"ח בשם ר"י ד"ה היא אף ע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה עכ"ל הירושלמי ונחלקו הפוסקים ז"ל הלכה כמאן דהטור יוד בס' שכ"ט כתב בשם הרמב"ם ז"ל דחייב וכתב ב"י ז"ל דכיון דהרמב"ם והרשב"א ז"ל מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן וכן פסק בשו"ע אבל הרא"ש ז"ל בה"ח כ' וז"ל ונראה אע"ג דרבי סתם לן הכא דעיסה שנלושה במי פירות חייבת בחלה כיון דאמוראי סברי דמי פירות אין מחברין לחלה ומוקמי הך סתמא כראב"י איש ברתותא ופליג עלי' ר"ע וקי"ל הלכה כר"ע מחברו א"כ אין הלכה כסתם משנה זו אע"ג דר' יוחנן פליג וסבר דר"ע מודה בחלה דמי פירות מחברין וכו' וריב"ל ור"י וברייתא מסייעתן וכו' עיי"ש וכן רבינו עובדי' ז"ל מסתפק בזה ומובא בש"ך ז"ל ס' שכ"ט

ולכאורה נראה לה"ר לדעת הרא"ש ז"ל דגרסינן (במס' דמאי) חלה ב"ש מחייבין [כלומר בדמאי] וכו' אילו הלוקח זרע וכו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי אלא במגבל עיסתו במי פירות וכו' ר"י בר"ח דר"א בר יהודא איש ברתותא הוא הא כרבנן לא אלא דלא כר"י דר' יוחנן אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה אלא כר"א דר"א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה וכו' עי' בשנו"א ז"ל דדבריו הקדושים קילורין לעינים דמפרש דמקשה על ר"י דא"כ יקשה אמאי חייב בחלה הא הוי חלה טמאה דאינו עומד אלא לשריפה והוי כמו שמן לנר. ועיי"ש דדבריו ברורים כשמש בצהרים עי"ש ולכאורה קשה דמאי פריך לר"י הא ר"י לטעמי' שפיר קאמר דהא פליג על ר"י בר"ח דמוקי כראב"י איש ברתותא ולא כרבנן דהא הכא קאמר ר"י בהדיא אע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לענין טומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה א"כ לדעתיה שפיר מוקמינן בנילושה במי פירות אלמא דהגמ' לא רצה לאוקמיה כר"י באוקמתיה בעושה בטהרה