חנה דוד מח

חו"ל לתוך הגבול דהוי הוספה על א"י ונקרא עפר א"י אפילו שלא ע"י מלך וא"כ ה"נ במשכן ל"ל קרא להכי פשיטא דאם הכניס עפר ממקום אחר למשכן על עפר סוטה דכשר לעפר סוטה דנקרא עפר המשכן דהא דמי נמי לכמו שאם הוסיפו על המשכן מחוץ לגבולו כמו דקי"ל מוסיפין על העיר ועל העזרות] הוי קדוש בקדושת המשכן ונקרא ההוספה מחוץ לגבול עפר המשכן וכשר בוודאי לעפר סוטה כן אם הוסיף בתוך הגבול על עפר סוטה נמי כשר לעפר סוטה. דאם דכ"ר עפר המשכן מ"מ זה נמי עפר משכן נקרא ול"ל קרא לרבות עפר ממקום אחר שהכניס למשכן דכשר לעפר סוטה למה יגרע מקדושת א"י דעפר חו"ל דנקרא לעולם עפר חו"ל שאם הכניסו לתוך הגבול נקרא עפר א"י ואמרינן דעד השתא נקרא עפר, חו"ל ועכשיו נקרא עפר א"י דדמי כמו שנתוסף על א"י מחוץ לגבול ע"י מלך כן בהכניסו לתוך הגבול אף שלא ע"י מלך כן נמי במשכן דעד הנה הי' נקרא עפר בעלמא ועכשיו שהכניסו לתוך הגבול של משכן נקרא עפר משכן ובשלמא למ"ד בכל אלו תנן ובעינן לקדושי למקדש במלך ונביא ואו"ת ובתודה ושיר וכ"ז שלא נתקדש בתודה ובשיר כהלכה אינו קדוש דבעינן דווקא קידוש ב"ד בכל אלו דתנינין במתניתין שפיר ניחא דלא דמי להוסיפו על העזרה מחוץ לגבולו דהא התם נמי אינו קדוש בקדושת העזרה אלא ע"י קידוש וכ"ז שלא נתקדש בתודה ובשיר אינו קדוש ולא נקרא מקדש רק ע"י קידוש א"כ שפיר מצריכין קרא לעפר ממקום אחר שהכניסו למשכן דכשר לעפר סוטה דהא עפר משכן כתיב והא"מ דבעינן עפר משכן אבל עפר ממקום אחר שהכניס למשכן ה"א דפסול דהא לא הוי עפר משכן דלא דמי לעפר חו"ל שהכניסו לארץ דז"א דהתם גבי קדושת ארץ לא בעינן לקדושי אלא ע"י כיבוש בלבד נתקדש בקדושת הארץ ובהוספה בעלמא ע"י מלך לפיכך אמרינן דעפר שנכנס ונתוסף בתוך התחום נקרא עפר הארץ דבהוספה בעלמא סגי אבל למ"ד באחת מכל אלו תנן ופרש"י ז"ל (לעיל ט"ו ע"ב) בסוף העמוד דסגי במלך לבד או בתודה לבד ואי במלך לא בעינן תודה ושיר וכל הדברים לא בעינן מה שעשה עזרא עיי"ש. א"כ חוזר קושיתנו לדוכתי' דלמה לן קרא לרבות דעפר שהכניס למשכן על עפר סוטה דכשר לעפר סוטה פשיטא דהא מכיון דהוסיפו על עפר המשכן נקרא נ"כ עפר המשכן כמו בהוספה על העזרה מחוץ לגבול המשכן ע"י מלך לחוד נקרא ההוספה משכן וכשר לעפר סוטה אפילו בלא קידוש כן נמי בהכניסו לתוך המשכן בלא מלך נקרא עפר משכן ופשיטא דכשר לעפר סוטה כמו בעפר חו"ל שנכנס לארץ וכ"ת הא אסור להוסיף על הבנין כי אם ע"י מקרא אשכח ודרוש כדאיתא בתוס' ז"ל במס' זבחים (דף ל"ג ע"א) שהבאתי לעיל ומלך שהוסיף על העזרה הוי באופן דמותר דלא יעבור על הכל בכתב. אבל הכא הא"מ דאסור להכניס עפר ממקום אחר למשכן ולהוסיפו על עפר המשכן משום דאפשר לחפור בקרדומות ז"א מב' טעמים א' ע"פ הגמ' דמס' חולין (דף פ"ג) דאינו מכוין לבטלו ב' דאינו נקרא מוסיף בבנין אפילו שמוסיף עפר בקביעות על העפר המשכן נמי אינו עובר על הכל בכתב שלא ניתנה בכתב את גובה האדמה כמה יהי' גובה האדמה וגם הרצפה דהא אינו מבואר זה בכתב. וכן משמע במס' זבחים (דף כ"ד) וגם שמקדש עפר ממקום אחר לא נקרא מוסיף בבנין על שמוסיף קדושה במקום אחר שכבר הוכחתי דזה שרי כמו שהוסיפו קדושה על הר הבית במחנה לוי' א"כ יקשה למ"ד דבאחת מכל אלו תנן ל"ל קרא דאשר יהי' לרבות עפר ממקום אחר שהכניס למשכן דכשר לעפר סוטה פשיטא דכשר לעפר סוטה דהא השתא הוי עפר משכן כמו עפר חו"ל שהכניסו לארץ ואין לאמר דשאני הכא דכתיב ומן העפר אשר בקרקע המשכן ומשמע דווקא מקרקע המשכן ממש אבל עפר ממקום אחר שנכנס למשכן לא קרינן עליו עפר בקרקע המשכן אע"פ שמניחו על גבי הקרקע כדאיתא שם בסוגיא משום דמקרקע משמע דמקרקע ממש ז"א מב' טעמים א' דהא לגיר' רש"ל ז"ל בפירש"י ז"ל דבקרקע לא משמע מקרקע ממש כי אם מקרקע הוי משמע הכי ולא בקרקע דבקרקע משמע שמונח רק ע"ג הקרקע עיי"ש וכ"כ בהדיא הרב המאירי ז"ל למס' סוטה וז"ל ואין צריך לחפור שם בדקר או בקרדום שלא נאמר מקרקע אלא בקרקע וכל שהי' בקרקע שעה אחד אשר יהי' בקרקע המשכן קרינן בי' ולא נתמעט אלא שלא יביא מתוך קופתו אלא דיהא מניחו ע"ג הקרקע עיי"ש הא קמן כדעת רש"ל בגירסתו דבקרקע אין קפידא מבקרקע ממש אלא ע"ג הקרקע וגם בלא"ה אין תיבת מקרקע משמעו יותר קרקע ממש מושבתה הארץ הנאמר בשמיטה אע"פ שהכניס עפר מחוץ לארץ לארץ קרינן על העפר הזה ושבתה הארץ וד"ל]

לכן קמה ונצבה קושיתנו דלמה לן אשר יהי' לרבות כשהכניס עפר מחוץ למשכן דכשר לעפר סוטה הא פשיטא דכשר דלמה יגרע מעפר חו"ל שבא לארץ דמדמי הירושלמי וכמו שנתוסף מחוץ לגבול ע"י מלך כן כשנתוסף בתוך הגבול אף שלא ע"י מלך וא"כ ה"נ במשכן אם נתוסף מחוץ לגבול המשכן ע"י מלך הוי משכן כן כשהוסיף בתוך המשכן עפר על עפר סוטה פשיטא דנקרא עפר המשכן וכשר לעפר סוטה

ועל ידי הקושיא הזאת יש מקום להבין הענין דחלקו התלמודים דבבבלי גרסינן יכול יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהי' וכו' ובירושלמי (בפ"ב דסוטה) גרסינן יכול עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' אם אין שם תן שם א"ר אבין הכי איתאמרת יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' מ"מ וכו' ע"כ וצריך טעם למה נשתנה הענין זה בבבלי מירושלמי דבירושלמי גרסינן יכול עד שיחפור ואילו בבבלי לא גרסינן עד שיחפור אלא יכול יחפור דפשט הלשון רחוק זמ"ז

אבל מתוך קושיתנו יומתק הענין על נכון דיש לתרוצי קושיתנו הכי דהא דצריך קרא דאשר יהיה לרבות שהכניס עפר מבחוץ לתוך ההיכל לאו