חנה דוד מז

המקום הוא עד ארעית תהומא כדאיתא במס' זבחים (דף כ"ד ע"א) כי קדיש דוד וכו' לעולם פשיטא ליה דעד ארעית דתהומא קדיש וכו' עיי"ש מ"מ על מה נתקדש רק למצותו דהוא לעבודה שעל גבי הקרקע נתקדש בקדושת היכל וא"כ הכא דלא נתקדש רק על הכותל וכי יש עבודה ואיזה נפ"מ בקדושתו בארעית דתהומא מתחת לכותל ולא נתקדש מעיקרא האי מקום עד ארעית דתהומא רק להעמדת הכותל וא"כ קמה ונצבה קושיתנו לעיל דלמה לן לאפושי פלוגתא חדשה בין ת"ק ור"י בענין אמה טרקסין דלרבנן מספקא להו ולר"י פשיטא לי' הא לעולם איכא למימר דלר"י נמי מספקא ליה בקדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ ומ"מ סגי בפרוכת אתת ומכניסו להאמה טרקסין לפנים דאזיל לטעמי' דס"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וא"כ מה איכפת לן בקדושת אמה טרקסין שהי' במקדש ראשון הלא כבר בטלה קדושתו ונהי דלא אפשר להכניסו להיכל מפני שאין מורידין כמו שבארתי אבל הלא איפשר להכניסו בפנים לפום הך סוגיא דמס' שבועות (דף ט"ז ע"א) הנ"ל דלמ"ד דלא קידשה לע"ל עזרא קדושי קדיש א"כ אין חשש הקטרה בחוץ דהא יוקדש כלפנים ע"י עזרא כמו כל המקדש ואינו עובר על הכל בכתב כמו שביארתי דאין לחוש אי מוסיפין על אויר בית קדשי הקדשים וגם אין לחוש להוסיף על הקדושה במקום חדש בקדושה חדשה וגם אין ממעט בהיכל ע"פ הכתב משום דכל הנפ"מ של הקדושה עד ארעית דתהומא הוא רק למצותו של העבודה והכא האי אמה טרקסין כל עיקר מצותו רק לכותל שעלי' ע"פ הכתב ועתה נעשית מצותו ואין בו צורך גבוה עוד

ונקדים עוד קושיא אחת בסוגיא דשבועות ויתורץ ב' הקושיות אלו חדא בחברתה בע"ה יתברך למ"ד באחת מכל אלו תנן קשה לי לכאורה דגרסינן (במס' חלה פ"ב) עפר חו"ל שנכנס בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אר"י אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטורה ע"כ וגרסינן בירושלמי רבנן דקסרין בשם ר"ח במחלוקת כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם אין בכלל אלא מה שבפרט וכר"י מתיבן לר"י אם בספרי א"י והא כתיב מהמדבר והלבנון הזה וגו' אלא אם אינו ענין לספרי א"י תנוהו ענין לספרי חו"ל מעתה מה שהי' דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהא חייבין בחלה שניא היא שהי' דוד מניח ספרי א"י ומכבש ספרי חו"ל הוי בעי מימר מ"ד תמן חייב אוף הכא חייב ומ"ד תמן פטור אוף הכא פטור אפילו כמ"ד תמן פטור וכו' וכו' וה"פ ע"פ פירוש המפרשים וכך מורה הפשע בפשיטות דתלי הירושלמי הפלוגתא שבין ת"ק ור"י במתניתין בעפר חו"ל שבא בספינה לארץ דלת"ק מחייב במעשר ובשביעית משום דלת"ק הוי העפר חו"ל שבא לארץ כעפר א"י וחייב במעשר וכן בשביעית דהוי כמו שנתוסף על א"י מחוץ לגבול א"י דלת"ק הוי קדוש בקדושת א"י וכן כשהכניס עפר מחו"ל לתוך הארץ הוי כמו שנתוסף על הארץ ויש לו דין עפר ארץ ישראל ור"י לטעמי' דס"ל דאם נתוסף על ארץ ישראל מחוץ לגבול לא הוי קדוש בקדושת ארץ ישראל והילכך כשהכניס עפר חו"ל לתוך ארץ ישראל לא הוי קדוש בקדושת א"י ואזדי ר"י ורבנן לטעמי' דלר"י דדרש אין בכלל אלא מה שבפרט והאי כ"מ אשר תדרוך לא קאי על הוספה מחוץ לגבול אלא קאי על הפרט מהמדבר והלבנון א"כ הכא שהכניס עפר מחו"ל לארץ נמי אין בו קדושה של א"י דס"ל דהיספה מחוץ לגבול אינו קדוש בקדושת א"י אבל רבנן לטעמם דס"ל דהוסיף עפר מחוץ לגבול הוי קדוש בקדושת א"י כן נמי כשהכניס בתוך הגבול מחוץ לארץ דומה כשהוסיף על א"י והרי הוא כעפר ארץ ישראל והגם דהוספה מחוץ לגבול דהוי לרבנן בקדושת א"י הוא דווקא כשנתוסף ע"פ מלך ומ"מ מדמה הירושלמי כשנתוסף בתוך הגבול שלא ע"י מלך לכשנתוסף מחוץ לגבול ע"י מלך וכן כ' המפרשים ז"ל עיין שם (וזה שלא כסוגית הבבלי (בגיטין דף ז') דתלי הגמ' פלוגתתן בענין עציץ נקוב וה"ה בעפר א"י נמי הכי הוי וכן איתא במפרשים ז"ל

וקשה לי לכאורה על הדא שמעתא דגרסינן במס' סוטה (דף ט"ז ע"ב) על הדא מתניתין להיכל ופנה לימינו ומקום הי' שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה כשהוא מגבי' ונוטל עפר מתחתי' ונותן כדי שיראה ע"פ המים ת"ר ומן העפר אשר יהי' יכול יתקן מבחוץ ויכניס ת"ל בקרקע המשכן יכול יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהי' הא כיצד יש שם הבא אין שם תן שם ע"כ ופרש"י ז"ל אי לא הוי כתיב בקרקע הא"מ בעינן מקרקע המשכן ממש אבל השתא דכתיב בקרקע משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס עפר להיכל ובד"ה אי בקרקע קדרשינן ולא כתיב אשר יהי' יכול לא מצא עפר תיחוח נוח ליטול יחפור שם בקרדומות ת"ל אשר יהי' וכו' ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת וכו' וכו' עיי"ש היטב וקשה דלמה לן האי קרא אשר יהי' לאורי לן דמותר להכניס עפר ממקום אחר למשכן דבלא קרא ה"א דקפדינן דווקא על עפר המשכן אבל עפר מבחוץ שהכניס למשכן פסול ז"א דאפילו בלאו האי קרא דאשר יהי' נמי שפיר ידעינן כשהכניס עפר ממקום אחר למשכן על עפר סוטה דכשר אם דכ"ר עפר המשכן משמע דבעינן עפר המשכן מ"מ יהי' כשר בעפר מבחוץ שהכניס במשכן לעפר סוטה דהא גבי שביעית נמי כ"ר בהדיא ושבתה הארץ ובעינן עפר הארץ ומ"מ אמרינן עפר חו"ל שבא לארץ חייב במעשר ובשביעית דנקרא עפר הארץ הגם דעד הנה שהי' בחו"ל הי' נקרא עפר חו"ל אבל מכיון שנכנס לארץ נקרא עפר ארץ ומדמי הירושלמי הנ"ל לכמו שנתוסף א"י מחוץ לגבול ע"י מלך דהוי ההוספה א"י כן בהכניס עפר