חנה דוד מב

חנה דוד מסכת חלה

פרק שני

חבריא בשם ר"א רב"א בשם ר"א ר' הילא בשם רשב"ל כך משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבין בחלה ולא גידולי פטור הן והוא מקבל מני' א"ר אסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאר"ה בשם ר"ש בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי מה מקיים ר"ע טעמיה דר"א לחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניו מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה ע"ד דר"ע היא ספינתו היא עיסה תני היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור מודים חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דר"ע מותיב לר"א והוא מקבל מני' ע"כ

והנה פי' הפ"מ ז"ל דחוק מאוד ונראה לפענ"ד דה"פ מה מקיים ר"ע לחם הארץ דמשמע דקפיד הכתוב על לחם הארץ ע"ז משני דהא דכ"ר לחם הארץ דמשמע דבעינן מן הארץ לאו דבעינן דהתבואה יהיה מן הארץ אלא אפילו כשהתבואה מן חו"ל נמי נ"ל בה כיון דהכניסן לארץ ורבי רחמנא מן הקרא מביא אתכם שמה כיון שנכנס לא"י חייב אבל ע"ז קפיד רחמנא בקרא דלחם הארץ דבעינן שיתהווה לחם בארץ דווקא דיכניס תבואה מן חו"ל ויעשנה לחם בארץ אבל אי הכניס לחם מחו"ל פטור דע"ז קפיד קרא ולפיכך דייק התנא במתניתין ותני פירות חו"ל שנכנס לארץ דמשמע דווקא פירות לחוד הכני לארץ ועשאו לחם בארץ אבל אם הכניס לחם מחו"ל פטור וע"ז קאמר הוא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור דע"כ גם בהכנסתן עכ"פ בעינן דיתהווה לחם ביד ישראל כיון דמדמי ליה את שעת הכנסתן כמו הכניס מחו"ל לארץ ע"כ בעינן דוקא דיהא לחם בארץ דהוא אחר הכנסתן אבל אם היה לחם קודם הכנסתן לארץ דהיה אז דין חו"ל פטורה אפילו בשעה שהכניסו לארץ דעכשיו הוי דין א"י משום דרבי רחמנא לחם הארץ וע"ז קאמר מודים חכמים לר"ע בהכניסן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דר"ע מותיב לר"א והוא מקבל מניה כלומר דלקמן (בפ"ג מ"ד) פליגי חכמים, ור"ע בענין נכרי שנתן לישראל עיסה במתנה אם עד שלא גלגלה חייבת ומשגלגלה פטורה אליבא דחכמים ור"ע אומר הכל הולך אחר קרימה בתנור והנה ב' פטורים מרבינן גבי חלה חדא בתבואת חו"ל וחדא בתבואת נכרים ופליגי רבנן בתבואת נכרים דממעט הכתוב מן עריסותיכם ע"כ ס"ל לרבנן דאם בשעת גלגול היתה של נכרים פטורה כיון דבשעת חיוב היתה ביד נכרים שבשעת חובתו היתה פטורה כלשון המתניתין שם ואילו בפטור דחו"ל מרבי הכתוב בהדיא דהולך אחר קרימת התנור דכ"ר לחם הארץ דבשעה שהכניסו לארץ חייב בחלה ע"י שעושה לחם והאי הוי ריבוי דמרבי דלא תימא הא דרבי רחמנא בפירות חו"ל שנכנסו לארץ הוא דווקא כשהכניס קודם גלגול אלא אם הכניס לאחר גלגול פטור מן החלה משום דבשעת חובתו פטורה היתה ע"ז מרבי לן קרא דלחם הארץ דכיון דעושה לחם בארץ חייבת בחלה דבארץ הלחם מחייבו דלא אזלינן בתר הגלגול דחו"ל אבל הלחם דארץ מחייבו בחלה וע"ז קאמר הגמרא דעל דעתיה דר"ע הוא ספינתו הוא עיסה דלשיטת ר"ע בעצמו דס"ל גם בעיסה שהיתה בשעת גלגול בפטור ואחר הגלגול נכנסה ליד החיוב חייב כדס"ל במתניתין דפ"ג הנ"ל ע"כ אין חילוק זה בין אם הכניס מחו"ל לארץ בספינה או עיסה כלומר בעיסת נכרים וקאי על המתניתין דפ"ג הנ"ל דנחלקו בעיסה ע"ש וע"ז קאמר ע"ד דר"ע אין חילוק בין אם הכניס מחו"ל לא"י או עיסה דפליגי בפ"ג דלר"ע בכולן הולך אחר קרימת התנור דקרימת התנור דא"י מחייב אפילו לאחר הגלגול וכן קרימת התנור דיד ישראל מחייב אליבא דר"ע וע"ז קאמר תני הוא הכנסתן כלומר בשעה שנכנסו ישראל ארץ דמדמי ר"ע לפירות חו"ל שנכנסו לארץ. וע"ז קאמר מודים חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימת התנור כלומר הגם דחכמים פליגון עם ר"ע שם במתניתין בנכרי שנתן לישראל עיסה במתנה דס"ל לרבנן התם דאם אחר הגלגול פטורה משום דבשעת חובתן היתה פטורה ולפיכך לא נתחדש עתה חיוב ביד ישראל ע"י קרימת התנור מ"מ מודים חכמים בהכנסתן לארץ דאפילו אחר הגלגול מ"מ בהכנסתן לארץ ישראל קרימת התנור מחייב דקרימת התנור דא"י מחדש החיוב ואם היינו סוברים כר' יוסי דאמר בשם ר"ה בשם ר"ש ב"נ כבר נתתי דלמפרע ירשו. א"כ כשנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים