חנה דוד מא

הפריש ממנה התרומה הרי היא חייבת בחלה לכן מחוורתא כדפירש במראה הפנים ז"ל ודו"ק

שם א"ל ר"י ובלבד ע"י משקה עי' בפוסקים ז"ל ובשנו"א ז"ל דהאריכו הרבה בזה ואכמ"ל ודו"ק

שם מיליהון דרבנן פליגון כהנא שאל לשמואל וכו' הרא"ש ז"ל העתיק הסוגיא הזה הכא משמע דקאי כל הסוגיא לענין המדומע דהכא ובאמת הסוגיא הזה איתא אות באות (בפ"ד דתרומות) ופירש שם הפ"מ ז"ל דעיקר הסוגיא שייך התם והכא אגב גררה נסבה ופירש שם מה שפירש ופירושו דחוק: ובאמת נראה לפענ"ד דהסוגיא שייך הכא ומיליהון דרבנן קאי אפ"ד דתרומות כדרך הש"ס הזה וכן מוכח בשנו"א ז"ל דמעתיק הסוגיא הכא משמע דס"ל דהכא עיקר הסוגיא ובפירוש הענין פי' בס' נו"י ז"ל דשמואל לשיטתו דס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל במס' ב"ב (דף נ"ו ע"א) ע"כ גם חלה דאורייתא ולא אתי דימוע מדרבנן ומפקע לחלה דאורייתא ור"י ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וה"ה לחלה ולפיכך דימוע מדרבנן מפקע לחלה דרבנן וע"ז מביא ראיה מעיגול בעיגולין דהוי מדרבנן וכמו דאיתא ביבמות (דף פ"א) עי"ש וכל דבריו תמוהין א' דכהנא גופיה ס"ל דהוי מדרבנן כדאיתא בהדיא (בפ"א דמס' תרומות) כמו שהבאתי לעיל וגם תיבת עיגול בעיגולין דדבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו אין מקום לדברי' הללו לפי דרכו וגם אין מקום למיליהון דרבנן פליגי ע"פ דרכו ועי' לעיל בסוגיא דמדומע שת"ל ירדתי לעומק הענין ברוך ה' ע"ש

הלכה ד' הלכה זו מבואר היטב וק"ל מאלי' ודו"ק

הלכה ה' נחתום וכו' הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו עי' באו"ז ומפני הטעם המבואר בהקדמה קצרתי

שם ונעשית ביו"ט מתניתין דר"ש בן אלעזר הוא דתני אין עושין מיו"ט למוצאי יו"ט והתני ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שא"צ אלא חתיכה אחת קומקם חמין אע"פ שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד אבל לאפות אינו אופה אלא צורכה דתני רשב"א אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא ע"כ לפי' המפרש פ"מ ז"ל דחוק והדברים פשוטים דפי' הירושלמי מובן על משקל הדעת הראשון דהירושלמי ס"ל דאתיא מתניתין כרשב"א דס"ל דהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא ולפיכך ס"ל לתנא דמתניתין דבשעה שהרועים אוכלים ממנה דנעשית ביו"ט ואע"פ שהחלק של הכלבים נאפת ג"כ משום דס"ל כרשב"א דהפת נאפת יפה בשעה שהתנור מלא וע"כ אין טירחא שלא לצורך או"נ ביו"ט וכן פי' בס' פני יהושע ז"ל במס' ביצה (דף כ"א ע"א) ע"ש

ומה שהקשה הפנ"י ז"ל על התוס' ביצה (דף כ"א ע"א) מן הירושלמי הזה על התוס' ז"ל בד"ה עיסה דמקשים על ר"ח דקאמר עיסה חציו של נכרים וחציו של ישראל אסור לאפותה ביו"ט משום דאפשר למיפלג בלישה וז"ל וא"ת האמר לעיל (דף י"ז) רשב"א אומר ממלאה אשה התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא ושרי לאפות ביו"ט אפילו לכתחילה וכ"ת דאתיא לת"ק והא הילכתא כר"ש דמתיר וי"ל דשאני התם דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה ועוד דילמא מקלעי ליה אורחים אבל הכא דחציו של נכרים אסור לאפות ביו"ט עכ"ל והקשה הפנ"י ז"ל דתירוצם הוא לנגד הירושלמי דהכא דהא בירושלמי בפ"ק דמסכת חלה מוקי המתניתין דעיסת כלבים דנאפת ביו"ט דאתיא כרשב"א והכא במס' ביצה מדמה הגמרא המתניתין דעיסת כלבים להא דעיסה חציו של נכרים וחציו של ישראל אלמא דהירושלמי מוקי כרשב"א וזה דל כדברי התוס' ז"ל דכתבו דעיסה חציו של נכרים וחציו של ישראל אינו ענין לדרשב"א ואילו בירושלמי מוקי כדרשב"א ע"ש ולפענ"ד נראה דאין כאן קושיא ושום סתירה מהירושלמי הזה לדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל הן אמת לפי פי' הפ"י בתוס' ז"ל הנ"ל שפירש שכוונת דבריהם דהתם בדרשב"א הוא דאמרינן דמותר לכתחילה לפי שליכא איסור דאורייתא משום דהוי כמו הואיל דלכל הפחות כל חדא וחדא חזיא לדידיה והוי כמו במסכת פסחים (דף מ"ח ע"א) ע"ש אבל הכא בחדא מיהת קצת לא חזיא אלא לנכרים ולפ"ז גם בעיסת כלבים נמי דכוותיה דהא בשעת דעיילי לתנורא מיהת איכא קצת מן העיסה דלא חזיא אלא לכלבים ולפ"ז בוודאי לא אתא מתניתין דעיסת כלבים כרשב"א משום סברת התוס' ז"ל דהתם שרינן אף מדרבנן מהסברא שהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא משום דבלא"ה ליכא איסורא דאורייתא משום דכל חדא וחדא חזיא לי' בעידנא דקמעייל בתנורא אבל הכא דבוודאי קצת מהעיסה לא חזיא אלא לכלבים ע"כ איכא איסור דאורייתא אבל להמסקנא דמסיק הגמרא דאפשר לפייסן בנבילה א"כ הוי ממש כמו בדרשב"א דהא כל העיסה חזיא לדידיה בעידנא דקמעייל לתנורא והגם דבדעתו ליתן לכלבים מ"מ מכיון דבעידנא דקמעייל לתנורא חזיא לדידיה ע"כ ליכא אישור דאורייתא ושרי אף לכתחילה מטעם דמוקי בירושלמי דאתיא כרשב"א ולפיכך ע"פ המסקנא אין סותר הירושלמי לסברת התוס' ז"ל ודו"ק

שם בסוף הפרק מנין שלא עשה כלום עד שמשייר מקצת ת"ל מראשית ולא כל ראשית עי' במהרי"ט אלגזי ז"ל בהלכות חלה ועי' בירושלמי יומא ברפ"ב והרים אין והרים אלא כו' ודו"ק

סליק פרקא קמא