חנה דוד לו

שבו הוי תרומה ז"א אלא דימוע הוא רק נפלה בתוכה ולא נבללה דדימוע ובלילה שני ענינים הן א"כ עכ"פ חייב בחלה מאי תאמר הלא איכא בה אחד ממאה תרומה ז"א דמנ"ל דאיכא בו חלק תרומה דשמא הוי כולה מן החולין ומספק חייב בחלה דהא קיי"ל דספק מדומע חייב בחלה כמו דאמר ר"י בירושלמי (פ"ק דחלה) ואין להקשות כ"ז קשה למה לא מוקי הגמרא דלעולם ס"ל לר"י דתרומה וחלה הוי מדאורייתא וכי תימא האיך אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא ז"א דמיירי בדימוע שנבללה באמת א"כ אחד מק' שבו הוי תרומה וכשנוטל ממנה ה' רבעים קמח נמצא דאחד מק' שבו תרומה והתרומה אסורה מדאורייתא ולא איכפת לן מה שהמדומע הוי מדרבנן דהחולין הוי נחשב לתרומה מדרבנן כיון דאית ביה תרומה מדאוריי' ובציר לי' שיעורא דחמשה רבעים. ז"א דא"כ יקשה מ"ט דר"מ ור' יהודא דמחייבין בחלה אלא ע"כ מיירי דליכא בחמשה רבעים הנ"ל חלק תרומה ומה שהחולין נחשבין כמו תרומה הוא מדרבנן א"כ יקשה האיך אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא וז"ב

והשתא נבוא לעניננו דכהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובה תרומה וקשה לי האיך ס"ל לכהנא דס"ל דבעינן רוב תרומה דאי ככל שאר דימוע דמיעוט בטל ברוב חולין חייב בחלה צריכין אנחנו להבין טעמא מאי חייב בחנה ממנפ"ש היכי ס"ל דאי ס"ל דחלה דרבנן למה לא אתא דימוע מדרבנן ויפקע לחלה מדרבנן ואי דס"ל דחלה דאורייתא לפיכך לא אתי דימוע מדרבנן ומפקע לחלה דאורייתא ע"כ בעינן שיהא רוב תרומה ז"א דא"כ אפילו רוב תרומה נמי לא מהני ואפילו כולו תרומה נמי לא מהני להפקיע מחלה דהאיך אתי תרומה בזה"ז דרבנן ומפקע חלה דאורייתא דהא כהנא גופא ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן כמו דגרסינן בירושלמי בהדיא (בפרק א' מתרומות) מהו שחייבין על קדשיו מבחוץ כהנא אמר אין חייבין על קדשיו מבחוץ והדא דכהנא פליגו דר"י דר"י פוטר טבלו ד"ת ותימר אכן כמ"ד מעליהן קיבלו עליהן את המעשרות ע"כ הרי לפנינו דכהנא ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן גם בלא"ה הרי לשיטת הירושלמי לא מחלקינן בין חלה לתרומה כמו ש"ס דילן לרבנן דבי רב ולר"ה בדר"י דהא בש"ס דילן החילוק שבין רבנן דבי רב מחלה לתרומה הוא לאו דסבירא ליה לרבנן דבי רב דבטלה קדושת הארץ לפיכך פטור מן התרומה ז"א דא"כ אמאי חייב בחלה הא מאי אהני לן הסברא דז' שכיבשו וז' שחילקו דמטעם זה יהיה חייבין בחלה אף דבטלה הקדושת הארץ אלא דפטרי מתרומה משום דבעינן ביאת כולכם ביאה חשובה אבל בחלה לא ס"ל דבעינן ביאה חשובה מטעם דז' שכיבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה אלמא לא בעינן ביאה חשובה וס"ל לרבנן דבי רב דה"נ לא בעינן ביאת כולכם ור"ה בדר"י סבירא ליה להיפוך דלענין ביאה חשובה הוי כי תבואו משמע יותר ביאה חשובה מבואכם ולפיכך בעינן לאחר י"ד שנה אבל לענין ביאת כולכם בבואכם משמע יותר דבעינן ביאת כולכם אבל כי תבואו לא בעינן ביאת כולכם כדאיתא בתוס' ז"ל במס' נדה (דף מ"ז) עיי"ש אבל הירושלמי לא מחלק בזה כי הירושלמי ס"ל למ"ד דמעליהן קבלו את המעשרות הוא מטעם דבטלה הקדושה וריב"ח דמחייב מד"ת משום דס"ל דמד"ת הוי ירושה כמובא בכמה מקומות בירושלמי עיין בפ"ו משביעית בר"ש ז"ל דלמ"ד מעליהן קיבלו המעשרות הוא אפילו בחלה נמי מטעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה כתיב ראשית עריסותנו וע"כ לרב כהנא דסבירא ליה כמ"ד מעליהן קיבלו את המעשרות ה"ה לחלה נמי וא"כ קשה לרב כהנא למה לא מוקי בזה"ז דתרווייהו דרבנן ואתא דמוע דרבנן ומפקע לחלה דרבנן וכמו דמוקי בפ"ב דתרומות אליבא דר"י כמ"ד מעליהן קיבלו וכו' והכי נמי מוקי בפשיטות מתניתין דמדומע פטור מחלה כמ"ד מעליהן ושפיר אתי מדומע מדרבנן ומפקע חלה מדרבנן

ע"כ נראה לפענ"ד דהענין הוא כך דתרומה דרבנן דמצרכי רבנן ק"א לבטלה כמו עיגול בעיגולין דהוי תרתי דרבנן דתרומת תאנים הוי מדרבנן וק"א מדרבנן הוא לאו דהחולין נחשבו כמו תרומה ז"א אלא דלעולם החולין אינן נעשים תרומה ואינן נחשבים כמו תרומה רק דהוי מדומע ואסור לזרים משום החלק תרומה שיש בו כ"ז דליכא ק"א אמרו רבנן דלא מיבטל התרומה שבו ולפיכך אסור לזרים משום מדומע דחלק התרומה שיש בו אבל לא דהחולין נעשים תרומה וכמו דדחו התוס' ז"ל במס' נדה (דף מ"ז ע"א) דיש לאמר הא דמדאורייתא התרומה בטל ברוב ולא בעינן ק"א היינו דהחולין אינן נחשבין כמו תרומה אבל לעולם החלק תרומה אינו בטל ברוב עד ק"א ומה שדימוע הוי מדרבנן הוא דמדרבנן החולין נחשבין כמו תרומה. ורק שהתוס' ז"ל לא כתבו רק בדרך דיחוי ולמסקנא דמדאורייתא גם חלק התרומה בטל ברוב אבל בדרבנן נראה לפענ"ד דתרומה דרבנן הא דצריכין ק"א הוא משום חלק התרומה שיש בו אבל לא דהחולין נחשבין כמו תרומה ובזה הוי חילוק בין תרומה דאורייתא לתרומה דרבנן דתרומה דאורייתא דאמרו רבנן דבעי ק"א הוא משום דבבציר מק"א הוי מדומע כלומר דהסאה אחד מדמע לצ"ט סאין ונחשב כולו תרומה אבל בתרומה דרבנן כמו עיגול בעיגולים הא דמדמע סאה בצ"ט סאין הוא לאו דמדמע להחולין שיהא נחשבין כמו תרומה ז"א אלא דהחולין אין נחשבין כמו תרומה ורק דהוי מדומע משום חלק התרומה שיש בו ואסור לזרים

ונראה לה"ר לזה מירושלמי (פ"ק דחלה) דגרסינן שם הדא דאת אמרת כשהיה יותר מחמשת רבעים קמח אבל הי' חמשת רבעים מצומצמים לא בדא ע"כ ופי' הר"ש מקוצי ז"ל בפי' המשניות וז"ל ומשמע שם