חנה דוד לד

שם ר"א שאל מהו שיבוא עומר מהן איפשר לאמר חדש וישן אין תורמין ומעשרין מזע"ז ואת אמר הכין וכו' עד סוף הסוגיא כבר הזכרתי למעלה הירושלמי הזה ודברתי בו הרבה בע"ה עיי"ש ורק קצת אזכיר בכאן בכדי שלא יהא ביהמ"ד בלא חידוש. עיין במס' מנחות (דף ה' ע"ב) בסוגיא להוציא את הטריפה דפריך אסורה להדיוט א"ד שתהא אסור לגבוה וכו' אמר רב משום דא"ל מנחת העומר תוכיח דאסורה להדיוט ומותרת לגבוה וכו' וכו' אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותו בכך ופרש"י ז"ל שאי איפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאיפשר להביא כשירה עכ"ל ולכאורה קשה להבין דברי רש"י ז"ל הזה דכתב שאין חדש מותר בענין אחר וכו' לכאורה הו"ל למימר שאין מנחת העומר מותר בענין אחר אבל טריפה איפשר בכשירה ורש"י ז"ל לא כתב כן אלא שאין חדש מותר בענין אחר. וצ"ב גדול לכאורה להעמיד דברי רש"י ז"ל הזה אבל לפי הירושלמי הזה מובן היטיב דברי רש"י ז"ל דל"ל דמה למנחת העומר שכן אי איפשר להביא עומר מן הישן משום דגזה"כ ראשית קצירך ואין העומר מותר מן הישן ז"א דהא אנן בעינן למילף דדבר האסור להדיוט מותר לגבוה והראי' דהא עומר מן חדש מותר לגבוה והיכי פרכת דלעולם דבר האסור להדיוט לא התיר הכתוב לגבוה ורק עומר שאני דהכתוב לא הי' יכול להתירו בענין אחר שכן אסר הכתוב מן הישן את הקרבן עומר ע"כ התיר הכתוב החדש אע"פ שאסור להדיוט ז"א דסוף סוף מוכח דאסור להדיוט ומותר לגבוה דאל"כ אמאי צוה הכתוב להביא עומר מן החדש מאי תאמר שאני עומר דלא הי' יכול הכתוב לצוות שיבוא עומר מן הישן משום דישן פסול כ"ז קשה למה צוה הכתוב את עיקר המצוה מן העומר שיהא מן החדש דבר שאסור להדיוט וע"כ מוכח דאע"פ דאסור להדיוט מ"מ מותר לגבוה והיכי תאמר שאני עומר שאי איפשר מן הישן למה לא איפשר ואיזה טעם בו שאי איפשר מן הישן ע"כ שפיר פרש"י ז"ל בכוונה רבה שאי איפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר אלא ע"י עומר מן החדש וכפי הירושלמי הזה איפשר לאמר חדש וישן אין תורמין ומעשרין מזה ע"ז ומדמי לי' לתרו"מ ע"כ שפיר פריך הא שאני עומר דאי אפשר בענין אחר דהא צריך לבוא להתיר החדש והאיך יביא מן הישן הא חדש וישן אין תורמין ומעשרין מזע"ז ע"כ אי איפשר בענין אחר אבל טריפה הא איפשר בכשירה ולא מצינו דדבר האסור להדיוט הכשיר הכתוב לגבוה רק היכא דלא איפשר בענין אחר אבל היכא דאיפשר בענין אחר לא עי' בפרש"י ז"ל במס' יבמות (דף ו' ע"א) מה להנך שכן הכשר מצוה ודו"ק

הלכה ב' אמר ר' יעקב בר זבדי זאת אומר שלוקין על חלתן ד"ת עד סוף הסוגיא והסוגיא הזה חמורה מאד מאד כבר הבאתי הסוגיא הזה לעיל ומדברי שם תבוא לעומק הענין עיי"ש היטיב ודוק

שיטה דמדומע

הלכה ג' אלו דברים חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות הלקט וכו' וכו' ובגמ' רב אושעיא שאל לכהנא מנין שהן חייבין בחלה ופטורות מן המעשרות א"ל לא תימר לי תרימו וכן תרימו חזר וא"ל מארבעה עשרה מה ארבעה עשרה חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות אף אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות ע"כ מכאן נמי משמע בהדיא דכהנא ס"ל דתרומה בזה"ז מדבריהן כמ"ד מעליהן קיבלו עליהן את המעשרות דאי ס"ד דס"ל דתרומה בזה"ז מדאורייתא וחלה מדרבנן וכדאפיך להו ר"ה בר דר"י במס' כתובות (דף כ"ה) ובמס' נדה (דף מ"ז) א"כ מאי ארוכה בזה דארבעה עשרה שנה שנתחייבו בחלה ופטור מן התרומה ומעשר הלא מצינו בהיפך בזה"ז א"ו כדאשכח ר"ה בר' דר"י לרבנן שם דס"ל דמצד זה דארבעה עשרה שנתחייבו בחלה ופטורין מן התרומה חמיר גם חנה בזה"ז אך משום זה לא אריא דהא לא נחית לזה רק דבעי למימר דלא תימא הא כתיב כתרומת גורן א"כ לא מחייב בחלה אא"כ חייב בתרומה ע"ז קאמר מארבעה עשרה דמצינו דאע"ג דפטור מן תרומה חייב בחלה וזה פשוט

אבל במקום אחר מצינו מדעתי' דרב כהנא האיך הוא ס"ל בענין תרומה בזה"ז או דאורייתא או דרבנן ובזה נבוא לעומק הענין בירושלמי דסוף הלכה זו וז"ל הירושלמי מיליהון דרבנן פליגון כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתלינן הכא שרובא תרומה א"ל אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאיל לי' כד סליק להכא שמע ר' יוסי בשם ר' יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין א"ר אבהו כך משיב רשב"ל לר' יוחנן הסאה פוטרת את הכל א"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברור הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמרת דבר קל הוא ואף הכא קל הוא ויתביני' שניא היא עיגול בעיגולין שכבר בטלו ר' יונה ור' יוסי תרווי' בשם ר"ז אפילו חיטין בחיטין טוחן ומתיר ע"כ ועוד שם בסוגיא לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דאמר ר' יוחנן מדומע פטור מן החלה ספק הנאכל משום דמוע חייב בחלה עלי' ר"י בר