חנה דוד לג

וחד כי שחיט דאמרינן בפ' תמיד נשחט (דף ס"ג) השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת מ"מ מכיון דאשכחן דהזהיר על השבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה עכ"ל הרי לכוונת רש"י ז"ל דהכא גבי השבתה דכתב רחמנא זמן איסור שוה בכל בשלמא גבי לא תשחט על חמץ לא עשה התורה לאו כוללת ובפירוש כתב רחמנא לא תשחט וא"כ האיסור הוא על השוחט בפועל ובוודאי הוי כל חד וחד כי שחיט אבל הכא גבי השבתה כ"ר סתם תשביתו ולא חלק רחמנא אלא סתם ע"כ דקבע זמן איסור שוה בכל ולפיכך לא גמרינן דבשעת שחיטה בפועל ממש דא"כ הוי חלק זמן איסורו והכא כתב רחמנא סתם משמע דזמן אחד קבע לכולם וכוונת התוס' ז"ל דהא גבי השבתה לא כתוב רחמנא זמן ולא ידעינן זמן השבתה אימתי ורק דגמרינן מן מה דאשכחן דהזהיר על לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים ש"מ דבאותו זמן נמי השבתה וא"כ כיון דלא גמרינן אלא אימתי זמן ההשבתה ולא גמרינן מלא תשחט רק על הזמן על כן לא גמרינן מהתם דבעינן שחיטה ממש דהא לא בעינן למילף רק אימתי זמן השבתה ע"כ שפיר התם בלא תשחט הוי שחיטת הפסח בפועל אבל הכא לא ילפינן רק על זמן שחיטת הפסח קפיד קרא זמן השבתה. ועי' במהרש"א ז"ל התם דמפרש דלעולם הוי רבא ידע מדרשו של רנב"י והא דקאמר מלא תשחט וכו' עיי"ש והכ"מ ז"ל בפ' ב' מה' חו"מ כתב הגם דמפי השמועה ידעינן דהראשון הוא ארבעה עשר מ"מ בעינן למילף מן לא תשחט דאי מביום הראשון לא ידעינן זמנו אימתי. כלומר או מצפרא או מאורתא או באמצע היום ועל זה גמרינן מלא תשחט לידע אימתי זמנו עיי"ש וא"כ הגם דלא תשחט את הפסח על החמץ הוא בוודאי שחיטה בפועל. מ"מ מה שילפינן מני' לא ילפינן רק לזמן שחיטת פסח. ובאיזה הסברא ילפינן כ' התוס' ז"ל דזה הסברא כיון דאשכחן דהזהיר על השבתה ואך לא ידעינן זמנו אימתי ע"ז אמרינן הסברא נותנת דכיון דאשכחן דהזהיר לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים בוודאי גם על אותו זמן הזהיר ואם דהתם הוי שחיטה בפועל מ"מ אנן לא ילפינן רק לזמנו דמסתמא על אותו זמן דמצינו דאסרו הכתוב בשחיטה בפועל ממש מסתמא גם על אותו זמן אסור גם השבתה אף שאינו בפועל ממש אלא זמן שחיטת הפסח דאנן לא בעינן למילף רק על הזמן הרי לפנינו הענין בפירוש דבמקום דאסר הכתוב בלא זמן ולא ידעינן אימתי זמנו גמרינן מסברא ממה דאשכחן דאסרו חד זימנא מסתמא ה"נ על אותו זמן הזהיר גם הכא ואם כי התם הוי שחיטת הפסח בפועל ממש אבל הכא רק בזמן שחיטת הפסח ולפיכך ידעינן מכאן זמן השבתת חמץ וכן קבע הרמב"ם ז"ל להלכה דזמן השבתת שאור וחמץ בזמן שחיטת הפסח מן הטעם דרבא עיי"ש בהדיא וכן כתבו הנושאי כליו וכל המפרשים ז"ל דהרמב"ם ז"ל נקט לטעמי' דרבא ונקבע הלכה פסוקה לזמן השבתה בזה הסברא כיון דמצינו דאסר הכתוב לחמץ בשחיטת הפסח ע"כ על אותו זמן הזהיר על השבתה אף שאינו בשחיטה ממש אלא בזמן השחיטת פסח. וה"נ בהתירא דכוותיה דכיון דמוכח ממצה דקבע הכתוב חובה לדורות דחדש מותר בזה"ז אך לא ידעינן באימתי זמן ניתר ע"כ כיון דאשכחן דהתיר הכתוב לחדש בהקרבת העומר ע"כ באותו זמן דהקרבה ניתר החדש הגם דהתם הוי הקרבה:

ממש אבל הכא לא בעינן הקרבה ממש אלא בזמן הקרבה דהתורה לא אסר החדש רק עד הביאכם ומה דמצינו דניתר החדש בזה"ז הוא בוודאי עד זמן הבאה כמו ממש דהתם בזמן השבתה לאיסורא ילפינן הזמן שלו ממה שאסרו הכתוב בשחיטת הפסח וע"כ הזהיר על השבתה בזמן השחיטה אף שאינו בפועל רק בזמן הנ"ל וה"נ גבי התירא כמו כן מכיון דאשכחן דחדש ניתר בזה"ז ולא ידעינן זמנו ע"כ בזמן הקרבה דמצינו דהתיר הכתוב ואם כי התם הקרבה ממש והכא זמן הקרבה. וכבר כתבתי דזמן הבאה הוא משהאיר המזרח מן הראיות הגדולות שהוכחתי לעיל וא"כ ע"כ מותר משהאיר המזרח בזה"ז אליבא דר' יוסי הנ"ל ע"כ אליבא דר"י לא מוקמינן אליבא דרב כמו בש"ס דילן חד לזמן שבית המקדש קיים וחד לזמן שאין בית המקדש קיים וע"כ דהקרא דעצם היום קאי אשעת קרבן וע"כ ניתר בעצם היום דליכא רק עשה ע"כ שפיר קאמר לשיטתו דאי איסורו ד"ת רב כר"י וליכא למימר דרב ס"ל דהוי ל"ת עד הקרבן ז"א דהא כתיב בעצם היום וע"כ ניתר בעצם היום בשלמא ש"ס דילן שפיר מוקי אליבא דרב דעצם היום קאי אשלא בשעת קרבן אבל ר' יוסי לשיטתו לא מצי למוקי הכי וע"כ לא הוי אלא עשה. וא"כ בלא ר"ז הוי אמינא דלעולם לא פליג חזקי' עם ר"י דחזקי' דאמר הקרבן מתיר הוא מתיר להעשה ור"י דס"ל דהיום מתיר הוא מתיר להל"ת אבל מודה ר"י באיסור שהוא אסור ואיסורו ד"ת כן נמי חזקיה מודה דהיום מתיר הל"ת כמו דר"י מודה דבשעת הקרבן הקרבן מתיר להעשה ולא היינו עושין כלל פלוגתא כמו דרך הירושלמי בכ"מ ואזכיר אחד לדוגמא דהירושלמי רצה לומר דלא הוי פלוגתא בין האמוראים ככ"מ דאיפשר להשוות ביניהן דמה דאמר מר מיירי כך ומה דאמר מר מיירי כך ורק דמצינו דאמורא אחד אמר אתיא האי מ"ד כמ"ד זה והאי מ"ד כמ"ד אחר ע"כ דפליגון במס' (סוכה פ"ד) הוין בעי מימר דלא פליגון מה דאמר רב וכו' מה דאמר שמואל וכו' א"ר מנא אתיא דר וכו' ודשמואל כריב"ל א"ר אימי זאת אומרת שהן נחלקין ע"כ עיי"ש וכן מלא זאת כמה פעמים בירושלמי

וכן הוא אומר הכא דבלא ר"ז לא הוי עבדינן פלוגתא בין חזקי' ור"י כיון דר"י ס"ל נמי איסורו מד"ת אבל מכיון דר"ז ס"ל אתיא דרב כבני ר"ח רובה ע"כ דפליגין ובמה פליגין דבעשה ול"ת לא שייך פלוגתא אליבא דר' יוסי כדברינו לעיל וע"כ ס"ל לר' יוחנן דאיסורו מדבריהם ואזלי ר' יוסי לטעמו שפיר ויש להאריך בזה הרבה ואכמ"ל ודו"ק: