חנה דוד לב

המקדש כיון דעבר עליו ט"ז בניסן שלא בשעת המקדש וה"נ דכוותי' דלא חל עליו איסור חדש בשעת המקדש כיון דעבר עליו ט"ז בניסן שלא בשעת המקדש וכיון דעבר עליו ט"ז בניסן שלא בשעת המקדש הרי הוא מותר מאיסור חדש וכיון דעבר ט"ז בניסן על התבואה הזה ונא הי' ביהמ"ק בנוי מותר מאיסור חדש לעולם אפי' ק כשיבנה אח"כ ביהמ"ק

לכן מן הראיות שהבאתי הרי הוא סעד גדול לדברי הר"ת והר"י ז"ל במס' קדושין (דף ל"ח) עי"ש דהר"ת ז"ל ס"ל דלעולם אכלו מצה מן הישן והר"י ז"ל ס"ל שלעולם מן הישן מותר אך שלא מצאו ישן עדיין עי' במהרש"א ז"ל דפירש כן דבריהם וס"ל דלא כהר"ש מקוצי ז"ל הנ"ל אלא אין איסור חדש על תבואה דאישתקד רק על החדשה משנה זו לכן שפיר בעי ר' יוסי אם באת לחוש אף על חיטין בעלי' א"כ מאין היה להם מצה ור' יונה מהדר דלעולם אף חיטין שבעליה יש כאן חשש חדש ומ"מ אכלו מצה ע"י עשה דוחה לל"ת ופריך ע"ד דר' יוסי דפליג עם ר' יונה מאין היה להם מצה כיון דעל חיטים שבעליה יש חשש חדש וא"כ מאין מצאו מצה מן הישן ומשני ממה שביד התגרים דהוא ישן דלעולם אף על חיטין שבעליה יש חשש חדש אבל מן התגרים מצאו וא"כ שפיר מצאו ישן ואכלו מעבור הארץ אף קודם לעומר דמצאו מן הישן והא דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכלו מעיקרא לא אכול אלמא דאקריב עומר והדר אכול כדאיתא בש"ס דילן קידושין (דף ל"ח) ואם נימא דמצאו מן הישן א"כ קשה למה לא אכלו מעבור הארץ קודם לעומר ע"ז אמר וכר' ישמעאל דר"י אמר כל ביאות שנאמר בתורה וכו' וא"כ אף מחדש מותר להם וע"כ אליבא דר"י לא דרשינן דאקריב עומר והדר אכול דלמה להם העומר בתוך י"ד שנה אלא ודאי דבאמת אכלו מן הישן וה"נ לא קשה על מצה מאין היו להם מצה דבאמת היו להם מן הישן ולא ס"ל דאקריב עומר והדר אכיל אלא האי ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח הוא מזמן שחיטת הפסח וכדמסיק אליבא דר' ישמעאל ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מארץ מצרים לא בחמשה עשר

ועתה נחזור לדברינו דאליבא דהך ירושלמי אזיל ר' יונה ור' ירמיה לשיטתן דר' ירמי' אמר איסורו ד"ת ור' יונה ס"ל איסורו מדבריהן הוא מן הטעם הזה דר' יונה לא מצי למיסבר דאיסורו ד"ת דעצם היום מתיר הל"ת ומ"מ אסור מד"ת עד הקרבן ואיסור ד"ת הוא מעד הביאכם וא"כ הוי איסור עשה כמו שכתב התוס' ז"ל במס' מנחות (דף ס"ח ע"א) ע"ש

ולפי"ז הוי בחדש בשעת המקדש איסור ל"ת עד עצם היום וגם קודם הקרבה הוי עדיין עשה וע"כ קודם ט"ז בניסן הוי חדש עשה ול"ת. ל"ת קודם האיר המזרח ועשה קודם הקרבה א"כ יקשה לשיטת ר' יונה דס"ל דבשעה שנכנסו ישראל לארץ אכלו מצה מן החדש קודם ט"ז בניסן משום דעשה דוחה ל"ת ואי ס"ד דהוי איסורו קודם הקרבה בזמן שבהמק"ק ד"ת א"כ התם בשעה שנכנסו ישראל לארץ דהוי בזמן בית המקדש דהוי שעת קרבן הוי עשה ול"ת ל"ת דקודם ט"ז בניסן ועשה קודם הקרבה וא"כ יקשה לר' יוחנן האיך אכלו מצה בלילי פסח וע"כ אזיל לשיטתו וס"ל דהוי איסור מדבריהן ולא הוי רק ל"ת לחוד דקודם ט"ז בניסן ועד הביאכם הוא זמן הבאה והבאה ממש היא מצוה מן המובחר כתוס' במנחות (ד' ה'). ור' ירמי' אזיל לשיטתו דס"ל התם דמקשה התם כן אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח. לכן שפיר ס"ל הכא דאיסורו מד"ת ושפיר אזיל ר' ירמיה ור' יונה לשיטתם

ומעתה לפי דברינו לעיל גם ר' יוסי בשיטת הירושלמי דהתם אזיל לשיטתו דהנה לר' יוסי דס"ל דלא מצי אכלי מצה בלילי פסח דאין עשה דוחה לל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה א"כ קשה אליבא דר' יוסי דל"ל קרא עד עצם היום לזמן שאין בהמ"ק קיים דעצם היום מתיר פשיטא דמותר ולכתוב רחמנא רק עד הביאכם לחוד דהקרבן מתיר לחדש ומ"מ ל"ל דבזמן הזה דליכא הקרבן יהא אסור בחדש א"כ יקשה דהא גרסינן במס' פסחים (דף כ"ח ע"ב ודף ק"כ ע"א) דכתב רחמנא בערב תאכלו מצות לקבוע חובה לדורות דס"ד אמינא על מצות ומרורים כתיב בזמן דאיכא פסח אין ובזמן דליכא פסח לא לפיכך רבי רחמנא חובה לדורות ובמס' קידושין (דף ל"ז ע"ב) יליף מן מושבותיכם לקבוע חובת לדורות א"כ יקשה אליבא דר' יוסי כמו קושית הירושלמי הנ"ל אם אסורין בחדש בשעה שנכנסו ישראל לארץ א"כ מאין היה להם מצה. דמקשה שם בשלמא לר' יונה ניחא דשניא היא מצה שעשה דוחה לל"ת ולעולם אסורין בחדש ומצה שאני אבל אליבא דר' יוסי מקשה התם וא"כ כמו כן ה"נ יקשה לר' יוסי אי ס"ד דבזמן הזה דליכא קרבן המתיר לחדש יהא אסור בחדש א"כ האיך קבעו הכתוב מצה חובה בזה"ז וע"כ דבזה"ז א"צ לקרבן להתיר ומותר בחדש בזה"ז ואין לאמר דהוי אמינא דמותר לגמרי בזה"ז תכף לאחר קצירה משום דלא קבע הכתוב היתר לחדש רק הקרבן ולא מצינו מתיר אחר כי אם הקרבן לבד ובזה"ז דילפינן דמותר החדש מן מצה לא ידעינן אימתי ניתר דע"י קרבן לא הותר בזה"ז וע"כ דלא נאסר כלל בחדש ז"א דהוי ידעינן שפיר דניתר ע"י עצם היום בזמן הקרבן כיון דמצינו דהכתוב מתיר לחדש ע"י הקרבן א"כ בוודאי מה דילפינן ממצה דבזה"ז הותר חדש ע"כ דניתר בזמן הקרבן וכן גרסינן במס' פסחים (דף ה' ע"א) רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן שחיטה אמר רחמנא ע"כ ופי' רש"י ז"ל דכיון דלא חלק התורה לזה זמנו ולזה זמנו הואיל וקבע לו זמן איסורו שוה בכל לכולם זמן אחד קבע כגי' רש"ל ז"ל והתוס' ז"ל כתב אע"ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד