חנה דוד לא

ס"ל דמותר משל אישתקד עיין קידושין (ל"ז ע"ב) בתוס' ז"ל ומהרש"א ז"ל שם עיי"ש

ונראה לפענ"ד דהתבואה דשל אישתקד הי' מותר להם ודלא כס' נו"י דכתב דאליבא דר"י האיך אכלו מצה בסוף י"ד שנים רק ממה שהביאו מח"ל אבל משל אישתקד אסור להם ולפענ"ד נראה דוודאי לא אסור רק של שנה זו אבל משל אישתקד שרי. והגם דלכאורה שוין הן של אישתקד ודהשתא דכיון דבאו לארץ איתסר החדש עד הקרבת העומר וממילא אף התבואה של אישתקד נמי אסור דמ"ש של אישתקד מן השנה זו הא לא כתב רחמנא ולחם וקלי וכרמל של שנה זו לא תאכלו עד הביאכם וגו' אלא סתם וא"כ מה לי של שנה זו או דאשתקד מ"מ נראה לפענ"ד דמשל אישתקד הותרה וכאשר אבאר בע"ה דלא מיבעיא לפי האיבעיא של ר' ירמי' במס' חולין (דף י"ז) אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם מהו שתהא אסורה והשתא לא מיבעיא אם נימא דמותר בהכניסתן לארץ אברי נחירה הכא נמי תבואה דאישתקד מותר ורק כל האיסור חדש הוי בתבואה חדשה של שנה זו דהא בשנה הזו נכנסו לא"י אלא אפילו אי נימא דהתם בבשר נחירה אסור בהכניסתם לארץ אפילו מה שהכניסו עמהם מקודם מ"מ התבואה של אישתקד מותר מאיסור חדש דלא תלי כלל באיבעיא הנ"ל דהנה גרסינן במס' מנחות (דף ס"ח ע"א) הנ"ל דבזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר ונמצא דבזמן שאין ביהמ"ק קיים א"צ כלל להקרבן עומר להתיר חדש אלא מכיון שבא יום ששה עשר בניסן הותר החדש ולא אסרו הכתוב כלל לחדש רק עד יום ט"ז וכיון שבא ט"ז בניסן יצא התבואה מן איסור חדש א"כ לפ"ז גם התבואה של אישתקד נמי הותרה מן איסור חדש הגם דעד השתא לא נאסרו כלל באיסור חדש והשתא התחיל האיסור קודם העומר מ"מ ניתרים ע"י ט"ז בניסן העבר וראי' גדולה לדברינו במס' נדרים (דף ע"ה ע"א) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני וכו' הרי הן מופרין ר"א אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמר לו הרי הוא אומר אישה יקימנו וכו' ושם בגמ' (דף ע"ו ע"א) ורבנן לא דרשי ק"ו והא תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינו מכורה א"ד שלא תמכר ומשני אין בעלמא דרשי ק"ו ושאני הכא דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וכו' וכ' הר"נ ז"ל ומקשו הכא א"כ דאי לאו קרא מודו רבנן לר"א בק"ו דידי' מאי מהדרי לי' מקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן ואינו מציל על הטהורים מליטמא דהא אינהו גופי' מודה לי' אלא דקרא דרשי וא"ל דהכי קאמרו ליה לא תדחוק נפשך למידחי דרשא דילן משום ק"ו דידך דמקוה יוכיח דאיכא למידן ק"ו ואתא קרא ואפקי' דמקוה שאינו מציל מדרשא נפקא לן מדכתיב והנוגע בנבלתה יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים וכו' עכ"ל הרי לפנינו מבואר דכולהו ס"ל הק"ו הנ"ל רק היכא דפקע קרא וא"כ הכא דגזה"כ דשלא בשעת הקרבן היום מתיר ולא אסר הכתוב לחדש אלא דווקא עד יום ט"ז בניסן וכיון שעבר יום ט"ז בניסן בזמן הזה ומדאורייתא שבא האיר המזרח של יום ט"ז נמי הותר החדש וכיון שכן ממילא הותר בכניסתן לארץ התבואה דאישתקד דהא שלא בשעת המקדש האיר מזרח מתיר ובפסח דאישתקד הי' שלא בשעת המקדש והאיך נימא דעתה בכניסתן לארץ ונאסר החדש יאסר גם התבואה דאישתקד שעברה עליהן יום ט"ז בניסן הא ק"ו כמו גבי נערה מכורה כבר יוצאה אינה מכורה א"ד שלא תמכר והק"ו הזה מוסכם לכו"ע ולית מאן דפליג רק בדאיכא קרא דמפקע ע"ז פליגי רבנן ור"א אבל בלא"ה הק"ו מקובל הוא וגם גבי מקוה נמי נימא הק"ו רק דהקרא מפקע להק"ו. א"כ ה"נ האיך תאסר התבואה של אישתקד שעברו ט"ז בניסן השתא דנאסר החדש והא ק"ו הוא מה החדש שנאסר כבר כיון דעבר ט"ז בניסן הותרו ויוצאין מאיסורן בזמן שאין ביהמ"ק קיים אותן שלא נאסרו א"ד שלא יתסרו כיון דעבר עליהן כבר ט"ז בניסן ודמיא ממש לק"ו הנ"ל מכורה כבר יוצאה אינה מכורה א"ד שלא תמכר דכיון דימי נערות מוצאה מן מכורה כבר א"ד שימי נערות מעכבין שלא תימכר וה"נ מכיון דט"ז ניסן מתיר מה שנאסר כבר א"ד שט"ז ניסן מעכב שלא תאסר כלל וכ"ת הא השתא הוי שעת המקדש וא"כ אינו מתיר האיר המזרח ובעינן דוקא הקרבן עומר וא"כ לא הועיל השתא מה שעבר עליהן ט"ז בניסן דהא בשעת הקרבן הקרבן דוקא מתיר ז"א דכיון דהתבואה דאשתקד הוי משלא בשעת המקדש והותרו ע"י ט"ז בניסן הותרו לעולם אפילו דהשתא הוי בעת הקרבן וראי' ברורה לזה דגרסינן במס' סוכה (דף מ"א ע"א) משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז וכו' ושיהא יום הנף כולו אסור ובגמ' שם מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אישתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאישתקד דלא הוי ביהמ"ק האיר מזרח מתיר והשתא דאיכא ביהמ"ק עומר מתיר דאיבני אימת אלימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמים מחצות היום ולהלן תשתרי דהתנן והרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלין בו לא צריכא דאבני בלילה א"נ סמוך לשקיעת החמה ע"כ ופרש"י ז"ל א"נ דאיבני בשיתסר שלא נבנה עד יום ט"ז עצמו הרי התיר האיר המזרח ושפיר קאכלו דהואיל והאיר המזרח ואין מקדש בנוי אישתרי לי' חדש עכ"ל הרי ראי' ברורה ועצומה לדברינו דהכא נמי הלא השתא איבני ביהמ"ק וא"כ אמאי פריך הגמ' בפשיטות הרי התיר האיר מזרח. א"ו כיון דהותר ע"י האיר המזרח ועבר על התבואה הזה ט"ז בניסן שלא בשעת המקדש מתיר הט"ז בניסן אף על שעת המקדש ולא אמרינן השתא בשעת המקדש יחול עליו איסור חדש דקודם העומר ז"א אלא דלא חל עליו איסור חדש בשעת