חנה דוד כט

המתיר אבל בזמן דליכא עומר המתיר לא אסר הכתוב כלל את איסור חדש ומיד אחר הקצירה מותר ע"כ על זה בעי קרא דעצם היום לשלא בשעת המקדש להורות דלכל הפחות אסור עד עצם היום הזה

ונראה לפענ"ד שהקרא דעד עצם היום בעינן לשלא בשעת המקדש להתיר ולא לאסור מב' טעמים א' דפשטות הגמ' מורה כן. ב' דאין ס"ד דבעינן קרא לאסור בשעת המקדש דבלא קרא הא"מ דמותר מיד כמו שנבאר לקמן בע"ה ומלבד זה הסברא פשוטה דמה"ת נימא דכיון דליכא עומר המתיר מסתמא לא אסר כלל החמשה מינין משום חדש והרי ביבמה חרשת שאינה ראוי' לחליצה באופן שנעשית חרשת אחר הנשואין נימא נמי דלא זקקה הכתוב לחליצה רק במקום דאפשר אבל מכיון דלא אפשר תהא מותרת זה לא מצינו וא"כ נימא נמי בזה"ז דליכא אפר פרה בוודאי הותרה הטומאה וכן בכמה דברים נימא כן הלא לא מצינו זאת בשום מקום ואין זה ענין למה שאמרינן במס' קידושין (דף ל"ח ע"ב) מושבות דכ"ר גם שבת ל"ל סד"א הואיל ובענינא דמועדות כתיב מושבות דכ"ר גבי חלב ודם ל"ל סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיב בזמן דאיכא קרבן וכו' בזמן דליכא קרבן וכו' ז"א דהא הכא נמי בעניני דמועדות כתיב ולא בענינא דקרבנות עיין בסוגיא שם ותמצא כדברי והרי מצינו במס' יבמות (דף י"ז ע"ב ודף כ' ע"ב וכ"ד ע"א) אמרינן יבום בנחלה תלי רחמנא כלומר דמי שהוא ראוי ליטול נחלה מייבם לאפוקי אחין מן האם ובדף (מ' ע"א) פריך הגמ' אימא היכא דליכא אב דשקיל נחלה תתקיים מצות יבום והיכי דאיכא אב דלא שקיל נחלה לא תתקיים מצות יבום מידי יבום בנחלה תלה רחמנא יבומי מיבם אי איכא נחלה שקיל ואי לא לא שקיל ע"כ ומובן בפשיטות מה דלא סתרי הגמ' זו לאלו סוגיות הקודמים הנ"ל משום דלעולם תלי רחמנא בנחלה היבום הוא באופן מי שהוא ראוי ליטול הנחלה הוא בר יבום אבל לא דנימא דדווקא דאיכא נחלה אלא לא קפדינן אלא על מי שהוא ראוי ליטול הנחלה אם היה נחלה אבל אי ליכא נחלה כלל לא קפדינן ע"ז אלא אי איכא נחלה שקיל ואי לא לא שקיל וה"נ דכוותי' דחדש אינו תלוי בעומר רק בזה כמו יבום בנחלה לומר לך אי בזמן דאיכא נחלה שקיל תתקיים בו מצות יבום ואי בזמן דאיכא נחלה לא שקיל לא תתקיים מצות יבום אבל בזמן דליכא נחלה כלל לא אמרינן דלא תתקיים מצות יבום כלל וה"נ בעומר הוי אמינא דחדש אינו תלוי בעומר רק אי בזמן דאיכא עומר ראוי הוא לעומר חל עליו איסור חדש ולהכי מרבינן זה מן ג"ש במס' מנחות (דף ע' ע"ב) בשאר המינים שאין העומר בא מהן דגם הוא תלי בעומר ומרבי ר"י מג"ש דלחם לחם הגם דבזמן דאיכא עומר אינו ראוי למנחת העומר מ"מ אסור באיסור חדש כפי' התוס' ז"ל שהבאתיו לעיל אבל זאת לא תלי חדש בעומר דנימא היכי דליכא עומר לא תתקיים הל"ת דחדש זה לא שמענו מעולם אלא אסור באיסור חדש ואי איכא עומר מביא ואי ליכא עומר אינו מביא

לכן ברור הדבר שצריכין קרא לזמן שאין ביהמ"ק קיים מקרא דעצם היום הזה להתיר החדש שלא בשעת הקרבן בעצם היום דבלא קרא הא"מ כיון דתלה רחמנא איסור דאכילת חדש עד הקרבן עומר המתיר וכיון דליכא עומר הא"מ דאסור לעולם ע"ז צריכין קרא דעצם להתיר ודמיא לההיא דגרסינן במס' פסחים (דף נ"ט ע"ב) יכול יהא זכאין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין ת"ל והקטיר הכהן החלב המזבחה והדר והי' החזה לאהרן ולבניו וכו' יכול נטמאו אימורין או שנאבדו לא יהא כהנים זכאין בחו"ש ת"ל והי' החזה לאהרן ולבניו מ"מ ע"כ אלמא דבלא קרא הא"מ כיון דתלה רחמנא איסור אכילת חו"ש עד הקטרת אימורין ומכיון דליכא אימורין אסור באכילת בשר דחו"ש לפיכך צריך קרא לזה וה"נ דכוותי' דתלה רחמנא איסור באכילת חדש עד הבאת עומר והא"מ כיון דליכא עומר יהא אסור לעולם לפיכך צריך קרא ע"ז לרבות בעצם היום ובעינן קרא דעד עצם להתיר

וכיון שכן איכא למימר דכל האמוראים בסוגיא דידן לטעמם אזלי ויתורץ גם קושית הנו"י ז"ל דגרסינן בירושלמי (בפ"ב דחלה) ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל אלמה לא עד כדון לחה אפילו יבשה א"ל אפילו יבשה אפילו קצורה מעתה אף חיטין בעלי' כן אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח א"ר יונה מן דנפקית תהית דלא אמרית לי' שניא שכן מצות עשה דוחה למצוה בל"ת. ע"ד דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה לל"ת אע"פ שאינו כתובה בצדה ניחא ע"ד דר' יוסי דו אמר אין מצות עשה דוחה לל"ת אע"כ היתה כתובה בצדה ממה שהיו תגרי הגוים מוכרין להם וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אומר כל ביאות שנאמר בתורה לאחר ארבעה עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו התיב ר' בון בר כהנא והכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר התיב ר"א בר יוסי' קומי ר"י והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מארץ מצרים לא בחמשה עשר עכ"ל הירושלמי ומובא בתוס' ז"ל במס' ר"ה (דף י"ג) עיי"ש. והנה הירושלמי הזה אם אין לנו צורך גדול לעניננו לפרשו בשלמות כי די לפנינו לע"ע לענין שלנו הדבר המפורש בהדיא ומובן לכל. אם כ"ז אמרתי להציג פירושו בפ' זה כי קצת יהיה נדרש גם לעניננו הנה בהירושלמי הזה עמלו קמאי דקמאי בענין התירוץ דממה שתגרי הגוים היו מוכרין להם ויש שהוכיחו מזה דאין איסור חדש בשל נכרים אבל שיטת התוס' ז"ל במס' קידושין (דף ל"ז ע"ב) דנוהג בשל נכרים וגם בח"ל לכן פי' הפ"מ ז"ל דממה שהיו תגרי הגוים מוכרין להם כלומר מח"ל וכר"י דר"י ס"ל