חנה דוד כח

לא יתקיים ע"כ מתוך הקושיא העצומה וגם מכח הדוחק דבלא"ה וגם מכח קושית המפרשים דכתבתי לעיל דמצוה להבין דמנין לר"י להוכיח הנך תרתי דלא מותר בעצם היום אלא עד זמן הבאה ובעינן גם הבאה ממש דאל"ה איכא איסור תורה ע"כ מכל הנ"ל נראה לפענ"ד דר' יוחנן ס"ל דעצם היום מתיר הוא משהאיר המזרח והראי' דקאמר עד עצם היום מלמד שהיום מתיר יכול אפילו בשעת קרבן ת"ל עד הביאכם ולא קאמר יכול משהאיר המזרח ת"ל עד הביאכם ואין לאמר דלעולם בשלא בשעת הקרבן האיר מזרח מתיר ורק בשעת הקרבן בעינן עד זמן הבאה ז"א כמו שכ' לעיל דמנ"ל לחלק דעד עצם היום קאי על תרווי' על שעת קרבן ועל שלא בשעת הקרבן עד הביאכם לזמן הבאה קאי על שעת הקרבן דווקא א"ו דגם בשעת הקרבן ס"ל דהאיר מזרח מתיר הל"ת דלא תאכלו ולא כפי' המפרש ז"ל דעושה פשרה דעד עצם לאו דווקא משהאיר המזרח אלא עד זמן הבאה דהוא באמצע היום ז"א אלא דס"ל דווקא משהאיר המזרח כמי דאיתא בבבלי במס' מנחות (דף ס"ח) בהדיא ר"י ורשב"ל דאמרי תרווי' אפילו בזמן שביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר [דלא מפשינן פלוגתא בין בבלי וירושלמי אליבא דר"י] וה"פ הכא בשמעתין דר"ה ס"ל דעד ועד בכלל כמו ר"י במס' מנחות הנ"ל דס"ל דמן התורה הוא אסור עד סוף היום דעד ועד בכלל רק מ"מ ס"ל דהאיר מזרח מתיר וה"פ עד עצם היום מלמד שהיום מחיר ולא פירש אימתי ביום אי משהאיר המזרח אי עד כלות היום דבירושלמי לא הוזכר בשום פעם האיר מזרח ורק היום מתיר הקרבן מתיר עיין בירושלמי ותמצא בהדיא כן לפיכך קאמר מלמד שהיום מתיר יכול אפילו בשעת הקרבן נמי יהא היום מתיר ולא הקרבן ת"ל עד הביאכם וגו' דדווקא הקרבן מתיר ולא היום א"כ דבשעת הקרבן הקרבן דוקא מתיר ולא היום יכול הבאה ממש כלומר דווקא הקרבן אבל אי לא הקריבו לעומר לעולם יהא אסור בחדש אפילו עבר ט"ז בניסן מ"מ יהא אסור עד העומר של שנה הבאה דהא אינו מתיר רק הקרבן ולא היום א"כ יום ט"ז אינו מועיל מאומה רק הקרבן ת"ל עד עצם היום דהיום הוא המתיר הא כיצד טול מבנתים זמן הבאה כלומר מבנתים ממה שסתרו הפסוקים זל"ז טול מביניהם זמן הבאה דלא ניתר בסוף היום ולא בהקרבן אלא בזמן הבאה של עצם היום הזה ניתר. ואי לא הוי כתיב עד הביאכם הא"מ דסוף היום הוא המתיר ואי לא הוי כתיב עד עצם היום הא"מ דהבאה ממש מתיר אבל כ"ז שלא הביא קרבן אינו מותר בחדש דיו' אינו מתיר והשתא דכתיבי תרוויי' טול מבנתים כלומר מן הסתירה שביניהן [וכן איתא לשון זה בירושלמי (פ"ק דחלה ה"ד) בנתים מהו עיי"ש] זמן הבאה דמותר חדש בזמן הכאה דיום ט"ז דהוא משהאיר המזרח ולא בסוף היום ולא בקרבן אלא בזמן הבאה דיום ט"ז בניסן דאי אמינא דסוף היום מתיר אי אפשר לאמר בזמן הבאה והיו סתרי הכתובים ע"כ טול מבנתים זמן הבאה ודלא כפי' המפרש ז"ל דטול מבנתים זמן הבאה ולא משהאיר מזרח ז"א אלא טול מבנתים זמן הבאה ולא לאחר שעבר יום ט"ז מכיון דאיכא סתירה בין הכתובים דכתוב אחד משמע דהיום מתיר ומכתוב אחד משמע דהקרבן מתיר טול מבנתים זמן הבאה כלומר היום בזמן הבאה דעד הביאכם מגלה על עצם היום דאינו בסוף היום אלא בזמן הבאה ולפי פי' המפרש הוא איפכא דעד הביאכם מגלה על עצם היום דאינו משהאיר מזרח. וסגנון המילות עולה בין לפי פי' המפרש ז"ל ובין לפי פירושנו דהכתוב דהביאכם מגלה על עצם היום דהוא זמן הבאה רק לפי' המפרש ז"ל מגלה שלא תאמר משהאיר מזרח ולפי פירושנו מגלה שלא תאמר בסוף היום ע"ז מגלה שהוא בזמן הבאה ועולה כהוגן דברי ר"ה דיכול היום מתיר ת"ל עד הביאכם ויכול הקרבן מתיר ת"ל עד היום הא כיצד טול מבנתים זמן הבאה דפסוק אחד מגלה על חבירו דהיום מתיר בזמן הבאה ובבבלי מנחות (דף ס"ח ע"א) משני אליבא דר"י דעד הביאכם למצוה והכא משני דעד הביאכם מגלה על באיזה זמן ביום הוא מתיר ועכשיו ניחא נמי קושית המפרשים ז"ל הנ"ל ועוד נראה דבלא"ה לא קשה קושית המפרשים ז"ל דא"ל דר"ה ס"ל דבאמת איסורו מדבריהן וס"ל כר"י בלא"ה ניחא ואכפיל עוד הפעם בענין טול מבנתים כלומר דמקשה סתירת הכתובים כמו בבבלי תרי קראי כתיבי במנחות (ס"ח עי"ש) וה"נ מקשה הכא הסתירה שבין שני הכתובים וע"ז משני דטול מבנתים כלומר טול משניהן כלומר משני הכתובים זמן הבאה זמן הבאה של עצם היום ולא בסוף היום

ולפי הבנין שבניתי בראיות נכוחות מן שיטת התוס' ז"ל (במסכת יומא ובמסכת פסחים ומן שיטת הירושלמי גופי') כמו שכתבתי לעיל ועלה כהוגן כל הסוגיא ויתורץ קושית הנו"י ז"ל בטוב טעם וגם כל האמוראים בסוגיא אזלי לשיטתם ולטעמם בע"ה כאשר נבאר בע"ה ומתחילה נקדים להבין דברי הגמ' במס' מנחות (דף ס"ח ע"א) רב ושמואל דאמרי תרווייהו בזמן שביהמ"ק קיים עומר מתיר ובזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר וקאמר הגמ' מ"ט תרי קראי כתיבי כתיב עד עצם היום וכתיב עד הביאכם הא כיצד כאן בזמן שביהמ"ק קיים וכאן בזמן שאין ביהמ"ק קיים יש לעיין בהא דצריכין קרא דעצם היום לבזמן שאין ביהמ"ק קיים אי צריכין קרא להתיר בזמן שאין ביהמ"ק קיים דבלא קרא הא"מ דאסור לעולם וע"ז גלי לן קרא דאף דתלה הכתוב איסור בחדש עד. שיבוא הקרבן עומר המתיר וא"כ בזמן שאין ביהמ"ק קיים הא"מ דאסור לעולם ע"ז בעינן קרא דעד עצם היום להתיר בזמן שאין ביהמ"ק קיים אע"פ שאין קרבן המתיר ניתר ע"י עצם היום או דילמא דבעינן האי בעצם היום לשלא בזמן ביהמ"ק לאסור דאי בלא קרא הא"מ דלא אסר הכתוב כלל את חדש רק בזמן דאיכא עומר