חנה דוד כו

מיירי בכזית בכדי א"פ דהוי אז טכ"ע מדאורייתא ואזלי הרמב"ם והרא"ש ז"ל לשיטתן דלהרמב"ם ז"ל דבעינן שיאכל כל הפרס וא"כ היכי מיירי בעיסת חיטים ואורז ע"כ ס"ל כל הטעם משום גרירה והא דבבבלי לא נקטינן רק משום טכ"ע הוא משום דסגי בזה לרבא אבל לפי דבעינן אכילת פרס ע"כ הוי משום גרירה ובגרירה לא בעינן לעכ"ע אבל להרא"ש ז"ל דגם גבי גרירה בעינן לטכ"ע לפיכך כתב הטור ז"ל דכל ה' מיני דגן עם אורז משום טעם כעיקר דרבנן חייב בחלה מדרבנן ודו"ק

שיטה דחדש

שם ואסורין בחדש מלפני הפסח אית תניא תני מלפני הפסח ואית תניא תני מלפני העומר מ"ד מלפני הפסח מסעיא לר' יוחנן ומ"ד מלפני העומר מסעיא לחזקי' דאמר ר' יונה בשם חזקי' בשעת קרבן הקרבן מתיר שלא בשעת קרבן היום מתיר ר' יוסי בשם חזקי' בשעת קרבן הקרבן מתיר מודה חזקי' שלא בשעת קרבן היום מתיר ר' יוחנן אמר בין בשעת קרבן בין שלא בשעת קרבן היום מתיר א"ר הילא טעמי' דר"י עד עצם היום הזה מלמד שהיום מתיר יכול אפילו בשעת קרבן ת"ל עד הביאכם וגו' יכול הבאה ממש ת"ל עד עצם היום הזה הא כיצד טול מבנתים זמן הבאה מודה ר' יוחנן באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר איסורו מה"ת ר"י ור"י תרוויהן אמרין איסורו מדבריהן א"ר יוסי מילין דרבנן מסייעין לן דתנינן תמן וכו' ועוד מן הדא דאר"ז עלי' דרב בר דעתין דבנוי דר"ח רבה הוא סבר דכוותהון אין תימר איסורו ד"ת רב בר דעתי' דר"י הוא ע"כ

והנה בפ"מ מגיה הירושלמי דאר"ז עלי' דרב בר דעתי' דר"י עיי"ש ומהרא"פ ז"ל פירש בפשיטות דאר"ז עלי' דרב בר דעתי' דבני דר"ח רבה הוא חזקי' סבר כוותיהון ואין תאמר איסורו ד"ת רב בר דעתי' דר"י הוא כלומר דרב דס"ל בשעת המקדש הוא אסור החדש עד העומר וש"מ דמודה ר' יוחנן דאסור ע"כ מדבריהן קאמר דאי מד"ת כר"י נמי קאמר וכתב בס' נו"י על המרא"פ ז"ל ותמהני דאם זה הוא רב דאמרינן במנחות (דף ס"ח) רב ושמואל דאמרי תרווייהו בשעת המקדש קיים עומר מתיר בזמן שאין בהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר ר"י ורשב"ל דאמרי תרווייהו אפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר והא כתיב עד הביאכם למצוה כו' אם זהו רב דאמר עלי' ר"ז דסבר כבנוי דר"ח רבה א"כ מוכח דפליג עם ר' יוחנן בהדיא ואפילו אם ר"י סובר דאסור ד"ת אעפ"כ רב סובר דעובר בלאו כמו דפליג חזקי' עם ר"י אפילו אם נאמר דס"ל דמדאורייתא הוא ואם הירושלמי לא סבר להאי פלוגתא דרב א"כ על איזה רב קאי ע"כ וערח להמציא מימרא אחריתא דרב עיי"ש

ואם כי לכאורה יפה הקשה ובשביל הקושיא הזאת טרח להמציא לו מקום אחר מימרא דרב ועלה קאמר ר"ז דרב בר דעתי' דבנוי ר"ח רבה מ"מ עדיין אין רוחי נוח בזה כי עדיין קשה מנ"ל דרב כר"י דילמא משום דר' זעירא ידע מימרא דרב במנחות (דף ס"ח) הנ"ל ומשמע מהתם דרב ס"ל דשלא בשעת המקדש האיר המזרח מתיר ולא ס"ל בוודאי כר"י דהא לר' הילא דמפרש טעמי' דר"י טול מבנתים זמן הבאה א"כ אפילו שלא בשעת המקדש אינו מותר ע"י האיר המזרח כי אם עד זמן הבאה וא"כ בפירוש רב דלא כר"י ודילמא סבר ר"ז כר' הילא בטעמי' דר"י ע"כ שפיר קאמר דרב בר דעתו דבני דר"ח רבה סבר כוותהון ואין לאמר דעד כאן לא קאמר ר"ה בטעמא דר"י דטול מבנתים זמן הבאה היינו דווקא לשעת הקרבן אבל שלא בשעת הקרבן מודה ר"י דהאיר המזרח מתיר ז"א דאינו מובן כלל מנ"ל לר"י הא דאי מעד עצם היום דעד ולא עד בכלל וממילא האיר המזרח מתיר א"כ מנ"ל דבשעת מקדש אסור עד זמן הבאה ואי מעד הביאכם אימא הבאה ממש ואי דכתיב עד עצם היום דמשמע משהאיר המזרח דעד ולא עד בכלל אימא קאי אשלא בשעת קרבן ובשעת קרבן בעינן הבאה ממש ואי דדוחק לחלק הכתוב דעד עצם קאי אשלא שעת קרבן ועד הביאכם אשעת קרבן וע"כ מוקמינן עד עצם היום דקאי נמי אשעת קרבן וע"כ בזמן הבאה סגי א"כ דלא מחלק הכתוב ולפיכך סגי בזמן הבאה א"כ לפ"ז שלא בשעת הקרבן נמי יהא אסור עד זמן הבאה דהא כתיב עד הביאכם ומנ"ל למימר דעד הביאכם קאי אשעת מקדש ועד עצם היום נמי קאי אשעת מקדש וטול מבנתים זמן הבאה ואשלא בשעת הקרבן לא קאי רק עד עצם ולכן לא בעינן זמן הבאה וע"כ דשלא בשעת הקרבן נמי בעינן עד זמן הבאה וא"כ ע"כ דרב דס"ל בפירוש משהאיר המזרח בשלא בזמן הקרבן ע"כ דס"ל דלא כר"י

ונראה לפענ"ד לתרץ זאת הקושיא דלעולם קאי על המימרא דרב דמנחות (דף ס"ח) ומ"מ שפיר קאמר ר"י אי ס"ד דאיסורו מד"ת רב בר דעתי' דר' יוחנן הוא משום דהכא מרא דשמעתי' הוא ר' יוסי ור"י אזיל לשיטתו וכן כל האמוראים בסוגיא אזלי לשיטתן כאשר יבואר בע"ה בדרך נכון ומתחילה נקדים קושית המפרשים ז"ל דקשה למ"ד דאיסורו ד"ת הוא מעד הביאכם דהגם דלא עבר על הלאו מזמן הבאה מ"מ אסור מד"ת עד הבאה ממש וא"כ עד הביאכם הוי הבאה ממש א"כ קשה מנ"ל לר"י תרתי דהאיר המזרח אינו מתיר הלאו רק עד זמן הבאה משום דכתיב עד