חנה דוד כד

ועכשיו שזכינו דבחלה תלי האיסור בהטעם דאי הטעמים נבטלו נפקע האיסור יומתק מאד הירוש' דהלכה ב' דר"י בר זבדי רצה להוכיח מן המתניתין דתני בהלכה ב' האוכל מהן כזית מצה יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב בהכרת ורצה לדייק דמיירי ע"י תערובת של חמשה מינין ודייק זה דהא במתניתין דריש מכלתין קתני חמשה דברים חייבים בחלה החיטין וכו' מצטרפין זע"ז ואסורין בחדש והאוכל מהן כזית מצה יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב בהכרת ומדתני ומצטרפין זע"ז ברישא ואח"כ קתני האוכל מהן כזית מצה וכו' ע"כ משמע דקאי על הרישא דמצטרפין זע"ז ומיירי במתניתין דהכא ע"י צירוף של חמשה מינין וא"כ מוכח מזה דלא אמרינן דמבטלין זא"ז. ומיירי נמי מתניתין דעירבו החמשה מינין קודם שנאפו ובעיסה עירבו בין מצה ובין החמץ. דאי מבטלין זא"ז א"כ הכא אמאי נפיק בה ידי חובתו דהכא נמי אם נבטלין המינין זב"ז נמצא דלא בא המצה מן של חמשה מינים ואף שראוין לבוא לידי חמץ ומצה מ"מ מכיון שאינן מחמשה דברים לא נפיק ידי חובתו ר"י בשם ר"ח בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה כלומר דמכאן אין הוכחה לחלה דבחלה לא מהני כזית כיון דבעינן חמשת רבעים קמח. וא"כ אפילו הכא שנתערב חמשה מינין של כל אחד רבע נמצא דבוודאי כשאכל אכילת פרס ואפילו מעט פחות יגיע לכל אחד כזית מ"מ בטלין דלא הוי טכ"ע רק שנתערבו באופן שבלא התערובת היה אסור בעצמן וזה דווקא באיסורין שאיסורן בכזית ולפיכך אי אוכל כזית בכדי א"פ שפיר הוי טכ"ע אבל הכא גבי חלה אפילו כשנתערבו באופן דהוי כזית בכדי א"פ מ"מ אין התערובת באופן שאם היה בעין הי' אשור דהא הבעין שלו לאו כזית הוא אלא חמשת רבעים קמח אבל בשאר אסורין דשיעורן הוי בכזית ובכזית בכדי אכילת פרס הוי טכ"ע. ולדעת הרמב"ם ז"ל לא מחייב בטכ"ע בכדי א"פ רק כשאכל כל הפרס כמבואר שיטתו בפט"ו מהמ"א והכא בוודאי כשעירב חמשה מינין של דגן בוודאי כשיאכל כל הפרס יהי' כזית מכל אחד ע"ז קאמר כשאכל כזית מזה וכזית מזה ע"כ שפיר נפיק ידי חובתו דהוי מן חמשה מינין ולדעת הרמב"ם ז"ל יומתק מאד הירושלמי הזה דר"י בר אחא הי' ס"ל דמיירי כשאכל כזית אחד וא"כ אפילו אי איכא כזית בכא"פ לא נקרא טעמו וממשו אלא טעמו ולא ממשו לדעת הרמב"ם ז"ל נמצא דלא אכל מחמשה מינין דאין בכזית הזה לא ממשות של חיטין ולא ממשות של שעורין ואין שום ממשות של איזה מין ונמצא דלא אכל מחמשה מינין והאיך נפיק בה ידי חובתו. וכן אמאי חייב כרת על חמץ דבחמץ נמי בעינן בחמשה מינין מדברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו רק לא בעינן לחם ממש כמו שביארתי לעיל בסוגיא דמינו קרוי לחם דהא אתקיש למצה בדברים שיוצא בהם ידי חובת מצה ולכל הפחות איתקיש דבעי ממין שיוצא בהם ידי מצה. ובפרט לר' יונה בירושלמי (דמס' פסחים פ"ג) בעינן גבי חמץ נמי לחם ממש כמו גבי מצה וכבר בארתי כ"ז לעיל ת"ל] וע"ז מתרץ ר' ירמיה בשם ר"ח בר ווא תיפתר דמיירי שאכל כזית מזה ומזה א"כ הוי טעמו וממשו של כל מין ומין אר"י אפילו תימר כזית מכולהן שניא היא שכולן שם חמץ כלומר אפילו תאמר כזית מכולהן ונמצא שלא אכל כ"א הטעם של כל מין ולא ממשו עכ"ז ל"ל בה שניא היא שכולן שם חמץ דלא איכפית לן דלא אכל ממשות של כל מין מכיון דהוי חמץ לפיכך חייב כרת וכן נפיק ידי מצה כיון דאיכא שם חמץ דראוי לבוא לידי חימוץ דס"ל לר' יוסי דלא בעינן שיאכל דווקא בהמין של חמשה מינין וכי אין עליו ממשו של דגן לא איכפית לן כיון דחמץ הוא או ראוי לבוא לידי חמץ. לפיכך נפיק בה ידי מצה וחייב כרת על חמץ. ולא דמי לחלה דר"י לטעמי' לפי פירש הרב פולדא ז"ל בריש מכלתין דר' יוסי הוא דס"ל דממעטינן שאינו מחמשה מינין מן ריבה ומיעט מלחם לפיכך לא דמי חלה למצה וחמץ דהתם לחם נקרא כל המינים מכיון דבא לידי חימוץ שפיר נפיק בה וחייב כרת על חמץ אבל גבי חלה דבפירוש מיעט הכ' כל שאינו מחמשה מינין וכיון דאין בו ממש של חמשה מינין יצאו מן הכתוב מן המיעוט מלחם דבחלה לא קפדינן על ראוי לבוא לידי מצה וחמץ ואכן אם לא אמר ר' יוסי תמן על מימרא דרשב"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת לא הוי קשה לן מאומה דשפיר אמר ר"י הכא דלא דמי חלה למצה דבחלה ממעטינן כל שאינו מחמשה מינין וגבי חו"מ לא אכפית לן רק על שם חמץ אבל מכיון דגם תמן אמר ב' דברים רבין על אחד ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור וזה קאמר לשיטת רשב"ל דס"ל בפירוש בבבלי מנחות (ד' ע' ע"ב) ובירושלמי בריש מכלתין דהטעם דגבי חלה נמי משום חמץ ועכ"ז אמר שם אליבי' דב' דברים רבין על אחד ובטלו ועוד דמשמע דקאמר דהכא הכל מודים אף ר"י דס"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז מ"מ הכא מודה משום דהביטול הוא עד שלא נעשה איסור וקשה הא התם הוי הטעם בחלה משום חמץ אליבא דרשב"ל א"כ יקשה מאי איכפית לן כיון שכולם שם חמץ כמו דקמר ר"י הכא והאיך יפרנס שם לדברי רשב"ל בטעם ביטול דשני דברים רבים על אחד. וכי מאי ביטול שייך כיון שכולן שם חמץ דהא לרשב"ל הטעם דחלה נמי משום חמץ ועכ"ז ס"ל לר"י אליבא דרשב"ל התם דשייך ביטול ב' דברים רבים על אחד. ועוד דס"ל דהתם הכל מודים וע"כ מחלפה שיטתיה דהכא לא הוזכר כלל רשב"ל אלא דרצו להוכיח מן המתניתין הדין דחלה ע"ז היה שפיר דברי ר' יוסי דלא דמי כלל חלה למצה משום דגבי מצה וחמץ לא בעינן רק שם חמץ. אבל בחלה בעינן דווקא חמשה מינין אבל כל שאינו מחמשה מינין פטור מן החלה וא"כ האיך קאמר לעיל המימרא בשם רשב"ל כיון דכל עיקר הטעם דאין לוקין על חלה בתערובת משום דממעטינן מלחם כל שאינו מחמשה מינין ובחמץ ומצה דכל עיקר בעינן שם חמץ לא בעינן חמשה מינין דווקא ולפיכך אפילו דע"י תערובת ליכא ממש של חמשה מינין לא איכפית לן כיון דהוי