חנה דוד כג

יסבור הירושלמי דטכ"ע מ"מ אינו מספיק בזה אלא בעינן נמי הסברא דגרירה דלכאורה נראה לפי דעת ה"ה ז"ל בפ"ו מהלכות חו"מ דכתב וראיתי מי שכתב דאין יוצא במצה שעשוי במי פירות אף שאינן מיין ושמן ודבש ולא הוי מצה עשירה מ"מ לא נפיק בה משום דלא הוכשרה מצה רק בראוי לבוא לידי חו"מ כמו גבי טבל דפסחים (דף ל"ה ע"ב) וכן כתב המג"א ז"ל בס' תע"א ע"ש דבמי פירות אין יוצאין משום שהעיסה אינה ראוי לבוא לידי חמץ ומצה וע"ש בלח"מ וחולקין על הרמב"ם ז"ל דס"ל דדווקא שנילושה ביין ושמן ודבש משום מצה עשירה הא במי פירות נפיק בה ידי חובתו. לכן לפי דעת הה"מ ז"ל שהסכים עם החולקין על הרמב"ם ז"ל במי פירות אלמא דבעינן שבעיסה הזה שנפיק בה תהא ראוי לבוא לידי חו"מ וכן לדעת המג"א ז"ל א"כ לפ"ז גם הבבלי צריך לטעם דגרירה אם שהסוגיא דזבחים (דף ע"ח) הנ"ל נקטו הטעם דטכ"ע מ"מ בעינן נמי הסברא דגרירה דאל"כ קשה הא אין העיסה הזאת בא לידי חו"מ ומה בכך שנקרא דגן ע"י טכ"ע הא מ"מ בעינן ראוי לבוא לידי חו"מ בעיסה הזאת ולא עדיפא מעיסה שנילושה במי פירות דלא נפיק בה וע"כ צריך נמי להטעם דגרירה כמו הירושלמי

וא"כ לפ"ז יהיה קשה מאד בסוגיא דדייק רבא ממתניתין דעושה עיסה מן חיטין ואורז דטכ"ע דאורייתא דאל"ה האיך נפיק בה ידי מצה הא לאו מחמשת המינין הוא וקשה וכי אפילו אי טכ"ע מדאורייתא והוי טעמו וממשו דגן הא מ"מ אינו ראוי לבוא לידי חמץ ומצה וע"כ ס"ל הסברא דגרירה וא"כ מנא לן להוכיח דטכ"ע דאורייתא אימא טעם כעיקר לאו דאורייתא והכא דנפק בה משום גרירה והוי גם האורז חמץ א"ו בזה דהאורז הוי חמץ לא מהני לענין מצה דבעינן דווקא מחמשה מינין מדבר שהוא בא לידי חו"מ אבל האורז אף שבא לידי חו"מ אבל לא ממין שהוא בא לידי חו"מ א"כ הוי הוכחה גמורה דבעינן ממין שהוא ראוי לבוא לידי חו"מ וע"כ מוכח דטכ"ע דאורייתא

וע"כ שפיר קאמר רשב"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת משום שני דברים רבין על האחד ואי משום דאיסורן לכל הפחות הוי אחד מ"מ ע"י ביטול אין איסור טבל על העיסה. דהרי כתבו התוס' ז"ל במס' זבחים (דף ע"ח ע"א) בד"ה הפיגול וז"ל ועוד קשה אם נפרש פיגול ונותר וטמא שלשתן יחד א"כ ל"ל למימר א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו הא וודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ואכולהו לפטר דכל אחד הוי בטל ומבטל עכ"ל. הרי בהדיא דבשלשתן יחד כולהון נבטלים כל אחד בשנים לפיכך פעור אכולהו והכא דחמשה מינים עירבן יחד מכל אחד רבע והוי חמשת רבעים קמח מכולהן הא כל מין נבטל בארבעה הנותרים או אפילו בשנים ונמצא דבטל המין כגון המין חיטים נבטל ביתר המינים ולא הוי בכאן המין חיטים כלל וכן שעורין נבטל ולא הוי בכאן כלל המין שעורין וכן מין כוסמין נבעל ולא הוי המין כוסמין כלל הכא דכל אחד בטל ומבטל ונמצא דאין כאן המין של חמשה מינין ואי דטכ"ע דאורייתא ז"א דכבר כתבתי דבטבל דחלה לא שייך כלל טעם כעיקר דטעם כעיקר לא הוי אלא שנתערב באופן דבלא התערובת הי' עליו איסור אבל הכא דבלא התערובת לא הוי עליו איסור טבל דלא הוי אלא רבע הקב ואנן בעינן חמשת רבעים קמח. וע"כ קאמר שפיר ר"י ולא דמין תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא ב' דברים רבין על אחד ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור ומדחה לר' יעקב בר אחא דתלי בפלוגתא דר"י ורשב"ל דאיתפלגון גבי נותר דלר"י איסורין לא מבטלי זא"ז ולרשב"ל איסורין מבטלי זא"ז ע"ז קאמר ר"י דלא תלי כלל דהא הכא בטל שפיר אפילו לר"י דהא הכא כשבטל עדיין לא היה איסור ואינו נוגע לענין דאיסורין מבטלין זא"ז דהכא עדיין לאו איסור הוא ויכול כל אחד ליבטל בחברו דהא הם לא הוי איסור עדיין אילו אחד עשה חמשת עיסות מחמשה מינין ועירבן ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות כלומר אילו אחד עשה חמש עיסות מחמשה מינין של שיעור חיוב חלה והוי כולן טבל ואח"כ עירבן להטבל של חמשת עיסות וע"ז אי אמר רשב"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת משום דכיון דעירבן להטבל נפטר מן חיובו משום ב' דברים רבין על אחד ונמצא דאין כאן מחמשה מינין ואנן בעינן גבי חלה דווקא מחמשה מינים כדתנינן חמשה דברים חייבין בחלה אי ע"ז אמר רשב"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת משום ב' דברים רבין על אחד שפיר תלי זה בפלוגתא של ר"י ורשב"ל באיסורין מבטלין דלר"י איני בטל המין של טבל במין אחר של טבל דאיסורין אין מבטלין זל"ז כמו דקיי"ל מצות אין מבטלין זא"ז בפסחים (דף קט"ו) ע"א) דהגם דמצה ומרור שני מינים הן מ"מ לא בטל מצה במרור משום דכיון דמרור נמי מצוה ע"כ נא בטל הטעמים נמי דהטעם של מצוה זו אינו בטל בטעם של מצוה אחרת כי לא שייך כל עיקר הדין דביטול רק דע"ז שהי' טבלים למפרע כל אחד בפני עצמו לא הו אמר גם רשב"ל משום דהכא אין בענין דטכ"ע בכל אחד משום דהכא הוי בוודאי כזית בכדי א"פ דהא חמשה מינין מעורבים של איסור טבל ממנ"פ אי מכל המינים שיעורן שוה כגון מכל אחד חמשת רבעים וקמח בקמח הוי לח בלח ובלח יש בילה וכי אכל בכדי אכילת פרס שהוא ג' או ד' בצים בוודאי איכא חמשה זיתים ונמצא דאכל מכל אחד כזית בכדי א"פ והוי טכ"ע דהא נתערב באופן שאם היה בעין היה אסור דהא היה אסור מעיקרא באיסור טבל ואי אפינו לא היה כולן שיעורן שוה לכל הפחות מן מין אחד יש כזית בכדי א"פ ונמצא דחייב בחלה ואולי ע"ז לא אמר רשב"ג]: