חנה דוד כא

בדליכא כזית בכדי א"פ לאו דאורייתא לכל דיעות הפוסקים ז"ל ורק בזה מחולקין הרמב"ם ז"ל והפוסקים ז"ל דכל הפוסקים ז"ל ס"ל דבדאיכא כזית בכדי א"פ אף שאכל רק כזית אחד נקרא טעמו וממשו והרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' מ"א כתב דבעינן שיאכל כל אכילת פרס אז נקרא טעמו וממשו אבל כ"ז דלא אכל כל אכ"פ לכו"ע לאו דאורייתא וא"כ האיך שייך הכא גבי חלה טכ"ע דהא כתב הרא"ש ז"ל (בפ' ג"ה) דהטעם דבעינן כזית בכא"פ ז"ל ואע"ג דטעם כעיקר ילפינן מקרא מ"מ מסתבר לאמר דלא החמירה תורה בנתינת טעם של איסור בהיתר להופכו לאיסור כשההיתר כ"כ יותר על האיסור שאם הי' האיסור בעין ניכר בתוך ההיתר בלא נתינת טעם לא הי' לוקה עליו דהיינו ביותר מכדי אכילת פרס עכ"ל אלמא דלא קי"ל טכ"ע אלא באופן שהי' לוקין עליו אם היה בעין ולפיכך כשאין בו כזית בכא"פ ליכא רק איסורא בעלמא ולא מלקות משום דלא חמיר טכ"ע מאם היה האיסור בעין לבדו והא דאיכא איסורא בדליכא כזית בכדי א"פ לשיטת ר"ת ז"ל הוא משום דגם בחצי שיעור אסור מן התורה ולפיכך ע"י טכ"ע איכא עליו האיסור דח"ש הנ"ל כמו שהיה בעין וכן כ' הרשב"א ז"ל בת"ה הסברא זה לשיטת ר"ת ז"ל דבפחות מכדי א"פ אסור מדאורייתא ואין לוקין עליו הוא משום דח"ש אסור מן התורה מובא בב"י ז"ל ביו"ד ס' צ"ח ע"ש

א"כ לפ"ז האיך נימא גבי חלה דטכ"ע כיון דבעינן כזית בכדי אכילת פרס והכא אפילו אי איכא כזית בכא"פ מאי אהני לן כיון דאפילו הי' כזית בכדי א"פ מה בכך דהא כל עיקר הצלה של כזית בכדי א"פ הוא שאם היה בעין היה לוקה עליו לפיכך השתא נמי לוקין דעשאה התורה להטעם כעיקר וממשו ולא גרע מאילו הי' ממשו בלא תערובת וכן בשאין בו כזית בכא"פ נמי איסורא איכא משום דעשאה התורה לטכ"ע וכאילו לא היה בתערובת ואסור משום ח"ש אבל כל היכא דאי דהי' בעין לא היה עליו איסור לא אמרינן דהשתא ע"י שנבלע ברוב במין אחר ע"י טכ"ע יתחדש עליו איסור זה לא אמרינן וא"כ הכא גבי חלה דמיירי בדליכא בדגן שיעור חיוב חלה א"כ האיך נימא דע"י טכ"ע יתחדש עליו איסור טבל כיון דבעין לא הי' עליו איסור טבל והאיך יהיה עכשיו איסור טבל ואפילו אי איכא כזית בכדי א"פ לא מעלה ולא מוריד דהא הכא שיעורו דאיסור טבל הוי בחמשת רבעים קמח לגבי חלה ע"כ אין שייך הכא כלל הסברא דטכ"ע ורק לגבי מצה שייך שפיר הסברא דטכ"ע בכדי א"פ דהתם שיעורו בכזית ואי איכא כזית בכדי א"פ אפילו רובו אורז נמי נפיק בה ידי חובתו ואפשר ליתן טעם בזה על הא דפסק רשב"ל (בפ"ג דחלה) הלכה כרשב"ג דפליג את"ק וס"ל עד שיהא בדגן כשיעור משום דאזיל לטעמו דאל"כ קשה לשיטתו למה חייב בחלה הא הכא גבי חלה לא שייך הטעם משום טכ"ע אי ליכא בדגן לבד כשיעור טבל. ואי משום הסברא דגרירה והוי האורז גופא חמץ ז"א אליבא דרשב"ל דס"ל בריש מס' חלה דאפילו בחמשה מינין נמי ב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו אם כי כולן הוי חמץ משום הטעם שנבאר בע"ה לקמן ע"כ לא מהני בטעם דגן לבד אלא שיהא בה כשיעור טבל בדגן לבד וע"כ הוי שפיר הטכ"ע והוי ממין דגן כמו בעלמא כזית בכא"פ ולפיכך ניחא קושית הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל דפסק כת"ק והקשה הראב"ד ז"ל הא בירושלמי פסק רשב"ל הלכה כרשב"ג וכל נושאי כליו של הרמב"ם ז"ל עמדו בזה וכתבו שלהרמב"ם ז"ל הי' גירסא אחרת בירושלמי ע"ש היטיב ובדברינו שפיר ניחא דהרמב"ם ז"ל שפיר פסק כת"ק דס"ל דטעם דגן לבד נמי סגי והיינו משום גרירה הגם דלא הוי טכ"ע מ"מ האורז נגרר והוי חמץ וכיון דהאורז והדגן הוא חמץ ע"כ הוי טבל כמו בתערובת של חמשה מינים. אבל רשב"ל ע"כ לטעמיה אזיל דבתערובת מן חמשה מינים דגן נמי ס"ל דאין לוקין על חלתן מד"ת אם כי כולן חמץ משום דלא מהני אליבא דרשב"ל דהוין חמץ אם לא מחמשה מינין לבד והכא ב' דברים רבים על אחד ובטלו כל המינים זב"ז ולא הוי לא מין חיטים ולא מין שעורין ולא מין כוסמין ולרשב"ל בעינן דווקא שיהא נקרא בשם המין אבל אי לא נקרא בשם המין אף דהוא חמץ לא מהני כאשר נבאר אי"ה בארוכה לכן גבי חיטים ואורז הגם דהוי חמץ ע"י גרירה מה בכך הא מ"מ אין נקרא בשם חמשה מינין ואי משום טעם כעיקר ז"א כיון דלא הי' בדגן כשיעור לא הוי טכ"ע ע"כ פסק כרשב"ג דבעינן שיהא בדגן כשיעור לכן הוי טכ"ע והרמב"ם לטעמי' דלא פסק כרשב"ל בענין אין לוקין ע"ח ד"ת] ע"כ שפיר ניחא לרשב"ל דלעולם ס"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת ואי יקשה מתניתין דעושה עיסה מן החיטים ומן האורז דהתם נמי דב' דברים רבין על אחד ומבטלין אותו בשלמא חיוב חלה לא קשה דלא חמיר העושה עיסה מן החיטים ומן האורז מתערובת חמשה דברים וכמו דבחמשה מינין הוי לרשב"ל רק מדרבנן חיוב דחלה כן גבי חיטים ואורז וכש"כ הוא אבל ממצה יקשה דהאיך נפק בה ידי מצה הא ב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו ז"א דהתם במצה שפיר טכ"ע דמיירי בדאיכא כזית בכדי א"פ לכן שפיר הוי טכ"ע כמו בעלמא אבל לגבי חלה לא שייך הטכ"ע דהא בעינן שיהא התערובת באופן שאם היה בעין היה עליו האיסור ולפיכך מצריכין כזית בכא"פ בעלמא לפיכך לא שייך הכא גבי חלה טכ"ע ושפיר ס"ל דב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו ולא שייך להקשות הא טכ"ע ז"א גבי חלה דבעינן שיהא התערובת באופן שאם היה בעין היה עליו האיסור כמו שכתבנו

זה כתבנו לתרוצי מה דהיה קשה לן על רשב"ל ממתניתין דעושה עיסה מן החיטים ומן האורז דפ"ג דחלה ומן הסוגיא דזבחים ובזה ניחא נמי גירסת רש"י ז"ל התם בזבחים (דף ע"ח) דלכאורה קשה התם