חנה דוד כ

משום דמיתבא דעתי' והכל משם אחד ולא אמרינן ב' דברים רבים וכו' וה"נ מכיון דכולן חייבים בחלה אמאי נימא דמבטלין זל"ז אבל משום זה לא אריא דאיכא למימר דהתם מצטרף מדאורייתא ול"ק מחלה ז"א דבחלה מיירי בבלול ולפיכך מבטלין זא"ז אבל התם באינו בלול ולפיכך מצטרפין כמו שחלקו בתוס' ז"ל הנ' בין זבחים למעילה אבל לאחר כל התירוצים לא אבין הענין דביטול ב' מינין באיסור אחד וגם יקשה הברייתא דמס' כריתות (דף י"ג ע"א) מובא ברא"ש ז"ל בפ' יוה"כ דמאכילין למעוברת ביוה"כ פחות משיעור כדי שלא יהי' כזית בכדי אכילת פרס ולרשב"ל הלא יכול להאכילה כשיעור וע"י שילעוס מב' מינים כאחת ולא יהי' רק איסור דרבנן. דהכא גבי חלה ענין אחר הוא ונקדים קצת הערות נכונות בסוגיא דהלכה ב' דר' יעקב בר זבדי מוכיח מן מתניתין דלוקין על חלתן ד"ת משום דמשמע לי' דמתניתין מיירי כזית חמץ בתערובת אלו ה' מינין וקתני דחייב בהכרת אלמא דלא הוי מדרבנן וע"ז מדחה ר"י בשם ר"ח בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה וקשה להבין וכי אם אכל כזית מזה ומזה לפיכך הוי מדאורייתא הא טעמא דרשב"ל דהוי מדרבנן משום שני דברים רבים על אחד וא"כ מאי אהני לן דהוי כזית וכי כזית אינו בטל בשני זיתים אמר ר' יוסי אפילו תאמר כזית מכולהן שניא היא שכולן שם חמץ גם זה קשה להבין מאי פירוש הוא אלו הדברים ובס' נו"י פי' דהיינו הא דאמרינן מאי נפ"מ דהוי ב' מינין כיון דאיסורן אחד וע"ז פריך מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר ב' דברים וכו' וכא הוא אומר הכין פי' וא"כ מוכח דאפילו באיסור אחד מבטלין זא"ז כן פי' בס' נו"י ודוחק גדול לפרש כן באם נפרש דר"י מחדש דב' מינין באיסור אחד אין מבטלין זא"ז למה להגמ' להקשות מר' יוסי אר"י דמחלפי' שיטתי' דגבי חלה ס"ל דאפילו באיסור אחד מבטלין זא"ז למה להגמ' להביא ממרחק לחמם להקשות מר"י דחמץ אר"י דחלה דבאיסור אחד דחמץ אין מבטלין זא"ז ובאיסור אחד דחלה ס"ל תמן דמבטלין זא"ז קשה הא אי לא הי' מצינו לעיל גבי חלה מימרא דר' יוסי דס"ל דמבטלין זא"ז משמע דהי' ניחא מימרא דר"י הכא גבי חמץ וקשה האיך נפרנס דברי ר' יוסי הכא בדוכתי' דקאמר שניא היא שכולן שם חמץ פי' שניא היא חמץ מחלה דחמץ כולן שם חמץ ובאיסור אחד אין מבטלין זא"ז וקשה הא חלה נמי איסור אחד הוא ואין לפרש דזה גופי' פריך הגמ' מחלפא שיטתי' דר' יוסי דהתם דהא חלה נמי הוי איסור אחד ז"א דא"כ למה לן להקשות מחלפא שיטתי' דר' יוסי מתמן. הא הכא גופי' אין פירוש לדבריו דמאי שנא חלה מחמץ הא חלה נמי איסור אחד ועוד קשה לי דמאי קאמר ר"י שניא היא שכולן שם חמץ וקשה למה לא קאמר שכולן שם מצה הא במתניתין קתני האוכל מהן כזית מצה יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב בהכרת ולפי הס"ד דמיירי בתערובת א"כ גם גבי מצה מיירי נמי ע"י תערובת וכמו דמוכיח מחמץ ע"י תערובת דלוקין על חלתן ד"ת כן מוכח נמי ממצה. וא"כ למה נקט ר"י שניא היא שכולן שם חמץ הוי לי' למימר שכולן שם מצה כיון דמצה ני במתניתין ברישא קודם חמץ

אבל נראה לפענ"ד דהענין ב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו לגבי חלה אם כי איסורן אחד וב' מ מינין הם ובבבלי במס' זבחים מוקי אליבא דרשב"ל דטכ"ע דאורייתא והתם גבי פיגול ונותר מיירי ממין אחד אבל ב' מינין טכ"ע דאורייתא ולמה לן לאפושי פלוגתא בין בבלי וירושלמי ברשב"ל דהכא ס"ל גבי ב' מינין דב' דברים רבים על אחד משמע דטכ"ע דרבנן לכן נראה לי דהכא גבי חלה לא שייך כלל לענין טכ"ע אף בב' מינין וכמו שאבאר בע"ה וממילא נבין הענין דבטול באיסור אחד וכל הסוגיא דהלכה ב' על מקומה יבוא בשלום דלכאורה קשה לרשב"ל דס"ל דאין לוקין על חלתן מד"ת מטעם ב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו א"כ יקשה לדידי' המתניתין (דלקמן בפ"ג) העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח קשה הא התם נמי ב' דברים רבים על אחד דהא רובא אורז. והגם דהירושלמי ס"ל הסברא דגרירה והאורז נמי הוי חמץ הא הכא במתניתין בתערובת אל החמשה מינין דכולן הוי חמץ מ"מ ס"ל לרשב"ל דשנים רבים על אחד וא"כ התם נמי הא אורז הוי רובא: ואין לאמר דרשב"ל ס"ל כר' הילא (בפ"ג) דתני במתניתא עד שיהא רובו דגן וטעמו דגן ז"א דהא רשב"ל ס"ל (בפ"ק דחלה) דלא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד אלמא דס"ל דטעמו דגן בלבד סגי בחיטים ואורז דאי רובן דגן מאי אריא חיטים ואורז אפילו שאר המינים נמי כדתני בברייתא עירב בה שאר מינים עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן פתר לה במינים אחרים כמו שבארתי לעיל בארוכה ואין לאמר דהכא נמי הוא חייב בחלה מדרבנן לשיטת רשב"ל. ז"א דהתינח חלה אלא האיך יוצא בה ידי מצה הא פריך רבא במס' זבחים (דף ע"ח) הנ"ל העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז ומשני מדרבנן אי הכי אימא סיפא ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אלא מין במינו ברובא מין בשאינו מינו בטעמא הרי מוכח ממתניתין הנ"ל דמין בשא"מ בטעמא דטעם כעיקר מדאורייתא ואפילו דלשיטת הירושלמי אין ממתניתין הוכחה דטכ"ע מדאורייתא דהא הטעם משום גרירה אבל מ"מ לרשב"ל בוודאי יקשה דהא הוא ס"ל אפילו בחמשה מינין שכולן הוי חמץ מ"מ ס"ל דהוי מדרבנן משום ב' דברים רבים וכו' א"כ לפ"ז מאי אהני לן הסברא דגרירה לכן נראה לפענ"ד דגבי חלה לא שייך טכ"ע דאורייתא דהא דקי"ל, דטכ"ע דאורייתא היינו דווקא בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס אבל