חנה דוד טז

לפיכך צריך הק"ו מן חיטים שהן פסולין למנה"ע וקשה דהאיך ס"ד דנימא דאף כל המינים התלוין בעומר כשירין למנה"ע כיון דברור דשעורין בוודאי כשירין א"כ היכי נימא דאף כל המינים התלוין בעומר כשירין למנה"ע א"כ יקשה האיך מביא עומר מן השעורין כיון דכל המינים התלוין בעומר כשירין ג"כ למנה"ע א"כ יקשה קושית הגמרא דאפשר לאמר דחדש וישן אין תורמין מזע"ז ואת אמר הכין וה"נ דכוותיה דאפשר לאמר דב' מינים אין תורמין מזע"ז ואת אמר הכין דיכול כולן יהא כשירין למנחת העומר כל המינים התלוין בהעומר דהאיך ס"ד דכולן יהא כשירין למנה"ע א"כ ב' מינים אין תורמין מזע"ז והי' צריך לפ"ז עומר מן כל מין ומין דהא ב' מינים אין תורמין מזע"ז וכמו דמתמה הגמ' על ר"א דשאל מהו שיביא עומר מן הישן ופריך עלה הגמ' אפשר לאמר חדש וישן אין תורמין מזע"ז וא"כ האיך ס"ד דר"א למיבעיא בזה. וה"נ יקשה על ר"י ב"ש ריב"ב דקאמר יכול מביא מן הכוסמין וכו' כלומר דכולן כשירין למנה"ע כמו שעורין וע"ז יליף מק"ו ל"ל הק"ו דהאיך ס"ד דנימא דכולן כשירין כיון דשעורין בוודאי כשירין א"כ האיך יביא מן הכוסמין והא ב' מינים אין תורמין מזע"ז וכל עיקר דבעומר מותר ממין אחד דהוא מן השעורין ולא קשה לן הא ב' מינים אין תורמין ומעשרין מזע"ז הוא משום דשאני עומר דשאר מינין התלוין בעומר אינן כשירין למנה"ע ואינן בני חיובא דעומר רק השעורין מחייב לכל המינין לקרבן עומר לפיכך נתרין כולן ע"י עומר כמו סברת התוס' ז"ל במס' מנחות (דף ע' ע"ב) הנ"ל אבל אי ס"ד לאמר דאף כל המינין יהיו כשירין לעומר כמו שעורין א"כ יקשה לן הא ב' מינים אין תורמין ומעשרין מזע"ז ואין לאמר דקאמר יכול מביא מן הכוסמין וכו' דגזה"כ הוא הכא גבי עימר דלא חיישינן ממין על שאינו מינו וגזה"כ חדשה היא ז"א דמהיכי תיתי נימא הכא לעשות גזה"כ חדשה וזה פשוט ואין לאמר דהכי קאמר יכול מביא מן הכוסמין ושיפון ושיבולת שועל כלומר דמחויב לצרף כל המינין להביא מהן העומר ז"א דהא התם גבי חדש וישן פריך אפשר לאמר חדש וישן אין תורמין מזע"ז ואת אמר הכין והגם דלאו כולו ישן הוא דהא חלק שבו נתגדל ג"כ לאחר ר"ה ואעפ"כ אסור למנה"ע וכן בסוף דמסיק אבל אם לא הביא שליש לפני ר"ה העומר בא מהן אבל אם הביא שליש לפני ר"ה אין בא מהן וכן מחצה לפני ר"ה ומחצה אחר ר"ה אין העומר בא מהן ולפירוש הפ"מ ז"ל הוא משום חדש וישן אין תורמין מזע"ז והגם דקצת חדש איכא נמי בו מ"מ אסור משום דכיון דמקצת ישן יש בו נמצא דהוא מן הישן על החדש והגם דאיכא בו חדש ג"כ אבל חנן בעינן דכל עשירית האיפה יהי' מן החדש אבל אי איכא בו קצת מן הישן קשה לן חדש וישן אין תורמין מזע"ז וה"נ אי איכא בו כמה מינין נמצא דאינו עולה לכל מין ומין דעשירית האיפה אינו ממינו רק פורתא וזה פשוט ע"כ קשה האיך נפרנס הברייתא ולענ"ד היא קושיא עצומה ע"כ נראה לפענ"ד דר"י ב"ש ריב"ב ס"ל דכוסמין ושיפון וש"ש הכל מין שעורין וע"כ אתא שפיר הברייתא באין גמגום דיכול מביא מן הכוסמין ושיפון וש"ש כמו מן השעורין וכשבא מן השעורין כל המינים ניתרים ע"י שעורין החיטים ניתרים משום דאינן כשירים למנה"ע ואינן בר חיובא דעומר רק השעורין מחייב לכל המינים לפיכך שפיר נפטרו ע"י שעורין ושאר המינים אף שכשרו למנה"ע נפטרים ע"י שעורין משום דהם מין שעורין ואינן כלאים זב"ז ע"כ לפי הוכחה שלנו מוכח דר"י ב"ש ר"י ב"ב ס"ל דכוסמין ושיפון וש"ש הוי מין שעורין ועפ"ז יעלה כהוגן כל הסוגיא

דנראה לפענ"ד כלל חדש דכל היכא דכתב רחמנא שעורין לענין דינא לא אמרינן דכונת הכתוב על כל המין דשעורין אלא סתם שעורין דווקא וכל היכא דכתיב שעורין לאו לענין דינא אלא בדרך סיפור כמו הכא השעורה אביב דמיירי בענין סיפור של יציאת מצרים הוי כל המין בכלל וראיה להכלל הזה הוא גמ' מפורשת בבבלי במס' סוכה (דף י"ג) ובמס' חולין (דף ס"ב ע"ב) דגרסינן אמר ר"ח אאב"ש הני מורריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מתיבי אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב שיש לו שם לוי אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מ"ת ובאת תורה והקפידה עליו וכו' רבא אמר הני מרריתא סתמא שמייהו והא דקרי לי' מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמא ע"כ וכן במס' חולין (דף ס"ב) לענין כופשייני צוצייני לענין תורים לגבי מזבח רבא אמר הני כופשייני צוצייני באתרי' סתמא קרי להו ע"כ ע"ש הרי מוכח בפירוש דהגם דאזוב כוחלי וכו' הן מיני אזוב כדפרש"י ז"ל במס' חולין (דף ס"ב) הנ"ל מ"מ פסולין הם למצות אזוב דאינן בכלל אזוב סתמא וכן מרריתא דאגמא אם הן מין דמרור מ"מ אינו יוצא בהם ידי חובתו בפסח משום דקפיד רחמנא על סתם מרור וכן על סתם אזוב ועל סתם תורים אבל המינים הפרטים אם שנכללים בהסתם אינן כשרים כמו אזוב כוחלי אם שנכלל בסתם אזוב מ"מ אינו כשר אלא בסתם אזוב דכוונת הכתוב דאינו כשר למצות אזוב רק סתם אזוב וסתם מרור וסתם תורין. ואילו לענין חמשה מיני דגן לענין ברכת המוציא קחשיב במס' ברכות בכמה מקומות חמשה מיני דגן והם החיטים והשעורין וכוסמין ושיפון וש"ש וכתב הטור ז"ל באו"ח ס' ר"ח וז"ל וחמשה מיני דגן שהם חיטים ושעורים וכוסמין וש"ש ושיפון שהם ג"כ חשובים שנשתבחה בהם א"י [בפסוק ארץ חטה ושעורה] שכוסמין הם מין חיטים וש"ש ושיפון הן מין שעורין וכו' אם עשה בהם פת מברך עליהם המלמ"ה עכ"ל הרי לפנינו דבפסוק ארץ חטה ושעורה ס"ל דכל מין חיטים בכלל וכל מין שעורין ולא אמרינן דעל סתם חיטה ושעורה קפיד רחמנא