חנה דוד יד

שיבולת שועל בכלל ורק אנן בעינן למימר באם אמר סתם שעורין הכל בכלל וא"כ מאי ראי' מייתי מתאנים כשפרט אחד מן הפרטים דלא הוי פרט השני בכלל. וזה צ"ב לכאורה

ועוד קשה לי לכאורה קושיא עצומה על הברייתא דר"י ב"ש ריב"ב דאם נימא דס"ל לר"י ב"ש ריב"ב דאין ש"ש ושעורין מין אחד א"כ האיך נעמיד הברייתא דגרסינן (לקמן בפ"א דחלה) סוף הלכה זו גבי אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבוא עומר הבא גרסינן בירושלמי עלה ר"א שאל מהו שיביא עומר מהן אפשר לאמר חדש וישן אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואת אמר הכין היתיבון הרי שאר מינין הרי הן תלוין בעומר ואין העומר באה מהן לא אם אמרת בשאר מינים שכן לא הוכשרו למנחת העומר תאמר בשעורין שכשרו למנחת העומר חבריא בשם ר"א ראשית קצירך וכו' דברי חכמים ריב"ב ר"ח בשם ר"ב ב"ח והן שהביאו שליש לפני ר"ה אבל אם הביאו שליש לאחר ר"ה העומר בא מהן ע"כ והפ"מ ז"ל פירש דהאי היתיבון הוי עוד קושיא על ר"א דשאל מהו שיביא עומר מהן משום דיש מקום לאמר דיביא מהן משום דגם הם תלוין בעומר והרי שאר מינים התלוים בעומר ואין העומר בא מהן והדר דחי לי' אם אמרת בשאר מינים שכן לא כשר למנחת העומר תאמר בשעורין כלומר דלא דמי דשאר מינים הגם שהן תלוין בעומר מ"מ אין העומר בא מהן משום דמצות עומר מן השעורין אבל בשעורין שכשרו למנחת העומר אי הן תלוין בעומר העומר בא מהן ורק הקושיא דחדש וישן אין תורמין ומעשרין מזה על זה נשאר ור"א בעצמו מסיק דלא בא העומר ממנו ודברי חכמים אם הביאו שליש לפני ר"ה אין העומר בא מהן הרי מסוגיא הנ"ל מוכח בהדיא דהעומר המתיר חדש יש לו דין כמו תרומה המתרת לטבל דבעינן שיתרום ממין על מינו ומן החדש על החדש אבל לא מן הישן על החדש וא"כ לכאורה צ"ב על הך שמעתא דס"ל דאין העומר של ישן מתיר לחדש דהוי מתיר כמו תרומה א"כ באמת קשה האיך שאר מינים התלוין בעומר נתרין ע"י העומר של שעורין הא אין תורמין ממין על שאינו מינו אלא וודאי הדבר פשוט דלא דמי זל"ז דהתם בשאר מינים שלא כשרו למנחת העומר נתרין שפיר ע"י העומר של שעורין משום דהן בעצמן לא כשרו למנחת העומר ואינן בר חיובא דעומר דחובת העומר אינו חל עליהם לפיכך שפיר נתרין ע"י העומר של שעורין שהוא בר חיובא דעומר ואימתי אמרינן אין תורמין ומעשרין ממין על שאינו מינו היינו דוקא במקום שמין הזה ג"כ בר חיובא דתרומה ע"כ שפיר אמרינן דאין תורמין עליו ממין אחר כיון דהמין הזה בעצמו בר חיובא דתרומה אבל אי המין הזה בעצמו אינו ראוי לתרומה ולאו בר חיובא דתרומה הוא אלא ע"י מין השני דע"י מין השני חל עליו החיוב שפיר תורמין ממין השני עליו כיון דבלא מין השני לא הי' בר חיובא ולאו בר הרמה ורק המין השני מחייבו והסברא הזה איתא בהדיא בתוס' ז"ל במס' מנחות (ד' ע' ע"ב) וז"ל וא"ת והנך מינין שהן כלאים זב"ז כדתנן בריש כלאים האיך הן מצטרפין לחלה הא תנן ובפ' שני מתרומות) כל שהוא כלאים זב"ז לא יתרום מזה על זה וכו' ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא דחלה דקתני קב חיטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו אין מצטרפין כשהוא תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נועל מן כוסמין ונראה שזהו הטעם דחמשת רבעים קמח חייבין בחלה ומיירי כגון שהשלוש מינין נושכין כולן זב"ז שכל אחד נושך בשני המינין משום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחייבין בלא השלישי אבל לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשניהן עכ"ל התוס' ז"ל הרי לפנינו הענין הזה בפירוש אם המין השני בר חיובא הוא ובר הרמת תרומה הוא אין תורמין ממין אחר עליו אבל אי המין הזה לאו בר הרמת תרומה הוא ולאו בר חיובא הוא רק שכל עיקר שהוא בר חיובא הוא רק ע"י מין השני שפיר תורמין מזע"ז וא"כ ה"נ גבי שאר מינים שנתרין על ידי העומר של שעורין כיון דהן בעצמם לאו בני חיובא דעומר שאינן כשרים לעומר ורק הן תלוים בעומר של שעורין נמצא דכל עיקר הענין שהן צריכין לעומר הוא משום שעורין דאי לאו שעורין לא היו צריכין כלל להעומר דהא מהם עצמן אין העומר בא ורק התורה זקקם לעומר של שעורין דהא קי"ל דשלא בשעת הקרבן היום מתיר כדאיתא לקמן במכלתין ורק בשעת קרבן צריכין לקרבן וא"כ אי לאו שעורין לא היו צריכין כלל לקרבן עומר] שפיר תורמין משעורין עליהן דהא שעורין מחייב אותם לקרבן עומר אבל הכא גבי חדש וישן כיון דהחדש בעצמו זקוק להעומר וצריך עומר והוא בעצמו בר חיובא דעומר וא"כ שפיר קאמר הגמ' הכא אפשר לאמר חדש וישן אין תורמין מזע"ז ואת אמר הכין

ויותר קרוב להעמיס זה בכוונת הירושלמי והאי התיבון לאו קושיא אחריתי הוא על ר"א אלא דקאי על מה דפריך על ר"א אפשר לאמר חדש וישן אין תורמין מזע"ז וע"ז פריך התיבון הרי שאר מינין הרי הן תלוין כעומר ואין העומר בא מהן כלומר א"כ דמדמה לה לתרומה א"כ האיך תורמין ממין על שאינו מינו הא אין העומר בא כי אם אחד והוא מן השעורין א"כ האיך נתרים ע"י העומר הא הוי ממין על שאינו מינו וכן מפרש מהרא"פ ז"ל וע"ז מתרץ לא אם אמרת בשאר מינים שכן לא כשרו למנחת העומר תאמר בשעורין שכשרו למנחת העומר וזהו ממש סברת התוס' ז"ל הנ"ל דלא דמי שאר מינים לחדש וישן