חמודי דניאל צ

שייך אין מבטלים אסור כשמערב עם הפשתן וע"ש בתורת חטאת כלל וסי' פ"ה דין י"א שהביא ג"כ ראיה ליתן המים שנתבטל בו החלב בס' בבשר מההיא דסי' רצ"ט שמותר לערבו עם פשתן ובש"ך סי' צ"ט ס"ק כ"ב הקשה מאי קא משמע לן ואפש' דקא משמע לן דאין זה מבטל אסור ואפש' דקשה על לשון הש"ע דכתב דעבד ובת"ח כתב בשם או"ה דאינו חוזר וניעור והביא ראיה מחמץ שנתבטל קודם פסח דאינו חוזר וניעור ומסי' רצ"ט דמותר לערבו עם הפשתן ואינו חוזר וניעור ע"ש וצ"ע דהא חלב במים מתערב יפה וכל מה שנפל מן המים לבשר יש במים עכשיו נמי ס' נגד החלב לפי ערך ומאי חוזר וניעור איכא הכא וכ"ש שעכשיו נמי נתרבה הבשר המותר ואפי' אם יחזיר וניעור יתבטל ג"כ עכשיו בשלמא חמץ בפסח אם ניער לא יתבטל עכשיו דבמשהו וכן בסי' רצ"ט לא שייך ביטול דהא גם עכשיו יכול הוא להתבטל דמי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטלו ע"ש בסי' רצ"ט סע"א וכן לשון רמ"א צ"ע שכתב אעפ"י שאין בבשר ס' נגד החלב שהרי נתבטל במים ע"ש היכי משכחת לה שלא יהא עכשיו ס' נגד החלב דהא במים שנתערבו יש ס' וכ"ש בהצטרף הבשר כמ"ש ועדיפא היה לי' למכתב אפי' לא היה ס' במים נגד החלב אם יש עכשיו בהצטרף הבש' מות' דבהיתרא לא אמרי' חתיכ' נעשה נבילה אלא גם ההיתר הראשון מצטרף עם השני ע"ש בסי' צ"ט בט"ז ס"ק ב' ובש"ך ס"ק ה' ע"ש

כט אם מלחו בשר כמה שבועות בכלי ועמד ריקם כמה שבועות ואח"כ כבשו בתוכו (אוגערקעס) ב' שבועות ולקחו המים המלוחים ולשו לחם בודאי דאסור לאכלו בחלב אך נראה דאפי' עם בשר אסיר אעפ"י שתחיל' הבליעה היתה שלא על ידי בשול דאינו אסור אלא מדרבנן ואיכא למימר דלא גזרי' שמא יבא לאכלו בחלב דהוי גזירה לגזירה נרא' דגזרינן דהא בפסחים דף נ' סוף ע"א אחרו דלמא אתי למכלי בכותחא ולא אמרו לבשלו ולמיכלי ליכא אלא אסור דרבנן וכ"כ הט"ז בסי' צ"ז גבי מדוכה אע"ג דתחילת הבליעה דרבנן ואעפ"י שיש לחלק דבפסחים תחילת הבליעה דאורייתא ובמדוכה הסוף דאורייתא דבודאי ישימו הבשמים לתבשיל רותח אבל כאן שניהם דרבנן ולא שכיח כ"כ לבשל הלחם אין לחלק מ"מ נראה כיון דאיכא דיעות דבאינו בן יומו לא משוי נשבח ע"ש בסי' צ"ו סע"א ובסי' ק"ג סע"ו ובסי' קכ"ב סע"ג בהגה וע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח דמשמע דלא חש ע"י כבישה לומר חורפי מחליא לים ומשוי לה לשבח ע"ש במנ"י ולא שייך כאן מ"ש בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ג דבשעה אחת או פחות נימס המלח ונעשה דבר חריף ועוד דהא מדינא מותר ע"י טעימה כמ"ש בש"ך סי' צ"ו ס"ק ה' והרי אנו טועמים ואין במים המלוחים טעם בשר כלל ונראה דאין לסמוך בזה דאין אנו בקיאים בזה כלל ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא אין בו טעם ואפי' יש כו טעם נתבטל טעמו בלחם שנתערב עם קמח הרבה ובפר' אם לא נתנו אלא מעט מים אעפ"י שאין ס' בלחם נגד המים מ"מ שמא לא נבלע אלא מעט טעם במים המלוחי' עד שיש בלחם ס' נגד הטע' דבדבר היתר לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה ובודאי לא נבלע בו טעם כדי שיעור כל המים ובמקום אחר כתבתי בשם הגה"ת ש"ד מעשה דרש"י דאפי' בפחות מס' יש לצרף הספק שמא לא נתן טעם דחכמים לא שיערו ס' אלא משום בצל וקפלוט שנותנים טעם ביותר ועוד דמתחילה לא נבלע בכל הכלי אלא במקו' שהיה בו ציר דכבוש כמבושל אבל במקום יבש לא נבלע מהבשר בתוך הכלי כי אם כדי קליפה כמ"ש בספ' פר"מ סי' צ"א בשפתי דעת ס"ק י"ח דאפי' בדבר שמן אינו נבלע בכלי יותר מכדי קליפה ונתבטל במים המלוחים לחוד וכ"ש בכל הלחם דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בדבר היתר כמ"ש לעיל ומ"מ צויתי לכתוב תיבת בשר על כל הלחם שלא יטעו לאכול בחלב דזה הוי קצת כמו עושה סימן: כ

ל פעם אחת נמצא מעט שומן חי בתבשיל של חלב דבודאי היה יותר אלא שנימוח בתוך התבשיל רדרך שומן חי כשנתבשל נחסר הרבה ואעפ"י שעכשיו יש ס' שמא מתחילה לא היה והשומן שנימוח נשאר בתוך התבשיל ולא שייך כאן לומר אטו דאסורא נצטמק דהיתרא לא נצטמק דהשומן נשאר בעין בקדרה ולא שייך לומר לא מחזקינן אסורא לומר שהיה יותר כמ"ש רש"י בחולין דף מ"ח ע"ב בד"ה לחבירו איתמר ע"ש דכאן ודאי היה יותר ע"ש בספר תורת השלמים בשאלה ט"ז בעצם חלול ש מצא בתבשיל של חלב חיישינן שמא היה בו מוח ונימוח בתוך התבשיל ע"ש כ"ש בנידון דידן לכן יש לצון את התבשיל וליקח מלמעלה השומן ולשער אם יש בו ס' דהא בלאו הכי צריך לצנן כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח סע"ד ברמ"א ע"ש גם כיון דנוכל לעמוד על הדבר אם יש ס' או לא סמכינן על סברא דלא מחזקינן אסורא אלא דאפי' יהיה ס' ל לאחר שנקלט השומן מהתבשיל צונן קשה הדבר להקל דשמא היה עוד יותר ונתערב בתבשיל דאינו מוכרח שיקרש כל השומן ויהיה צף למעלה צ"ע אם יש לסמוך שכל השומן נקרש וצף למעלה ונשער בס' וצ"ע: