חמודי דניאל פח

דיבש ביבש שנתערב נעשה היתר גמור ומותר לבשלן יחד ע"ש בש"ע י"ד סי' ק"ט סע"ב בהג"ה ע"ש אבל אנן דחיישי' לסברת הרשב"א דלא נעשה היתר גמור אפש' כמו דאסור לבשלו ולאכלו אדם אחד כאחת ע"ש סע"א הכא נמי אסור לערבו בחלב או בבשר ע"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א שכ' ונראה לי אע"ג דלח בלח ע"ש והוא הדין הכא נמי שייך האי פלוגתא דמה לי שבא פסח על התערובת או בשר על חלב או אפכא וע"ש באיסור והיתר הארוך כלל וסי' כ"ג דין י"א שכתב דטוב להשליך אחד מן התערובת ע"ש הכא נמי אם רוצה לערבו בהפוכו ישליך א' מהן דאל"כ יאכל בודאי איסור או אפש' דטוב שלא לערבו כלל בהפוכו כיון דהוא לכתחילה אלא דצ"ע דא"כ תהיה אותה מתני' דצמר גמלים תיובתא דהרשב"א דאיהו מדינא איסר לבשלם ולאוכלם כולן כאחת ואלו התם מותר לכתחילה לאדם א' ללבוש את הבגד שיש בו כלאים וכל שכן לפי מ"ש דדבר זה לערבו בהפוכו להרשב"א אסור ושם מתיר לכתחילה גם הראש שהרבה להביא ראיות בפרק גיד הנשה ולא הביא ראיה ממשנה מפורשת הזאת אלא ודאי דמכלאים אין ראיה כלל דהתם הוי לח בלח דצמר גמלים וצמר רחלים מתערב יפה יפה והן דקים והוי כמו קמח בקמח וא"כ אפי' כשמערבין עם הפשתן בכל מקום שהן הצמר גמלים רבה עליהן ומבטלן וסלק הפשתן כמי שאינו וצמר גמלים רבה עליו ומבטלו כמ"ש סלק את שאינו מינו כאלו אינו ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח סע"ב ואם נתערב במינו ושאינו מינו ע"ש בבכורות ד' כ"ג ע"א בתוס' ד"ה נבלה גבי נהי דבמגע לא מטמא שהקשו כמו כן אמאי מטמא במשא ולענין אסורים בטל ע"ש שתרצו כמו כן דבאסורי' לעול בטל הוא ברוב ע"ש ועוד אפשר דאין ללמוד אסורי' מכלאים דאין כל העניינים דומי' זה לזה והרמב"ם כתב גבי כלאים שהרי צורת הכל כצמר גפן ע"ש בש"ע י"ד סי' רצ"ט סע"א ע"ש ולמה לו למתלי בצורה אלא כיון שצורתו כצמר גפן אין זה כלאים וצריך עיון ואין לומר אם צמר גמלים וצמר רחלים מקרי לח בלח אמאי לא בעינן ס' דלא נזכר ס' אלא לענין נותני טעם דעד ס' יהיב טעמא אבל בדבר שאינו תלוי בטעם אין חלוק בין לח ליבש בין במינו בין בשאינו מינו לעולם בטל ברוב אלא דדוחק הוא לומר דשם מקרי לח בלח גם אחר זה ראיתי בתורת חטאת כלל וסי' פ"ה דין י"א שכתב בשם הסמ"ג שהביא ראיה לדין זה לכזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' מותר לתנו עם בשר מההיא דצמר גמלים וצמר רחלים ע"ש ש"מ דהעניינים דומים זה לזה לכן נראה לומר דאפי' הרשב"א מודה דמותר לערבו עם הפכו אע"ג דסבר דיבש ביבש שנתערב לא נעשה היתר גמור וצ"ע לחלק בין זה לבישול או להשהותו בפסח גם בההיא דצמר גמלים אדם א' לובש את כולם כמ"ש לעיל ע"ש והרשב"א אוסר לאדם א' לאכלם כולם ביחד והסמ"ג דהביא מכאן ראיה לכזית חלב שנפל למים ש"מ דסבר דהעניינין דומים זה לזה ושם סבר דאד' א' אסור לאוכלם אפי' בזה אחר זה וצע"ג לחלק ביניהם ע"ש בטור י"ד סי' ק"ט בב"י מ"ש בשם הסמ"ג דאדם א' אסור לאוכלם אפי' בזה אחר זה בשם התוס' מסתמא סבר כוותייהו דלא הביא דהסמ"ג חולק על זה ע"ש בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ב ולא ידעתי למה כת' כן הא בסי' רצ"ט סע"א מבואר דצמר גמלים וצמר רחלים דומיא דמים עם חלב דהכא בטל ודוקא צמר עם פשתן אינו בטל ובבשר עם חלב בטל ע"ש בש"ך סי' רצ"א סק"א בסופו דלשונו מגומגם שם הרבה ע"ש ומזה לא מיירי כאן אלא בחלב עם מים ע"ש

כה אם לקחו בכף של בשר בן יומו דבר גוש שנתבשל בקדרה של בשר בת יומא והניחו הכף עם המאכל לתוך חלב צונן יש להתיר דהא משום המאכל אין אסור דנותן טעם בר נותן טעם מותר בדעבד כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ב בהג"ה ע"ש ואפשר דכאן גרע מנ"ט בר נותן טעם דעלמא שאין שני הטעמים באים כאחד שכבר קבלו הדגים מהקערה ואח"כ באים לכותח אבל כאן אפי' בתוך החלב שמקבל המאכל טעם מהחלב כדי קליפה כדין חם לתוך צונן נותן הכף ג"כ בו טעם וא"כ טעם של הכף בא תיכף אל תוך האיסור ע"ש בש"ך סי' צ"ה ס"ק ה' מ"ש בשם הר"ן דטעם שני לא עמד בהיתר דהא הכף כשהוציאו מכלי ראשון עם מאכל יש לו דין כלי ראשון לחומרא כמ"ש בטורי זהב סי' צ"ג ס"ק ל' כתב מהרי"ל ע"ש וא"כ מבליע הוא לכל הדב' הגוש ההוא ובאת הפליטה ההיא אל תוך כדי קליפה שבולע הדבר הגוש ההוא מהחל' וא"כ יש שם פליטת בשר בחלב בבת אחת בתוך כדי קליפת המאכל ההוא וכשנתמחה כדי קליפה ההוא אל תוך החלב אוסר אותי עד ס' וכדומה ע"ש ואין לומר שנצטנן הכף עם המאכל כשבאו לתוך חלב צונן י"ל דהא לכך אמרינן דבלע כדי קליפה אדמיקר ליה בלע וא"כ אדמיקר ליה יכול הכף נמי להבליע במאכל. וע"ש בש"ך סי' כ"ב ס"ק י' אם אמרינן חתיכה נעשה נבילה בכדי קליפה ונראה דזהו בשאר אסורים דהוי דרבנן דדוקא כשעומדת בפני עצמה והוי חשובה אמרינן כשנאסרה פעם אחת נעשה