חמודי דניאל פז

דמותר ועוד כשמלחו באותו מלח בשר אותו מעט הבשר שנמלח באותו מלח הנאסר ונאסר מאותו בשר כדי קליפה אותו מעט בשר הנאסר בטל ברוב בשאר הבשר וכמ"ש בספר פר"מ סי' ק"ה אם נגע כחוש בהיתר ואינו יודע באיזה מקום אם יש רוב בקליפת היתר כנגד מעט הקליפ' שנאסר דבטל ברוב ובלבד שירבה עד ס' ע"ש וכאן בודאי איכא ס' בבשר נגד המלח שנאסר דהא איכא בבשר ל' נגד כל המלח כמ"ש בסי' ס"ט ע"ש וא"כ אפי' למאי דמשערינן במליחה בס' מותר דודאי איכא ס' בבשר נגד המלח וצריך שלא יאכל אדם א' את כולן כמ"ש בסי' ק"ט ע"ש וכן אם דכו את המלח אח"כ וטחנו אותו כמו קמח דהוי עכשיו לח בלח מותר דודאי איכא ס' במלח עצמו כנגד כדי קליפה שנאסר דהא כתב בש"ך סי' ס"ט דסתם כלי יש במה שבתוכו ס' כנגד קליפת הכלי ע"ש וכ"ש שיש ס' כנגד קליפ' מן המלח שנאסר כמ"ש במנ"י סי' י"א ע"ש וכן אפילו לא מלחו עדיין באותו מלח בשר אם לא טחנו את המלח בטל ברוב ואם טחנו בטל בס' וכן אם יבשו את המלח בכלי של איסור נמי המלח מותר כמ"ש

כג כתב בש"ע י"ד סי' קירא אם אפה פת עם בשר ואסור לאכלו בחלב אם יש לו פת אחר ע"ש וע"ש בט"ז שכתב דזה מקרי לענין זה דעבד כתב בת"ח כלל ל"ה ומ"מ המנהג להקל לקנות מן הנכרי ע"ש ובמנ"י תירץ משום דעל הלחם יחיה האדם עשו הרחקה טפי ע"ש ואינו נרא' דהא בפת של עכו"ם נמי איכא נותן טעם לפגם כמ"ש בב"י סי' קי"ב ע"ש ואפ"ה יש מתירין אפי' במקום שפת ישראל מצוי כמ"ש בסי' קי"ב ע"ש ואפי' האוסרין לא אסרו אלא משום חתנות ע"ש אלא נראה דאין הדינין דומים זה לזה אלא דכאן חמיר טפי דהא יש אוסרין ריחא אפי' בדיעבד ע"ש לכך חמיר כאן טפי ולפי דברי המנ"י אם נצלה דבר אחר עם הצלי אצל נכרי מותר לקנותו לכתחילה אם אן בו משום בישולי נכרים וצ"ע אם קנה פת מן הנכרי שנאפה עם הצלי מפני שלא היה לו פת אחר אם מותר לאכול אותו הפת עם חלב מי נימא דדוקא איסור טרפות הותר לו מפני שלא היה לו פת אחר אבל אסור בשר בחלב למה נתיר לו כיון דאפשר לו לאכלו בלא חלב או נימא כיון דיש בפת זה אסור טרפות ואפ"ה מותר לו לאכול א"כ ע"כ צריך לומר דאמרי' ריחא לאו מילתא א"כ מותר לו לאכול בחלב נמי דהוי תרתי דסתרי אהדדי דיאכל הפת ואינו חושש משום אסור טרפות ואינו אוכל בחלב והוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא וביבמות דף ה' אמרו הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ע"ש וע"ש דבעינן נשא מת ומת ואח"כ נשא חי דבעינן שיהא ניתר האסור הראשון קודם וכאן באו שניהן בבת אחת אפשר דלא מהני ואפשר דשם מיירי במיירי דאורייתא אבל כאן דאינו אלא חומרא בעלמא לכתחילה כל היכי דנוכל למעט באסור טפי עדיף ועוד דכאן לא הותר אלא מפני הדחק א"כ דוקא לאכול בפני עצמו דאיכא דחק מותר אבל לאכול עם חלב דליכא דחק אסור ואפשר דזה דמי לחולה שיש בו סכנה דמחללין עליו את השבת דכל היכי דנוכל למעט באסור ממעטינן כמ"ש בסי' שכ"ח אמדוהו לשתי גרוגרת ע"ש וכן בחולה שמאכילין אותו ביוה"כ דמאכילין אותו הקל כמ"ש בסי' תרי"ח ע"ש דודאי אם יש דבר אחד ביש בו שני אסורין ודבר אחד שיש בו אסור אחד דודאי אין מאכילין אותו אלא דבר שיש אסור אחד וע"ש בזבחים דף ל"ב דאמרו שם אמר ליה רבא אדרבה אפכא מסתברא מצורע התירא היא להא אשתראי ולהא לא אשתראי טומאה דחויה הוא מה לי חד דיחוי מה לי שתי דחיות ע"ש ומשמע מדברי רמ"א דאם אין לו פת אחר מותר לאכלו בחלב דזה נמי דוחק הוא לאכול פת חריבה ואם קנה פת מן הנכרי ואין לו פת אחר צ"ע אם מותר לאכלו בחלב דאפשר דלא התירו מפני הדחק אלא איסור אחד אבל שני אסורין אפשר דלא התירו כמ"ש בסי' קצ"ט דתרי קולא לא מקלינן בשעת הדחק ע"ש ואפש' דדוקא שם דאיכא תרי אסורי אבל כאן אין כאן אלא איסור אחד משום ריחא

כד בש"ע י"ד סי' צ"ט סע"ו בהג"ה כזית חלב שנפל למים ע"ש ואם גרדו תמכא על מורג חרוץ של חלב שגרדו עליו גבינה דבודאי נתערבו פרורי הגבינה עם התמכא אם נגרר דק כמו קמח הוי לח בלח ובטל בס' ומותר לאוכלו עם בשר כמ"ש במ"א סי' ת"ל אבל אם לא נגרר דק דק ויש לחוש לפרור של גבינה דהוי יבש ביבש נמי נראה דמותר לאוכלו עם בשר כמ"ש בש"ע י"ד סי' רצ"ט סע"א גבי צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה עם זה אם רוב מן הגמלים מותר להביא פשתן לשם והביאו הפר"ח למ"ש רמ"א סי' צ"ט סע"ו בהג"ה כזית חלב שנפל למים ע"ש אחר זה מצאתי כן להדיא באסור והיתר הארוך כלל וסי' כ"ד וז"ל אבל התיר יבש ביבש בטל כמו כן ברוב בעלמא כמו באסור ומותר לערב בו הפוכו אפי' לכתחילה מההוא דתנן צמר גמלים ורחלים שטרפן יחד אם הרוב של גמלים מותר להביא פשתן לשם ע"ש אך י"ל דהאסור והיתר הארוך לטעמיה דפסק בכלל כ"ג דין ט' כהרא"ש