חמודי דניאל פג

תיכף ומיד אלא א"כ שהה קצת כמ"ש בסי' צ"ב סע"ב אם ניער וכסה מיד מותר ע"ש אע"ג דנפל' הטפה על החתיכ' ע"ש ומה לי נער וכיסה או שסילק את האסור וע"ש

ז בש"ך סי' ק"ב ס"ק ח' וגם נ"ל שצריך לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן ע"ש לפ"ז בכל מקום דמתירין כלי ע"י ס"ס צריך לשהות עד שלא יהיו בני יומן דהא י"א דאין מתירין ס"ס בדבר שיש לו מתירין ע"ש בס' ק"י סע"ח ובש"ך שם ס"ק נ"ו דדוקא בב' תערובת אין מתירין ע"ש וע"ש בט"ז ס"ק י"א ומ"מ בההיא שכתב בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ד גבי קערה חולבת בין כלי של בשר ע"ש יש להתיר מיד דכתב במנ"י סי' נ"ז ס"ק כ"ט התירים אחרים דלא מחזקינן איסור ואמרינן שלא הודח כלל יחד או משום דסתם כלים אינן בני יומן ע"ש ולכאורה היה נראה לומר דלא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שאין לו מתירין לדבר חריף דהא דבר חריף אפי' אינו ב"י אסור וכמ"ש סי' ק"ב סע"ד אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור לא הוי דשל"מ ע"ש ואפי' נימא דדבר חריף נמי מדינא מותר וחומרא בעלמא כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ח' מ"מ אם יבשל דבר חריף כמו קורט של חלתית בודאי אסור וא לומר דיש איזה חלוק בין בני אדם לשאר דברים דהא בתרומת הדשן סי' ק"ע למד לבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דלא הוי דבר שיש לו מתירין מהא דיבמות דף פ"ב דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין דממ"נ אי לכהן משרי שרי אי לישראל מיסר אסר וכתב על זה אע"ג דיש לחלק מ"מ נראה דכיון דטעמא משום דבר שיש לו מתירין וההיא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולו האי להחמיר עכ"ל וההיא דסע"ד דאם נשאר לאחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין נמי למד מההיא דיבמות ע"ש בב"י א"כ בודאי גם כאן אמרינן כן דכיון דנשאר לדבר אחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין ולפי מ"ש במ"א סימן שי"ח ס"ק ב' דההיא דסע"ד מיירי דוקא שנתערב אחר השבת אבל אם נתערב בשבת אסור אפי' למבשל הואיל וחל עליו איסור משום דבר שיש לו מתירין א"כ גם כאן בנתערבו כלים נמי לדבר חריף אסור אפי' בו ביום הואיל והוי דבר שיש לו מתירין לגבי שאר דברי' וכן בההיא דסי' קכ"ב סע"ט אם נשתהה ביד נכרי לא מהני כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דהא יכול לשהות אצלו מעת לעת

ח כתב בט"ז סי' צ"ה אבל אם זה הכלי שהוא מערה עליו אינו בן יומו לא נאסר דלא גרע מההיא שכתב בסמוך דהכלים מותרים אם אחד אינו בן יומו ע"ש ולפ"ז אם יש ס' נגד הכלי שהוא מערה עליו גמי מותר דלא גרע מתחבו לתוכו דכשר כמ"ש בסי' צ"ד קדר' שבשלו בה ירקות או מים ע"ש וצ"ע א"כ למה אסור בעירוי הא עירוי אינו מבליע אלא כדי קליפה א"כ בודאי דלא אמרי' דהוי כאלו תחבו לתוכו אלא כדי קליפה דהשאר הוי ככלי אחר כיון שלא נבלע בו כלל ונגד כדי קליפ' יהיה ס' ודו"ל דמיירי שהיא על כלים הרבה בענין שאין ס' נגד הקליפה ואפשר דעל ידי שהוא מערה הרבה הוי עיראות הרבה ומבליע בכולו וכמ"ש בט"ז שם ודוחק דא"כ אם עירה פטם אחד יהיה מותר ורמ"א לא חילק ואפשר דאעפ"י שלא נבלע אלא כדי קליפה מ"מ חשבינן כמו נתחב כל הכלי ומ"מ נראה דאם לא עירה אלא על מקצת הכלי ויש ס' נגד כל המקצת שעירה שם כשר ולא חשבינן כמו נתחב כל הכלי

ט ע"ש בש"ע י"ד סי' ע' בט"ז ס"ק ג' דאין סכנה במליחה כמ"ש בסי' קנ"ו סע"ג ע"ש מהש"ע אין ראיה דהא דקאמר כשמבשלים ביחד לאפוקי זה אחר זה אבל לא בא למעט מליחה דלא איירי ביה כלל מיהו מדכתב באו"ה דריחא לא הוי סכנתא דלא הוי סכנה רק דרך בישול משמע אע"ג דקיבל טעם בשעת מליחה ואח"כ יבשלו נרא' דבעינן בשעת בישול שיהא ממש בשר ולא טעם לבד דהא אין נזהרים לבשל אפי' בקדרה בן יומו אפילו טגנו בשר באותה קדרה כל זמן שהיא נקי' ע"ש באו"ה כלל ל"ט דין כ"ו ומ"ש הטורי זהב שם בענין אם בטל בס' ע"ש בפר"ח שפסק דבטל ובודאי דאם אין ס' מותר להוסיף עד ס' ולאכול דאין כאן מבטל איסור אלא מכשיר דבר המר למחוק וע"ש בש"ע א"ח סי' קע"ג במגן אברהם ס"ק א' דאפשר בזמן הזה אין סכנה דנשתנו הטבעים ע"ש

י ע"ש בש"ע א"ח סי' תס"ה במ"א ס"ק ד' ובש"ע י"ד סי' צ"א בט"ז ס"ק י"ב ע"ש מזה התרתי עוף לאחר ההבהוב שנפל למים עם חלב וחמאה צוננים על ידי הדחה היטב אע"ג דאית ביה פרצי כמ"ש בט"ז בא"ח שם ס"ק ב' ע"ש: [יא] הא"ק מעס"ר שחותכין בו בשר ועיסה של חלב נכון להיות לחלב בפ"ע דשמא ישכח להדיחו אחר הבשר ולעשותו נקי גמור ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"א סע"ב בט"ז ובש"ך שם ובסי' צ"ה סע"ז ובסי' ק"ה סעיף י"ב י"ג ע"ש בש"ע א"ח סי' ת"נ במ"א ס"ק י"ב ע"ש וחלב הבא מפר' עם דם אסור לבשל החלב כמ"ש בש"ע י"ד סי' פ"ז בש"ך ס"ק ג' דודאי יש לה איזו מכה דמשם בא הדם ע"ש בנחלת שבעה ובמ"א הארכתי [יב] לכאורה נראה דמותר לבשל בשר בכלי חלב שאינו בן יומו להאכיל לא"י ולא גזרי'