חמודי דניאל פא

בולע מן הקדרה דהא לא מהני לדידיה מה שיש במאכל ס' כמ"ש לעיל אלא דכל זה אינו מצד הדין אלא מצד המנהג וחומרא בעלמא כמ"ש במנ"י דאם היה מצד הדין אמאי גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו וע"ש במנ"י כלל וסי' נ"ז נ"ח דלכך גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו כיון דה דהמנהג זה הוא חומרא בלא טעם הבו דלא לוסיף עלה ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל נמי כששניהן בני יומן ויש ס' במאכל שניהן מותרין אע"ג דאין טעם לחלק מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ואינו נראה דהא בת"ח כלל וסי' פ"ה דין ה' כתב מיהו נראה לנהוג כדברי סמ"ק מאחר שנתפשט המנהג לאסור אותו שאינו בן יומו אין לשנות ע"ש ואם נאמר דאין ללמוד זה מזה אפילו ליכא טעם לחלק היכי יליף לה אלא ודאי דצריך דוקא טעם לחלק ובט"ז סי' צ"ה כתב הטעם לפי שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין שהוא ב"י משום הכי יש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש וגבי תחבו בו שני כפות נמי צר ך לומר אם היה מאכל צריך למין שהוא הכף השני דיש בו נותן טעם יותר דבכף נבלע בו מן הממש ובקדרה מן הכף הראשין לכן צריך לאסור הקדרה ואע"ג דבמים לא שייך כן דהא המים אסורין לגמרי כמו גבי הדחה ע"ש מ"מ כיון דאירע ע"י בישולא שייך לחלק בין מים לתבשיל דלפעמים מבשלין בו תבשיל אבל הדחה לעולם הוא במים. ונראה דלטעם הט"ז ביש במאכל ס' מותרין שניהן דדוקא היכי דלפעמי' צריך המאכל מהקדרה למין שהוא הכף שייך לומר שנאסר הקדרה דהמאכל מערין אותו למין שהוא הכף והקדרה תהיה מותרת אע"ג דאם הקדרה בת יומא והכף אינו בן יומו אין בו שנוי ולא שייך לאסור הכף מ"מ לא מחלקינן ואסרינן לעכו"ם שאינו בן יומו אבל כשיש במאכל ס' לעולם נשאר המאכל בקדרה אין צריך לגזור כלום ובש"ך סי' צ"ד מחלק בין הדחה לבשול וכתב ועל הקושיא השניה י"ל כיון דאירע ע"י בשול נוהגין להחמיר טפי ולא כתב טעם כלל וא"כ אפשר שאפי' יש במאכל ס' נמי הכף אסור לך לעיל כתב בש"ך על מ"ש רמ"א ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין השני שהוא בן יומו כת' בש"ך על זה ונוהגין להחמיר כו' קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי על יש במאכל ס' וק"ל ע"ש וצ"ע אי כוונתו דכל המנהג לא קאי על חלוקה ראשונ' או אפשר דדין הראשון בלבד לא קאי על חלוקה ראשונה דלא שייך שם כלל דהא שניהן בני יומן ויש במאכל ס' ובודאי דצריך לשער בקדרה ע"ש. ע"ש בש"ך ס"ק ח' הכף אסור ע"ש וצ"ע דלא נזכר מזה דבר בסי' צ"ה סע"ג ביש ס' שיהיה בזה פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש דשם מיירי באין ס' וביש ס' כתב רמ"א בסי' צ"ד סע"ה דהכל מותר ע"ש ואפי' נימא דמצד המנהג הרף אסור כמ"ש לעיל ע"ש מ"מ כוונת הש"ך נרא' כאן דמדינא קאמ' ולא מצד המנהג ועוד דאפי' המחבר מודה דמצד המנהג אסור דהא בת"ח מדמה מנהג זה לב' כפות ובשני כפות גם הש"ע מודה דאסור אלא דמדברי הש"ך לקמן בס"ק כ"א משמע דהאי דשני כפות מדינא אסור ע"ש שמחלק בין ההיא דשני כפות ובין המנהג הזה ולדבריו אפש' לומ' דהמחב' אע"ג דאוסר בשני כפות מ"מ אינו סבר המנהג הזה מ"מ אינו מוכרח שיחלוק על המנהג הזה ועוד דצ"ע שם על הש"ך דבת"ח כלל וסי' פ"ה מדמה בהדיא המנהג הזה לההיא דשני כפות ע"ש אלא נראה דט"ס הוא בש"ך וצריך להיות הכל אסור וכן לקמן בש"ך שם צריך להיות הכל אסור ע"ש והיינו באין ס' דזה כתב בהדיא בסי' צ"ג סע"ג פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש אלא משום דשם יש ציון בש"ך ב' פעמים על ד"א והוקשה להם להמעתיקים לציין ב' פעמים על דבר א' לכך העתיקו ס"ק זה לעיל וגרסו הכף אסור אבל באמת איכא כה"ג טובא לציין ב' פעמים על דבר א' ע"ש במ"א וכן משמע להדיא בש"ך שם ס"ק י"ח שכ' שם כמ"ש בס"ק ח' ע"ש ואי ההיא דס"ק ח' מיירי ביש ס' ומצד המנהג הכף אסור א"כ למה נגזור באינו בן יומו אטו בן יומו הא בן יומו גופה אינו אלא מנהג בעלמא ואדרבה לישתרו שניהן ועוד דלא דמי כלל דבס"ק ח' מיירי ביש ס' ואינו אסור אלא הכף אבל המאכל מות' לגמרי ובס"ק כ"א מיירי באין ס' ולענין המאכל ולא דמי כלל להדדי ועוד דלמה נגזור בההיא דס"ק כ"א לענין המאכל משום ההיא דס"ק ח' כיון דבההיא דס"ק ח' גופה המאכל מותר לגמרי כמ"ש לעיל ע"ש ובמ"א סי' תנ"ב כתב ביחד פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום אחד מהן ע"ש משמע דאם יש ס' נגד א' מותרין שניהן משמע דליכא בזה אפילו מנהג לאסור ואפשר דלא מיירי מבשול והוי כהדחה ובהדחה אין מנהג אפי' בא' מהן אינו בן יומו כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ד ע"ש בש"ך ובט"ז סי' צ"ה ע"ש ונראה דגבי הנעלה אפי' הגעיל כלים של חלב בני יומן ביורה של בשר בן יומו ואין ס' במים נגד הכלים אם לא הניח הכלים תיכף אלא לאחר שהרתיחו המים ועלתה הגעלה ליורה נמצא שפלט היורה בליעתו קודם ובא לתוך המים ונעשו המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ואח"כ הניח הכלים לתוכה מותרין הכל דליכא כאן תערובת