חמודי דניאל פ

וכ"ש אם בטל בעצמו במזיד בקדרת אסור שאינו בת יומא שאסור אפי' בדעבד וכ"כ ברא"ש בעבודה זרה בפרק שני נותן טעם לפגם מותר והא דאמרו פרק קמא דחולין השוחט בסכין של נכרים מיירי בידוע שהוא בן יומו או בשוחט לכתחילה על מנת להדיח או לקלוף דדוקא בדעבד התירו נותן טעם לפג' ע"ש וכ"כ בד"מ סי' י' בשם הגהת אשרי בפרק קמא דחולין אבל בשוחט במזיד אפי' אינו בן יומו צריך קליפה ע"ש ומ"מ נראה דכיון דהרשב"א מדמי לה למבטל אסור דאינו אסור אלא למי שעשה או למי שנעשה בשבילו א"כ אינו אוסר אלא מטעם קנס כמו במבטל אסור לכתחילה כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ע"ש וא"כ נראה דאם בשל לצורך נכרי בקדרה שאינה בת יומא ולא היתה כוונתו כלל לצורך עצמו והותיר מותרת לישראל דלא שייך בזה קנס כיון שלא רצה לעשות אסור כלל וכן המבשל לחולה שיש בו סכנה או אפי' אין בו סכנה אפשר דמותר לבשל לו בקדרה שאינה בת יומא כמו שמותר בבשולי נכרים כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח ע"ש וכמו דמותר לעבור על שבות דרבנן בשבילו כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח ע"ש ולא גזרינן שמא ירבה בשבילו כמו דגזרינן במבשל ע"י א"י בשבת לחולה שיש בו סכנה כמ"ש בש"ע א"ח סי' שי"ח דלא גזרינן זה אלא במקום שאסור לבשל בפ"ע כגון בשבת או ביו"ט כמ"ש בש"ע א"ח סי' תקי"ב אבל כאן יכול לבשל בקדרה כשרה בפ"ע ובשביל הנאה מועטת דהוי טרחא או חסרון עצים לא גזרינן דאי גזרינן א"כ אמאי אם בשל ע"י איי בשבת לחולה שאין בו סכנה מותר לברי במוצ"ש ולא חיישינן שמא ירבה ע"ש ובספר פר"מ ס צ"ט כתב זה מסברא דנפשיה דהמבשל בקדרה אסור אינו בן יומו אסור אפילו בדיעבד ע"ש

ד כתב בש"ע י"ד סי' קכ"ב סע"ז בהגה אבל אם חמם מים בכלי של עכו"ם ע"ש ונראה דהוא הדין אם בשלו מים בקדר' כשר' ותחבו בה כף של אסור שאינו בת יומא אעפ"י שהקדרה מותרת מ"מ המים אסורין וצ"ע אי אסרינן נמי בהא אפי' הוחמו לשתים כמו דאסרינן אם בשלו בקדר' של בש' ותחבו בה כף של חלב כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ג בהגה ע"ש בש"ך ס"ק י"ד ובש"ע י"ד סי' צ"ד ע"ש בש"ך ס"ק י"ט ע"ש בתורת חטאת כלל וסי' נ"ט במנ"י ס"ק ב' ע"ש בספר פר"מ סי' צ"ד בשפתי דעת ס"ק י"ט שכתב הטעם משום דשל ישראל שכיחא לכך גזרו אפי' הוחמו לשתים ע"ש שכתב דבמ"ש של שלרנ"ש על שערי דורא משמע דאפילו כלי אסור של ישראל שאינו בן יומו אם החמו לשתים מותרין המים ע"ש ונראין דברי הר"ש דכלי אסור של ישראל נמי לא שכיחא דדוקא כלי חלב לבש' או אפכא שכיחא אבל כלי אסור של ישראל לא שכיחא ע"ש

ה כתב בש"ע י"ד סי' צ"ד קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדרה אינה בת יומא או להיפך או שיש במאכל ס' הכל שרי ע"ש מדכתב סתם הכל שרי משמע דאפי' הכף מותר אע"ג דבאחד מהן אינו בן יומו אסרינן להכלי שהוא אין בן יומו משום שבלע מכלי שהוא בן יומו וא"כ בשניהן בני יומן ויש במאכל ס' נמי אמאי הכף מותר הא בלע מכלי שהוא בן יומו ומאי מהני לדידיה מאי דאיכא ס' בקדרה נראה דדוקא שם מחמרינן כמ"ש בט"ז בסי' צ"ה משום שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין הכלי שהוא ב"י ע"ש והיינו משום דשם לפעמים הכף ב"י והקדרה אינה ב"י וצריך לערו' המאכל לכלי שהוא ממין הכף לכן צריך לאסור הקדרה דכיון דהמאכל נהפך למין הכף אין סברא שישאר הקדרה בחזקתו אבל כאן דהמאכל נשאר לעולם במין הקדר' אין צריך לאסור הכף. ודו"ל דמ"ש רמ"א הכל שרי קאי על המאכל והקדרה ולא על הכף דהא כתב לשון א' על כל ג' חלוקים שהזכיר לעיל ובב' חלוקים ראשוני' ודאי כוונת רמ"א עכשיו דגם הכף מותר עד לאח"כ שכ' המנהג ע"ש גם כשכ' המנהג לא הזכיר אלא לאסור הכף שאינו ב"י אבל כשיש ס' לא הזכיר דבר מהמנהג ע"ש וכ"כ באו"ה כלל ל"ז דין ה' סע"ט דאי איכא ס' גם הכף מותר ע"ש אלא דאיכא למימר דכ"ז הוא מצד הדין אבל לפי המנהג שכתב רמ"א לאסור הכלי שאינו ב"י אפשר דכ"ש שיש לאסור אם יש במאכל ס' דמאי מהני ס' לכף מ"מ הוא בולע מכלי שהוא ב"י וכ"ש כשיש במאכל ס' יש בלוע יותר והכף כשהוא בן יומו לא שייך בו כ"כ נותן טעם בר נותן והכף כמו אם לא היה בן יומו ובאו"ה לא זכר כלל המנהג שיש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש דלא סבירא ליה מנהג בזה לכך כתב בזה דיש במאכל ס' נמי סתם דמותר ע"ש וצ"ע על או"ה דלעיל בכלל ל"ד דין ט"ו גבי הדחת כלים כתב דאפי' יש במים ס' נגד הכף אפי' הכף אסור וכלים של בשר מותרין ע"ש וע"ש בש"ך סי' צ"ד ובט"ז סי' צ"ה דגבי הדחת כלים מקלינן יותר ע"ש והנה בטעם המנהג כתב בתורה חטאת כלל וסי' פ"ה דין ה' דלא עדיף מאלו תחבו ב' כפות שהן בני יומן וזהו הדין שנזכר בש"ע סי' צ"ד סע"ה ע"ש ולטעם זה כ"ש אם יש במאכל ס' דהכף אסיר דמה שבלע תחילה מן הממש הוי ככף אחד ועכשיו