חמודי דניאל עט

ס"ק ט"ו ע"ש וגם איכא פוסקין דסברי דבלח לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כמ"ש רמ"א סי' צ"ב ע"ש שפסק כן בהפסד מרובה בשאר אסורין ע"ש וגם בזה איכא קצת ספק אי הכף ככלי ראשון לאחר שהוציאהו מן הקדרה עם רוטב כמ"ש בט"ז סי' צ"ג ועוד יש לצרף לזה מ"ש הב"ח דלכך לא בעינן בתחיבת כף שני פעמי' ס' משום דבתחיבה ראשונה נעשה הגעלה לכף ע"ש ואעפ"י שי"ל שמתחילה לא תחב כל הכף לקדרה ונמצא שלא נגעה כולו מ"מ מה שלא נתחב לקדרה בודאי לא הוי אלא כלי שני דדווקא מה שנתחב לקדרה והוציאוהו עכשיו מכלי ראשין יש קצת ספק שמא הוי ככלי ראשון כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג ועוד דאפש' דאפילו אותן הפוסקים דסברי דאפי' בלח בלח אמרינן חתיכה נעשה נבילה אע"ג דאין שם חשיבות ואינו ניכר ומובדל האסור בפני עצמו מ"מ אפשר דדוקא כשנעשה כל הלח נבילה תחילה ונפל אח"כ כל האסור לקדרה בעינן ס' כנגד כולו אבל כאן שלא נעשה כל הלח נבילה בפעם א' אלא בכל פעם מעט וכשנעשה מעט השני נבילה אין לראשון בעולם כלל כי כבר נתבטל אפשר דכולי עלמא מורים בזה דלא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כי אין כאן שום חשיבות בעולם כלל ובספר פר"מ בסי' צ"ד כתב אם לקחו בכף של בשר בן יומו חלב רותח ונתנו לקדרה של חלב אחרת כמה פעמים צריך ס' נגד כל הפעמים כולו ובשאר אסורין יש להקל בהפסד מרובה משום דבשאר אסורין בלח לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה בהפסד מרוב' ע"ש ואפשר משום שנתן לקדרה אחרת לכך החמיר יותר דבקדרה אחרת חמור יותר כמו באסור עצמו שנפל לקדרה אחרת צריך ס' אחרת ע"ש. ואם נתן החלב לתבשיל אחר שאינו של חלב יש להחמיר יותר דהוי שלא במינו ובחולין פרק כל הבשר אמרו לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ע"ש וע"ש ברש"י שכתב גדי אסרה תורה ולא חלב ואפי' חלב מותר ואפי' היה בבשר שעור גדול לתת טעם בשר בכל החלב סבירא ליה נמי לרב דחלב מותר ע"ש וצריך עיון דמ"מ ליתסר משום פעם בשר שבתוך החלב כמ"ש בתוספת ודוחק לומר דגזירת הכתיב הוא דחלב מותר דהא ליכא קרא ע"ז דחלב מותר דהא לא כתיב אלא דגדי אסור ועוד דא"כ אמאי אסר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כמ"ש בתוספת ע"ש וצ"ל דכוונת רש"י הוא שאין החלב נאסר מחמת עצמו כמו הבשר אלא נאסר הוא מחמת טעם הבשר ועוד יש לומ' דרש"י לשטתו דסבר טעם כעיקר דרבנן כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח ע"ש בב"י והכא מדאורייתא קא מיירי לכך כתב רש"י שהחלב מותר דהיינו מדאורייתא ולכך קאמר רב לתוך יורה של חלב דאי הוי מעט חלב אסור מדרבנן ועי' שם בתוס' שכתבו אמאי מותר חלב נביל' הוא ע"ש ולכאור' י"ל קושית התוספת דהא דאמרו בשאר אסורין חתיכה נעשה נבילה הוא מדרבנן ומשום גזירה דבשר בחלב כמ"ש בפר"מ סי' צ"ב בשם הר"ן ע"ש וא"כ דוקא לפי האמת דאסרה תורה הגדי והחלב וא"כ בשר בחלב דומה לשאר אסורים דבבשר נבלע איסור שהו' החלב אלא שיש בו מעלה יתירה שגם הבשר עצמו נעשה אסו' גמור וכן בחלב יש בו אסור שהוא הבשר אלא שיש בו מעלה יתירה דגם החלב עצמו נעשה אסור גמור לכך גזרו בשאר אסורין משום בשר בחלב דאם נימא בשאר אסורין אין משערין אלא כנגד האסור יאמרו גם בבשר וחלב כן אבל לפי מאי דסבר גדי אסרה תורה ולא חל' א"כ בשר בחל' אינו דומה כלל לשא' אסורין דבבש' לא נבלע אשור כלל דהא החלב לא נאסר כלל אלא דגזירת הכתוב הוא דהבשר נאסר ובחלב באמת לא נימא חתיכה נעשה נבילה כמו בשאר אסורין דלא נימא חתיכה נעשה נבילה כיון דלא דמי לבשר בחלב ועוד דהא דחתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כתב בפר"ח שם בשם הר"ן דהוא פלוגתא בירושלמי דרבי סבר חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ור' יוסי בר יהודא סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש א"כ שפיר משני לעולם קסבר רב אפשר לסחטו אסור דאפשר דרב סבר כר' יוסי בר יהודא דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין וע"ש בפ' גיד הנשה שדקדק רבינו אפרים מהא דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש וא"כ בודאי לא מצי הגמרא להקשות כאן כלום על מאי דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב דאפש' דבאמת סבר רב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורין ולפי האמת איכא למימר דבאמת רב סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כמ"ש רבינו אפרים ע"ש אלא דאנן פסקינן כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו כמ"ש בפר"ח שם בשם הר"ן ע"ש או דאפילו רב סבר דאמרי' חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש

ג כתב בש"ע י"ד ס' קכ"ב אעפ"כ אסור לומר לעכו"ם ע"ש ובדעבד אם אמר לעכו"ם אסור למי שאמר כן ולמי שנעשה בשבילו כמ"ש בספר תורת הבית הארוך בית ד' שער רביעי ע"ש והביאו בב"י בי"ד סי' קע"ב ע"ש