חמודי דניאל עה

בזה ע"ש וע"ש בדף ע"ו ע"א בתוספת ד"ה משים הכי וכו' ולא נשתהה בתנור אחר סיכה כלל שאם לא כן על ידי רתיחת התנור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר עכ"ל משמע קצת שסכו בתנור ולמ"ש לעיל דבעינן דוקא שעומד אצל האש יש ליישב כל שלא נשתהה כלל לא מהני חום האש וצ"ע גם על זה אבל למ"ש לעיל דאפילו הסירו מעל האש ע"ש מאי מהני שלא נשתהה בתנור הא לאחר הוצאתו מן התנור רותח מחמת האש הוא וצ"ע ולפי דברי מהרש"ל והש"ך אפילו הנשפך צונן כל שהקדרה מרותחת מחמת האש אבל קדרה חמה אפילו הנשפך כלי שני הקדרה אסורה והתבשיל מותר כמ"ש ברמ"א בהדיא ומ"ש הש"ך דמשמע מדברי מהרש"ל דאפילו הנשפך צונן אע"ג דכתב שם מהרש"ל על ההיא דר"י מפריש ז"ל ולא נראה לי האי פסקא כלל מאחר שהחלב נעשה כלי שני א"כ אינו אוסר כמ"ש מהר"מ לעיל ע"ש א"כ משמע דמוקי לההיא דר"י מפריש שהיה הנשפך חם אין בזה קפידא דכלי שני וצונן שוים הם לדידהו דלא זכרו לסברת המנ"י שאכתוב לקמן ובאמת לא נזכר בדברי ר"י מפריש כלל שהחלב היה רותח לא במהרש"ל ולא באו"ם אלא מיירי אפי' בצונן ומהרש"ל לחזוקי קושייתי כתב כן דאפי' תוקמה בכלי שני אינו מתורץ וכן במסקנת רש"ל שתירץ לההיא דר"י מפריש משום שהקדרה עומד אצל האש לא זכר כלל לצרופי לזה מה שהחלב הוא חם ג"כ ש"מ דמהניא ליה סברתו דקדרה מחממת אפי' הנשפך הוא צונן אבל בספר מנ"י כלל וסי' נ"ה נ"ו ס"ק כ"א תפס לו דרך אחרת דאם הנשפך כלי שני אפי' אין הקדרה מרותחת מחמת האש התבשיל אסור וכ"כ בכלל נ"א ס"ק א' דאפי' מכלי ראשון על כלי שני אוסר כולו אע"ג דאין עירוי אוסר אלא כדי קליפה מ"מ בכלי שני אוסר ואם הנשפך הוא צונן אפילו הקדר' מרותחת מחמת האש לא נזכר בשום פוסק שיאסר התבשיל לדידיה אע"ג דיש לומר דבמלתא דסברא נא פליג על מהרש"ל מ"מ אין הכרח לומר כן גם פירושו דחוק קצת משום דלא נזכר בדברי ר"י מפריש דהחלב היה חם כיון דבזה תלוי עיקר האסור לא היה לו להשמיטו ולענין דינא כיון דדברי ר"י מפריש לא נזכר בגמרא ולא בשום פוסק אחר ודבריו מפוקפקים בעיני גדולי האחרונים שלא בהפסד מרוב' יש להחמיר כאחר מן הפירושי' אם הקדר' רותחת מחמת האש אפילו אינה אצל האש ממש והנשפך היא צונן או אפי' חמה שהיד סולד והנשפך כלי שני כדעת המנ"י ולכבוד שבת או בהפסד מרובה אין להחמיר אלא א"כ כל הפירושים יסכימו להחמיר כיון דבלאו הכי איכא ספק טפת חלב שנפל על הקדרה אם מפעפע לפנים כלל כמ"ש בסי' צ"ב סע"ה וכאן יש ספק בפירושים הוי כעין ס"ס שמא אינו מפעפע ושמא אין הפירוש כן ומ"מ אם הקדרה עומד אצל האש אפי' הנשפך צונן יש להחמיר כיון שרש"ל פסק כן מסברא דנפשיה שכתב שם וכן נראה עיקר היכי דהקדר' מרותחת בעינן ס' נגד החלב שתחתי' עכ"ל והש"ך מביאו לפסק הלכה גם רמ"א אפשר דאינו חולק עליו שרתב קדרה חמה אבל מרותחת אצל האש לא מיירי מינה גם המנ"י אפשר דלא נחלק עליו כמ"ש לעיל אבל במה שהחמיר המנ"י אפי' הקדר' אינה מרותחת אם מה שתתתיו כלי שני אוסר התבשיל הלא רמ"א פליג עליו בהדיא בסע"ז ע"ש בתחילת ההג"ה ואם נשפך וכו' וע"ש בפ"מ שכתב נמי דרמ"א פליג וכן רש"ל פליג עליו בהדיא שהקשה על ר"י מפריש אפי' הנשפך כלי שני לא יאסור אלא כדי קליפה והקדרה היא הקליפה כמ"ש לעיל וכן הש"ך תפס כדברי מהרש"ל וע"ש בש"ך סי' ק"ז ס"ק א' שכתב למה לי ס' הא קיימ"ל דעירוי אינו מבליע אלא כדי קליפה ע"ש מוכח ג"כ דלא סבר כהמנ"י לכן כיון דרוב הפוסקים חולקים עליו אין להחמיר כל כך לכבוד שבת ויו"ט או הפסד מרובה וכדומה וצ"ע וע"ש בתורת חטאת כלל כ"ג דין ד' שכתב בשם רש"ל בשם הר"ן פר' כל הבשר ז"ל וכל זה לא מיירי אלא שניטלה מן האש דאלו עדיין על האש בין האסור בין ההיתר הוי כרם לתוך חם אלא מיירי שנטלו מן האש ועדיין חם עכ"ל וכן נראה שאין להחמיר אלא בעומדת אצל ראש ולא כמ"ש לעיל ומ"מ שלא בהפסד יש להחמיר כמ"ש לעיל ומכ"ש אם מה שתחת הקדרה הוא מעט ומשקה דבקל נרתח ונבלע כל המשקה בעצמו בקדר' כידוע ממשקה שנפל על הקדרה רותחת שנבלע המשקה גופה בקדרה אבל באוכל שצריך להפליט טעם ממני אין להחמיר כל כך ופעם אחת לקחו קדרה מעל האש ושמהו על בשר טרפה והיה קצת הפסד ואסרתי הקדר' והתרתי התבשיל ואפשר דבמשקה נמי אין המשקה נבלע בקדרה אלא שחום הקדרה שורף את המשקה כמו שדרך האש לשרוף את המשקים ושניהם כלין האש והמשקה כמ"ש בספרים ע"ש ודוחק דודאי נראה דנבלע בקדרה. ע"ש בט"ז בי"ד סי' צ"ב ס"ק כ"ה ומהר"מ דמתיר ע"ש מעשה דמהר"מ היה בקרקע כמ"ש בכל המקומות שהעתיק מעשה דמהר"ם וכן משמע מסוף לשונו שסיים וכל שכן הכא שנבלע רוב הרוטב בקרקע ע"ש ובכירה אין דרך