חמודי דניאל עד

גבר כי חום העליון שבקדרה מרתחת התחתון מלהתקרר ובולע שפיר וכן נראה עיקר היכי שהקדרה מורתחת דבעינן ס' נגד החלב אפילו הוא למטה מן הקדרה וכן מצאתי בא"ו בשם ר"י מפרי"ז עכ"ל משמע דוקא אם עומדת אצל האש וכן העתיק במנ"י כלל וסי' נ"ה נ"ו ס"ק כ"א את דברי מהרש"ל אך אם הקדרה עומד אצל האש שאז אינו מתקרר ובולע שפיר עכ"ל וכ"כ בפר"מ שם דברי הש"ך דאם הקדרה אצל האש ע"ש ומיירי שהמקום תחת הקדרה עדיין צונן היא וכן הסברא נותנת דהאש מחמם את הקדרה ואינו מניחה מלהתקרר מחמת התחתון דהא תמיד ניתוסף בה חום מהאש שאצלה ואדרבה היא מחממת את התחתון דומה לזה כתב בתרומת הדשן סי' קכ"א בהאי דינא שכתב רמ"א אחר כך וקילוח מן הקדרה רותחת וכו' שכל טיפה אחרונה אינה מניחה את הראשונה מלהתקרר עכ"ל וכ"כ בט"ז שם ס"ק כ"ה שהקדרה עומד אצל האש שחום האש שבקדירה מרתיח התחתון מלהתקרר ובולע שפיר וכן נראה עיקר עכ"ל הרי שהעתיק דברי מהרש"ל בקיצור והעתיק עיקר הדברים דבעינן שהקדרה עומד אצל האש דוקא א"כ משמע דדוקא הוא ע"ש אבל לא משמע כן בדברי המ"כ בשם ר"י מפריש שהעתיק מהרש"ל תחילה שכתב שם בזה"ל ואם נפל על הכירה חלב והקרקע לחה והושם עליה קדרה של בשר רותחת צריך ס' ממה שהיה בעין תחת הקדרה מרוטב של חלב עכ"ל הנה לא הוזכר בכאן אש שהוא עיקר האסור אבל רותח נזכר שם ברש"ל ועוד לשון והושם עליה משמע שתחילה היה הרוטב ואחר כך הושם עליה הקדרה ואי מיירי אצל האש צריך לומר שנשתהה עד שנכנס חום האש בקדרה וזה לא משמע אלא תיכף שהושם הקדרה על החלב נאסרה הקדרה ועוד דלא שכיח שתהא הקדרה עומדת אצל האש ותחתי' קר ובאו"ה כלל ל"א דין ו' כתב דין זה אם חלב נפל לארץ וכו' ע"ש ובוודאי דוחק הוא שהיו מבשלים על הארץ דלמה לו לצייר כן אלא נראה דכל שהקדרה מרותחת מחמת האש שתיכף כשנטלו אותה מעל האש הושמה על החלב הני בהכי ולכאורה נראה דוקא שהיה מעט תחת הקדרה דאין אותו המעט יכול לצנן את הקדרה אלא אדרבה הקדרה מחממתה אעפ"י דתתאה גבר אבל אם יש הרבה בודאי דאין הקדרה יכולה לחמם את כולם אלא דמ"מ אפשר דמחמם את עלומם עד שאין ס' נגד המחמם דהא בפחות מס' יכול הוא לחמם כמ"ש אומדים מה שהוא בעין תחת הקדרה ואם הוא בפחות מס' אסור אלמא דכל כך הרבה יכול הוא לחמם ואפשר דכיון שיש צונן הרבה אין הצונן התחתון מניח את העליון להתחמם כל כך וצ"ע בזה אך צע"ג על דין זה ע"ש בפסחים דף ע"ו ע"א תנן סכו בשמן של תרומה וכו' בשלמא לרב דאמר עילאה גבר ע"ש והרי שם מיירי שהפסח בתוך התנור אצל האש ואפי' הכי למאן דאמר עילאה גבר סגי בקליפה ולא אמרי' דהפסח מחמם את השמן הוא הדין לדידן למאן דאמר תתאה גבר דשוין הם לגמרי וצריך לומר דמיירי בהוציאו מן התנור ולמ"ש דאפי' אינו אצל האש כל שהוא תיכף להוצאתו מן האש מחמם צריך לומר דמיירי שנשתהה קצת עד שלא נשאר בו רתיחת האש אך צ"ע לפי זה מאי מקשה לשמואל הא איכא לאוקמי שנשתהה עד שאינו רותח כלל ואפי' הכי בעי קליפה כמ"ש שם ברש"י ד"ה צונן הוא דאפילו צונן גמור ע"ש בשלמא אם נימא דהמשנה מיירי כפשטה שהפסח בתוך התנור כמו גווני דרישא במתניתין שם נגע בחרסו של תנור וכו' ע"ש שפיר מקשה דלא בעי לאוקמי שהוציאו את הפסח מן התנור ונצטנן אבל אם אפי' לרב צריך לאוקמי בגוונא דלא כתיבא במתני' ולא הוי דומיא דרישא א"כ גם לשמואל יש לומר דמיירי שנצטנן דהא לרב צריך לאוקמי שהוציאוהו מן התנור ונצטנן מרתיחתו אלא שהיד סולדת בו ולשמואל נוקמי שאין היד סולדת ואין בין זה לזה כלום ושם נמי הפסח הוא גדול והסיכה מעט דאפי' למאי דלא ידע המקשן מהתירוץ שאני סיכה דמשהו בעלמא ידע דסיכה אינו מרובה אלא דלא ידע הסברא ע"ש בט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק כ"ח ע"ש ואפי' להט"ז לא ידע שהסיכה הוא מועט כל כך שיש ס' נגדה אבל בוודאי ידע דדבר מועט הוא דכי לא ידע מה סיכה ועניינה זה בודאי אינו וצריך לומר דר"י מפריש סבר דצלי צונן אין צורך אפילו לקליפה ע"ש בסי' צ"א סע"ז מחלוקת הפוסקים ולכך מקשה שפיר על שמואל וע"ש בדף ע"ה ע"ב בתוספת ד"ה ואם צלי בכל עניין מיירי וכו' ע"ש היטיב לפ"ז י"ל דלכך מקשה משום דמשמע לים בכל ענין מיירי אפי' רותח ודוחק דדוקא על צונן יש הכרח דומיא דחי אבל על רותח ליכא הכרח ומ"ש בש"ך סי' צ"א ס"ק כ"א באמת דעת רש"י ע"ש היינו דבצלי רותח סגי בקליפה ואין צורך לרש"י בזה דבגמרא מבואר למאן דאמר עילאה גבר דמיירי שהפסח רותח והוא הדין לדידן אם תתאה גבר אבל בצונן דעת רש"י דצריך נמי קליפה ע"ש ולא ידעתי כעת כי אין הפנאי מסכים לעיין