חמודי דניאל ע

באמת שנרשם שם כך בשערים בשם תשובת מהר"מ והיא אותה תשובה שכתב בתורת חטאת כלל נ"ה נ"ו דין ו' ע"ש אבל באמת נרא' דאין צורך לזה דאפי' אותם דסברי עירוי שנפסק הקילוח הוי עירוי מודים שם דהא נשפך על כירה צוננת וכוי כלי שני אלא משום שטפה אחרונה מחזקת את הראשונה אבל כשנפסק ליכא זה ולא פליגי בעירוי שנפסק הקילוח אלא כשהוא באויר דליכא דפנות המצננות וע"ש במנ"י ס"ק ט"ו שהקשה דברי ש"ך מסי' צ"ב ס"ק ל"ח שכ' דעירוי שנפסק הקילוח סגי בגרירה ובסימן ק"ה סק"ה כתב דהוי עירוי ממש וחילוק בין מאכל וכלי חרס דבולע ולא כלי מתכות ע"ש בפר"מ סי' צ"ב ס"ק ל"ח בש"ד שהביא דברי המנח' יעקב ואפש' שיש חילוק בין טפה אחת ליותר ובפסחים ובתוספ' דזבחים ושאר פוסקים שכתבו דהוי עירוי מיירי ביותר מעפה וכ"כ בש"ך סי' צ"ג דלא דמי לעירוי דטפה אחת כח חמימותם פוסק ואינו ככלי ראשון עכ"ל משמע דמחלק בין הרבה או עפה אחת אלא שכתב דדי כשמקנחה או מדיחה ולא הצריך אפילו גרירה על זה השיג הש"ך דגרירה ונעיצה הוי כקליפה פי' מעכב עשייתה ולא מהני הדחה וקינוח במקום דצריך גרירה או נעיצה כמו בקליפה ואין כוונת הש"ך דגרירה ונעיצה הוי ממש כקליפה ומהני במקום דצריך קליפה ולא כמו שהבין במנ"י סי' נ"ה ס"ק ע"ז דכוונת הש"ך כקליפה והקשה מדברי הש"ך דסי' צ"ב ס"ק ל"ח שכתב די בגרירה דלא הוי עירוי ע"ש ובעירוי סגי בקליפה שמע מינה דגרירה פחות מקליפה ע"ש ומ"ש מהר"ם והא דאמרי' עירוי ככלי ראשון כשנפל בקילוח אבל בכהאי גוונא לא ע"ש בתורת חטאת בקילוח פירוש בשפע ולא מיירי אם נפסק הקילוח או לא ע"ש וההיא דסי' ס"ח סע"י אעפ"י שהוא הרבה משום דאינו מפליט ומבליע כאחת כמ"ש בש"ך סי' ק"ה סק"ה אך במנ"י הנ"ל כתב דההיא דס"ח נמי מתשובת מהר"ם היא ולא ידעתי כי בש"ע שם נרשם ר"ן ושאר פוסקים ע"ש בסי' ס"ח ס"ק י' בהגה מ"מ בההיא מעשה שכתבתי לעיל שהכלים עומדים תחת הכירה ויש ספק אם נפסק הקילוח כמ"ש לעיל כיון שאין דינו של הח"ס מוכרח מן הגמ' אפש' שיש לסמוך על הפוסקים דעירוי שנפסק הקילוח סגי בגרירה ואפי' בכלי חרס יכולים לגרור מעט מן החרס אעפ"י שכתב במנ"י שם שהוא נגד הגמרא מסתמא אינהו הוי ידעי ליישב לשין הגמרא לדעתם ועוד כיון דגוררים אעפ"י שקליפה הוא מעט יותר שצריך שינטל כולו כאחת כמ"ש בש"ך סי' צ"ו ס"ק כ"א ע"ש בין גרירה לקליפה לא נשאר אלא מעט מזעיר עד שאין לך שום כלי שלא והא נקרא משתמש בשפע לגבי מיעוט הזה וכל שכן אם ישהנו עד שלא יהא בן יומו ואפשר שאפילו בעירוי שנפסק הקילוח מכלי ראשין ממש בטפה אחת וטל ידי גרירה משים שא"א לצמצם בכלי חרס שיגרור עד שיעור כדי קליפה ולאחר מעל"ע יש להתיר וצ"ע ע"ש במ"א שדברתי דברי' נכבדים בענין זה בעזהי"ת ע"ש בתפארת למשה ס' צ"ה שהקשה על מ"ש שם הש"ך דאין עירוי אלא בכלי ראשון שבא עליו העירוי הא הש"ך פסק בסי' ק"ה ס"ק ה' דעירוי שנפסק הקילוח מבליע ע"ש ולא ידעתי מאי ענין זה לזה דכאן הוי ככלי שני כיון שבא על הכלי נצטנן מדופני הכלי כמו בא לתוך הכלי ושם באויר מיירי דליכא דפנות המצננו' ע"ש. ע"ש בפר"ח סי' ס"ח ס"ק י"ח דף נ"ג ע"א שהקשה על אותם הסוברים דעירוי שנפסק הקילוח אינו עירוי כלל מההיא דנטף מרוטבו על החרס וחזר עליו ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ד' שכתב נמי זה וכך וכדמוכח בכיצד צולין דף מ"י עכ"ל ולא ידעתי כוונתו הא הפר"ח גופא כתב בסי' צ"ב ס"ק ל"ז דההיא דכיצד הוא רותח על ידי האור ממש ע"ש וא"כ אינהו לשיטייתהו אזלי דפסקי דרותח על ידי האור אפי' נפסק הקילוח הוי כעירוי שלא נפסק בסי' צ"ב סע"ט אלא דהתוס' והרא"ש מתרצים אליבא אותו הפוסקים דסברי עירוי אוסר כולו סברי דוקא עירוי שלא נפסק הקילוח אבל נפסק אפילו על ידי האור אינו מבליע אלא כדי קליפה אבל אנן לא סבירא לן אלא אפילו עירוי שלא נפסק הקילוח אינו מבליע אלא כדי קליפה אף על גב דא"כ לינחית דרגא לדידן נמי בעירוי שנפסק הקילוח מחמת האור אפשר דאנן פלגינן עלייהו בהך סברא דאין צורך למינח' דרגא דשוים הם עירוי שלא נפסק הקילוח מכל"ר או נפסק מעל ידי האור או אפשר דוקא לאסור כולו יש חילוק אבל כדי קליפה הסברא נותנת שגם נפסק על ידי האור יכול להבליע כ"כ בפר"ח ס"ק ז' ע"ש

ב אם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר אפילו היא בת יומא ודרך להדיח באותו בית בכלי ראשון מותר דאמרו בפ' קמא דנדה אין מחזקינן טומאה ממקום למקו' ע"ש בדף ד' ע"א כמו כן אין מחזיקים אסור ממקו' למקו' כלומ' לא אמרי' כמו שהם עתה ביחד כן היו ביחד בשעת הדחה אלא אמרי' עתה באת' ומאי שנמצא עתה ביניהם זה לא מקרי רעותא דהא עדיין י"ל שלא הודחו עמהם ע"ש וכל שכן אם לא נמצא גם עתה ביניהם דלא מחזקי' רעותא שמא הודחה עמהם אעפ"י שספק ולא ידוע להם אם