חמודי דניאל סט

שתחת הכירה עומדים הכלים וכשהקדרה על הכירם נרתחת ויוצא לחוץ נשפך עליהם והמקום רחוק ויש חלל בין הכירה לכלים ועל פי הרוב יש ספק אם נפסק הקילוח כי כדי שירד בלא הפסק ועל מקום החלב צריך הרבה רוטב ואין דרך מה שיוצא מהרתיחה כ"כ. נראה שיפה עשה רמ"א שלא העתיק אצל האש דוקא אעפ"י שבת"ה הזכירו בשאלה שכת' שפותה אצל האש ומחמת הרתיחה יוצא החלב למעלה מאוגני הכלי והיה נזחל והילך על הכירה עכ"ל וידוע דלאו מעשה שהיה כך היה שהוא בעצמו עשה השאלות וכן דקדק שם בסוף התשובה הואיל והיה הקילוח נחל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש עכ"ל כיון שכ' דמחמת הרתיחה יצא למעלה מאוגני הכלי וזה בודאי לאו דוקא דמאי חילוק יש בזה ועוד דלפי הראי' שהביא מחמי טבריא או מחמי האור אין זכר לזה דלאו מחמת רתיחה יצאו אלא דלאו דוקא ה"ה אצל האש לאו דוקא אלא אורחא דמלתא קאמר דאין חילוק בכלי ראשון בין עומד אצל האש או לא דכיון שכתב הת"ה דמחמת הרתיחה יצאו לאורחא דמלתא או לאיזה כוונה הוצרך להזכיר אצל האש נמי דאין דרך לצאת מחמת הרתיחה אלא כשעומד אצל האש ופשוט הוא ע"ש בט"ז סי' צ"ג ס"ק ל' ועוד ראי' מפ' כירה ע"ש נרא' דאפי' שם כפשוטו שיטול מים בכלי ויתן הפך לתוכו אין ראיה דשאני התם דמפסיד כלי כמ"ש דף מ"ב סוף ע"א בתוס' ד"ה שאני התם ע"ש דודאי סברא נכונה היא דהא לכך הכלי ששואב בה הוי כל"ר משום שאין שם דפנות המקררות שהוחמו בהיותם בכלי ראשון אבל כשמניח בתוכו כלי קר בודאי לא יהיה על השמן שבתוך הכלי שם כלי ראשון ע"ש דא"כ היה לו לומר טול בכלי ותן ע"ש י"ל שלא ישה' הכלי בתוך האמבטי כדי שיהיו המים חמים יותר ויופשר היטב השמן דבזה יהיה הכלי כלי ראשון לכך אמר לו שיהי' כלי שני ע"ש בס' פר"מ סי' צ"ה בש"ד ס"ק י"ח בד"ה ומה אעשה לכאורה כוונתו על מעשה דרבי ושם הניח הפך לתוך אמבטי ומאי עירוי הוא כלי ראשון ממש אלא דהת"ה הוכיח מזה דאם נשפך מהאמבטי על דבר אחר הוי עירוי ע"ש ע"ש בד"ה סוף דבר וגו' ואם נזחל מכל"ר על כיר' צוננת שלא בהפס' ומשם ניתז צרורות על כלי קר הוי נמי עירוי ואוסר כדי קליפה כדין חם לתוך צונן ונהי שאינו מבשל כהאי גוונא מבליע ומפליט מיהא וכל זמן שלא נפסק הקילוח הוי עירוי אף שנח על גבי כלי קר אלא א"כ נפסק ונח על גבי כלי קר ומשם לכלי אחר אין אוסר עכ"ל משמע מדבריו דאם נח תחילה ואח"כ נפסק הוי כל"ר דכיון דמתחילת הנחה על הכלי היה כלי ראשון מכח שכל טיפה אחרונה מחזקת את הראשונה נשאר עליה שם כלי ראשון לעולם לכך אסור אם ניתזו צרורות משם על כלי אחר ודבר תמוה הוא שהרי בהדיא כתב רמ"א בסי' צ"ב סע"ז אם נפסק הקילוח מן הקדרה רותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני ע"ש משמע דאפי' לאחר שנח על הכירה תיכף שנפסק הקילוח נעשה הכל כלי שני וכן מבוא' בת"ה סי' קפ"ה בשאלה שכתב והיה נזחל ונמשך בקילוח בלי הפסק דרך דופני הקדרה על גבי הכירה עד שהגיע אצל בשר שהיה גם כן טל גבי כירה עכ"ל מבואר שלא נפסק הקילוח עד שהגיע אל הקדרה הצוננת דכן משמע לשון עד דאין לומר דלא נפסק עד שהגיע על הכירה ואחר כך נפסק היה לו לומר והגיע וכן משמע מהסברא שכת' שם בסוף התשובה הואיל והיה הקלוח נוזל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש כל טפה וטפה אחרונה אינה מנחת את הראשונה שלפניה להתקרר דהא פרשו התוס' פרק כירה דף מ' ע"ב בד"ה וש"מ דהא דיד סולדת בו בכלי שני אינו מבשל היינו משום דאינו עומד אצל האש אינו מחזיק חומו והולך ומתקר' משמע דאם עוד היה כח האש שולט שם אינו מתקרר עכ"ל הרי דתיכף כשנפסק מתקרר דאין כח האש שולט שם ועוד דאם לא כן נמצא לעולם קערה כל"ש שהרי מערים מן הקדרה לתוכה עירוי בלא הפסק ובודאי בשעה שמערים הכל נקרא כל"ר אפי' שלא במקום העירוי כמ"ש לעיל מ"מ כשנפסק העירוי כל מה שבקערה הוי כלי שני כן הוא מוסכם בכל הפוסקים ע"ש במ"א סי' תנ"א ס"ק י"ג (וסי' תמ"ז ס"ק ט') לכן אעפ"י שהראיה שכתבתי מדברי רמ"א יש לדחות דשם צריך שלא יפסיק הקילוח עד שיגיע לבשר דאם נפסק קודם צריך עוד לילך דרך הכירה הצוננת עד שיגיע לבשר והוי ליה נפסק ואחר כך נח אבל כשלא הלך למקום אחר אחר שנפסק י"ל כיון דמעיקרא קודם שנפסק היה כל"ר לא נתבטל בהפסק ואם נתזו ממנו נתוזו הוי כמו מכל"ר ממש מ"מ מהראיה שהבאתי מקערה ומסבר' מהרא"י מוכח דגם זה מקרי כל"ש אבל אם נתזו צרורות מהקילוח ההוא קודם שנפסק הקילוח מכלי ראשון לכאורה הוי כמו מכלי ראשון ממש אבל נראה כיון דאפי' בכלי ראשון ממש יש פלוגתא בזה אם עירוי שנפסק הקילוח הוי ככל"ר או לא ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל' דלא צריך אלא גרירה וכ"כ שם בש"ך ס"ק ל"ח ע"ש ומ"ש הש"ך שם וכדלעיל ס"ז ע"ש