חמודי דניאל סח

צ"ב ס"ק ל' דאעפ"י שטפה אחת שנפסק הקילוח הבאה מכלי ראשון אין עלי' דין כלי ראשון מ"מ אם באה הטפה ממה שנרתח על ידי האור עצמו הוי על כל פנים כלי ראשון ע"ש בת"ה סי' קע"ו שביאר טעמו כן ואם כך בטפה אחת כ"ש במים שהולכים בשפע רב דאעפ"י שהולכים למקום רחוק אינם מתקררים מלקרו' על כל פנים כלי ראשון ובאמת שדברי רש"י אינם מיושבים בכך שדימוהו לכלי ראשין שהעבירו מעל האור ולדידן אכתי דומים לכלי ראשון שעומד על האור כיון שמתחילה היו על ידי האור עצמו ובאמת לפי מאי דבעי לאוקמי קודם גזירה ובחמי האור מיירי שבאמבטי גופיה הורתחו המים ומ"ש הת"ה דאי קודם גזירה ובחמי האור מיירי שהוחמו באמבטי א"כ מי הזקיקו לרש"י לפרש דאמבטי לא הייתה עומדת על נקבי הנביעה ממש ע"ש לא ידעתי כוונתו דלמה לרש"י לפרש דאמבטי עומדת על נקבי הנביעה כיון דאפילו אם אינה עומדת הוי כלי ראשון דחמי טבריא אינם מצטננים על גבי הקרקע א"כ למה לים לפרש דלא כהלכתא בחנם גם אפשר דקצת דוחק הוא לפרש שהיה אמבטי עומד על נקבי הנביעה ובחנם למה לי זה אבל אי מיירי בחמי האור על כרחך צריך לפרש כן ואפשר שכוונתו דמנאי לרש"י דחמי טבריא אינם מתקררים על הקרקע ואמבטי לא היתה עומדת על נקבי הנביעה דלמא מתקררים ואמבטי היתה עומדת על נקבי הנביעה והא דלא אמרו שמע מיני' ד' דזה מקרי כלי ראשון דהא חידוש דין הוא דהת"ה עצמו נדחק בזה יש לומר דהא דחמי טבריא אינם מתקררים על גבי קרקע פשוט היה להם ודינו של הת"ה אינו מוכח אלא מהא דבעא רבינא לאוקמי בחמי האור גם הת"ה בעצמו כתב דמהגמרא אינו מוכח זה כל כך אלא מסברא ע"ש עוד הוי מצי למימר שמע מיניה המבשל בחמי טברי' חייב ולאפרושי מאסורא מותר במרחץ ומדאמר טול בכלי שני ולא אמר בקיצור טול בכלי שמע מיניה שאם יטול בכלי עדיין הוא כלי ראשון כמ"ש בט"ז סי' צ"ג ס"ק ל' ע"ש ולדידי נראה לחלק דאם שאב מכלי ראשון שעומד אצל האש אפש' שיש על הכלי ששואב בו נמי דין כלי ראשון כיון שהים אצל האור אבל אם העבירו הכלי ראשון מהאור ושאבינהו דכ"ר הוא אין בו כח לעשות את הכלי ששואב בו כלי ראשון דהוא היה בעצמו אצל האור אבל כלי ששאב בו לא היה לעול' וצ"ע ולפי מ"ש בט"ז בש"ע א"ח סי' שי"ח ס"ק י"ח דט"ס הוא במ"מ וצריך להיות כלי שני ואפי' הכי כת' הרמב"ם שם ולא יתן לתוכה שמן מפני שהוא כמבשל דזהו דינו של רבי כמ"ש במגיד משנה שם ע"ש והטעם מפני שהוא לרחיצה מחממים אותה הרבה וכ"כ במ"א ס"ק ל"ד ע"ש א"כ אין דינו של הת"ה מוכח כלל מהגמ' והא דאמרו ש"מ כלי שני אינו מבשל אע"ג דגם האמבטי כלי שני הוא מפני שהוא מחומם הרבה קרי לה כלי ראשון וצ"ע אמאי לא אמרו ש"מ ד' דאמבטי אעפ"י שהוא כלי שני מפני שהוא מחומם הרבה הוי כלי ראשון דהא חידוש דין הוא דפליגי הפוסקים בזה ע"ש ואפשר שכן הוא דעת רש"י בדף מ' ע"ב בד"ה בכ"ש דלכך הוי ככלי ראשון משו' שהוא לרחיצה ומחמם הרבה וכן כתב רש"י סברא זו בדף מ"ב ע"א בד"ה בכוס ובד"ה ספל ע"ש אלא דהספל דמעט מים בו לא מהני סברא זו והת"ה נראה דסבירא ליה כמ"ש התוספת בדף מ"ב ע"א אבל באמבטי דרגי כלי ראשון הוא ואינה אותה אמבטי דלשם דלא כהרמב"ם שכתב שניהם על אמבטי אחת ולפי דברי הת"ה אפילו מקום רחוק הוי נמי כלי ראשון כל זמן שהיד סולדת דלכאורה נקבי המעיין של חמי טבריא לא היה במרחץ דאם לא הים אלא חצי אמה וכדומה מן המעיין בודאי דהכל נקרא מעיין דכך דרך המעיין דהנקבים הם דקים כחוט השערה ואין רואה אותם כלל ולמעלה מתאספים המים כמו אמה ויותר ואח"כ יורדים משם ולמטה ואפשר דחמי טבריא אין בטבעם להתקרר כלל אפי' יתנו אותם במאה כלים זה אחר זה דדוקא מים שהחמימות בהם מחודש יכול הוא לחזור לטבעים אבל אלו שטבעם חם אינם יכולין להצטנן כמו מים המלוחים להמתק ואין חילוק בין מקום הנביעה לאלף פרסאות וצריך לשאול ליודעים ומלשון רש"י לא משמע כך שכ' בד"ה כלי שני הנ"ל דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין וחשיב לה ככלי ראשון שהרתיחו בו שאעפ"י שהעבירו מעל האור מבשל ע"ש משמע שמה שהעבירם מעל המעיין הוי כמו שהעבירו מעל האור וצ"ע ולפי שאין לדין זה שורש כל כך מהגמ' יש להקל בו במקום קצת ספק כגון שהוא רחוק עד שאינו ודאי שהיה היד סולד' בקילו' אשר נגע בקדרה אחרת או אם היה כלי שמשתמשין בו בספ' ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט סע"ז ע"ש בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ט שסמך נמי להקל בטפת חלב שנפל על הקדר' אם הוא כלי שמשתמשי' בו בשופע אע"ג דאיהו לא סבירא לי' דאם לא כן בלאו הכי מותר ע"ש בפר"ח סי' קכ"ב ס"ק ג' ע"ש וכ"ש אם בא על הקדרה צוננת מבחוץ דלא נאסר מן הקדר' אלא כדי קליפה מבחוץ וכן אם יש ספק אם נפסק הקילוח או לא כמו שהוא דרך העולם