חמודי דניאל סז

וכן למאי דמוקי לה בחמי האור לפי מאי שמפרש התרומת הדשן נמי צריך לומר דאז היו נמשכים המים מן היורה לאמבטי ולפ"ז צריך לומ' דהיורה לא היתה עומדת על האש אלא הוחמה מערב שבת דאי עומדת על האש א"כ הוי חמין שהוחמו בשבת ואפי' קודם גזירה אסור כמ"ש שם דף מ' ע"א מתחילה היו רוחצי' בחמין שהוחמו מע"ש התחילו הבלני' וכו' ע"ש משמע דגם מתחילה לא הותר אלא בחמי' שהוחמו מע"ש וע"ש ע"ב ברש"י ד"ה דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוי דרבי יהושע בן לוי בימי רבי היה ע"ש וכל שכן לפי מ"ש הת"ה דכל טיפה וטיפה מחזקת החום כיון שהרתיח' מכח האש באה א"כ תמיד כח האש באמבטי אלא ודאי דמיירי שאין היורה על האש עכשיו ואפילו הכי הוכיח הת"ה מהראיה דיש עליה שם כלי ראשון א"כ שפי' עשה רמ"א שלא הזכיר שהקדרה עומדת דוקא על האש אעפ"י שהת"ה מזכירו לאו בדוקא הוא אע"ג שהת"ה לא סמך עצמו על הראיה שכתב דהראיה דחיקה אלא על הסברא א"כ איכא למימר דהסברא אינה אלא דוקא כשעומדת אצל האש לרמ"א דלמה יהיה חזרה בדברי הת"ה דכיון דלפי הראיה על כרחך מוכח אפי' אינו עומד אצל האש הוא הדין לפי הסברא גם צירוף לזה חכמתו הרמה נמי ויישב להראיה שאינה דוחק ע"ש ולפי דברי תה"ד המערה מהקדרה אל הקערה ותחב כף של אסור בקערה בעוד הקלוח יורד לקערה אפילו לא תחב במקום העירוי אלא במקום אחר אסור דיש על כל הרוטב דין כלי ראשון כמו שיש שם על כל אמבטי דין כלי ראשון דודאי נמי אין קלוח היורד אל אמבטי מחזיק כל רוחב אמבטי ואפילו אם היה רוצה להניח במקום הקילוח היה לו לומר שיניח במקו' אחר ולמה לי כלי שני אלא ודאי דכל האמבטי בגדלה נחשבת לכלי ראשון ומ"מ פירושו צ"ע דוחק חדא דנימא דתמי' הולך אל האמבטי עד שלא היה יכול להמתין שיפסק הקילוח ועוד פרש"י שם בדף מ' ע"ב בד"ה בכלי שני דהך אמבטי שהחמיץ נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו שאעפ"י שהעבירו מעל האור מבש' כדתנן לקמן האלפס ע"ש ולפי הח"ה הרי לא העבירו מעל האור שתמיד כח הכלי ראשון בו דהא המים יוצאין מן המעיין שהוא כמו אצל האש ואינו שום כלל לשם דשם כלי ראשון הוא שעמד אצל האש אלא שעכשיו אינו אצל האש וכאן אפכא דהך אמבטי שהוא כלי שני בודאי לא הייתה אצל האש אלא שיש לה כח מכלי ראשון העומד אצל האש ודוחק לומר ומדרך הדמיון כת' רש"י כן כמו בכלי ראשון שהעבירהו מעל האור יש לו דין כלי ראשון הכא נמי בזה דמי שקלם בפלס ומאזנים דשוים הם ועוד דהט"ז בסימן צ"ג אות ל' דקדק מדלא אמר בקיצור טול בכלי ותן שמע מיני' אם היה שואב בכלי מן האמבטי עדיין היה על הכלי שם כלי ראשון ע"ש היטיב ולפי דברי הת"ה בודאי היה על הכלי שם כלי שני כיון שהופסק הקילוח דהא אפילו אמבטי גופה אם נפסק הקילוח תהי' כלי שני דהא באמת אמבטי כלי שני היא אלא משום שכל טיפה וטיפה אחרונה מחזקת את הראשונה ואם נפסק הקילוח הוי כלי שני כמו כל עירוי שמערים מן הקדרה שיש על הערוי חומרא יותר מכלי שני ותיכף שנפסק הקילוח נעש' כל הרוט' כלי שני וא"כ ישאר דקדוק של הט"ז אמאי לא אמר רבי סתם טול בכלי ותן ע"ש ואפשר דכלי זה ששהה בתוך אמבטי בעוד שהיה יורד קילוח של כלי ראשון לתוכה עדיפא מאמבטי גופה שלא נתחממו דופנותיה ותיכף שנפסק הקילוח נעשית כלי שני. אלא העיקר נראה כמו שדחה הת"ה דחמי טבריא אין מצטננים מן הקרקע וסברתו דלכך אין מצטננים שכל רתיחתן עולה מן הקרקע אם קבלה היא נקבל אבל בלאו הכי מאי סברא היא זו וכי הקרקע מרתיחתן בודאי עולים ממקום מרותח מניהגם וכיוצא בו שנשאר ממי המבול כמ"ש במדרש שג' נשתיירו מהם לצורך העולם ואין לקרקע שייכות עמכם כלל כמו כלי אלא שעולים דרך הקרקע אלא הטעם נראה שהולכים תמיד על מקום אחד ימים ושנים נעשה גם המקום חם מהם והטעם של כלי שני שדופנותיה צוננים כמ"ש שם בתוס' ד"ה ושמע מיניה כלי שני אינו מבשל ע"ש וכן האמבטי לכך הוא כלי ראשון מפני שתמיד יורדים לתוכה מים רותחים נעשו דופנותיה חמים כמ"ש בט"ז בי"ד סימן צ"ה ס"ק י"ב בד"ה כתב או"ה דעל ידי עיראות הרבה בלע בכולו כמו כלי ראשון ע"ש ואפשר דאפילו למאי דסבר דקודם גזירה ובחמי האור מיירי נמי טעמי משום הכי הוא שתמיד מחממים מים ביורה והולך תמי' לאמבטי דופנותי' חמים ולפ"ז שפיר מיירי אפי' נפסק הקילוח יש על אמבטי דין כלי ראשון כיון שאין כאן דפנות המצננות ושפיר מדמי לה רש"י לכלי ראשון שהעבירו מעל האור דודאי לא עדיפ' הך אמבטי מכלי ראשון גופי' שהעבירהו מעל האור וגם דברי הט"ז נכונים עוד י"ל דהני חמי טברי' הוי רותחים על ידי האור עצמו דודאי לא בכלי נרתחו במקום שנרתחו אלא ע"י האור עצמו לכך אעפ"י שהולכים ע"ג קרקע ובאו לאמבטי הוי על כל פנים כלי ראשון כמ"ש בט"ז בי"ד סי'