חמודי דניאל סו

היכי נאמר כאן ס"ס שמא אינה בת יומא ושמא נתבשל בה תבשיל הפוגם או אינו נ"ט או פוגם בתבשיל זה הא על כל התבשילים שבעולם אין אומרים כן ובכלי של נכרי אפשר קצת לומר כן שאין אנו יודעים תבשיליהם אפשר אם היינו יודעים אותו התבשיל היינו אומרים שהוא לפגם אבל תבשילים של ישראל שאנו יודעים כולם ושמותיהם ועינייניהם וטבעם ולעולם אין אנו מתירין בידוע ועכשיו אנו עושים ספק מזה יהיה איזה תבשיל שיהיה אינו לפגם ואפשר דבאמת יש הרבה תבשילין שפוגמים אחד בחבירו כגון אחד מתוק ואחד חמוץ או חריף וכדומה אלא שאין בקיאים לכך אנו אוסרים מספק דספק חסרון ידיע' אינו ספק אבל כשאינו ידוע איזה תבשיל בשלו בו אין זה ספק חסרון ידיעה דהא אפי' חכם גדול הבקי בתבשילים אינו יודע זה כיון דאינו יודע א איזה תבשיל בשלו בו וע"ש בספר פרי מגדים סי' נ"ג בס"ד ס"ק ט"ו ע"ש ואין זה דבר ברור כל כך וצ"ע ועוד יש לומר דדווקא לספק אחד מזיק חסרון ידיעה ולא לס"ס כמ"ש בש"ך סי' נ"ג ס"ק ט"ו ע"ש ולפי מ"ש במ"א שם דהספק השני שמא נשתמשו בדבר המותר וחשיב זה לס"ס ניחא ע"ש ומ"ש שמא אינו נותן טעם אפשר שכיוונו למ"ש בהגהת ש"ד סימן מ"ט במעשה דרש"י דכל נותני טעמים שיערו בבצל וקפלוט אבל באמת אין נותנים טעם כל כך ע"ש היטיב ופעם אחת נשפך חלב על קדרת בשר בתבשיל חמוץ בי"ט אחר יציאת בה"כ והיה לספק הרבה אם היה ס' והתרתי ספק שמא אינו מפעפע לפנים ושמא אינו נותן טעם כמעשה דרש"י ושמא כיון שהם שני הפכים נטל"פ שמא היה ס' אע"ג דאינן ספיקו' גמורות כל כך הא כתב במנח' יעקב שם דסתם כלים אינם בני יומן נמי אינם ספיקות גמורות אלא כיון שיש הרבה ספיקות מקילינן ע"ש במבוא שערים בסי' ראשון בהגה המתחלת חכמים שיערו כל דבר בס' משום בצל וקפלוט שנותנים טעם בס' לפי שהם חריפין על כן שיערו כל דבר בס' עכ"ל משמע דשאר דברים אין נותנים טעם כל כך ומ"מ אין ללמוד מזה קולא גמורה דבצל וקפלוט ירקות הם ואי לאו חורפייהו לא הוי נותנים טעם כל כך אבל בשר וחלב שיש בהם שמנוני' כמ"ש בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' שאני שהרי במעשה דרש"י גופי' כתב הרי אנו רואים דבשר שמן נותן יותר טעם מבשר כחוש ורש"י לא התיר אנא בטעם התולע שהוא כחוש ע"ש אע"ג דכ' רש"י שם וקים להו לרבנן דאין לך נותן טעם באסורים יותר מבצל וקפליט לכך שיערו בבצל וקפלוט עכ"ל מ"מ עד ס' ממש יש הרבה שנותנים טעם ע"ש בחולין דף צ"ז ע"ב בתוספת ד"ה כל אסורים שבתורה ע"ש ועוד דאיכא דיעות דמשערינן בקדרה או במאי דבלעה קדרה ע"ש בחולין דף צ"ז ע"ב בתוספת ד"ה איכא דאמרי ובשאר פוסקים מ"מ לספק יש לצרף דדלמא מצרפינן מאי דבלעה קדרה ואיכא ס' אבל הקדרה גופיה בוודאי לא מצרפינן להתוספת דכאן הוי כאלו נפלה לתבשיל ממש ע"ש במ"א שכתבתי עוד צדדי התרים דהחלב לח הוא ואין צריך ס' נגד כולו ועוד דמעורב בו מימי חלב: הלכות כלי ראשון

א בש"ע י"ד סי' צ"ב סעיף ז' בהגה ואם לא נפסק הוי כעירוי ע"ש בתרומת הדשן סי' קפ"א הביא ראיה לדין זה מהא דאמרו בשבת פרק כירה אמר לו טול בכלי שני ותן ופרש"י בד"ה וכו' ע"ש כל הענין הא קמן דהני חמי טבריא היו נמשכים דרך קרקע חשיבי עדיין ככלי ראשון ואם תאמר שאני חמי טבריא שאין בטבע שלהם שקרקע מקררתן שכל רתיחתן עולה ונובע מן הקרקע ולא דמי לחמי האור אין לומר כן דהא אמרו שם המבשל בחמי טבריא חייב שהרי מעשה דרבי לאחר גזירה הוי ואמר טול בכלי שני ותן ע"ש משמע דאי הוי קודם גזירה הוי ניחא בחמי האור ועל כרחך לא נרתחו באמבטי אלא נמשכו לתוכה מן היורה על גבי הקרקע כי כן דרך האמבטי להיות כדמוכח מתוך פרש"י דמי הזקיקו לפרש שנמשכו מים מן המעיין לאמבטי נימא דאמבטי היתה ממש על נקבי הנביעה של חמי טבריא מתוקני' כמו בריכה אלא ודאי דאמבטי לא נקרא אלא מה שנמשך לה ממקום אחר שהוחמו שם א"כ חזינן אפילו כדבעי לאוקמי בחמי האור אפי' הכי מקרי אמבטי כלי ראשון דהא קאמר ליה טול בכלי שני ותן אף שהראיה קצת דחוקה מ"מ הדעת נוטה כל טיפה וטיפה מחזקת את הראשונה ואינה מניחה להתקרר כיון שהקלוח זוחל מהרתיחה שאצל האש עכ"ל וכ"כ בשאלה שם דמיירי שהקדרה עומד אצל האש ובדברי רמ"א לא נזכר אצל האש ותמה בספר פרי מגדים סי' צ"ה בשפתי דעת ס"ק י"ח על זה ע"ש וצריך לומר כשרצה להניח הפך באמבטי עדיין היו נמשכים המים מן המעיין לתוך האאבטי דאי הופסקו הוי כלי שני והא דלא אמר לו הנותן עד שיפסק דאפש' תמיד היו נמשכי' ובני אד' לוקחין תמיד מן האמבטי