חמודי דניאל סה

והש"ע בא"ח סי' קפ"א סע"ג שכתבו אין נוטלין לידים בחמין שהיד נכוית בהן ע"ש ובגמרא אמרו שם יד סולדת משמע שהם מפרשים כהאו"ה דאי מפרשי כפירוש ראשון א"כ אמאי כתבו שהיד נכוית דמשמע דבפחות מזה נוטלין הא אפי' בפחות מזה אין נוטלין ובמ"א פירש שם דיד סולדת הוא פחות מיד נכוית כפיר' הראשון וכ"כ בתבואת שור בחולין דף ק"ג ע"ש ובטור ובש"ע היה אפש' קצת לומ' דלאו דוקא נקטו נכוית וכוונתם שיד סולדת אבל באו"ה דוחק הוא לפרש כך דהא עיקר כוונתו לפרש בין סולדת לנכוית והאיך כתב שלא בדקדוק ואפש' דט"ס הוא באו"ה וצ"ל סולדת וצ"ע וברש"י בחולין דף ק"ה פרש"י יד סולדת יד נכוית ע"ש ובטור א"ח סי' שי"ח פירש הטור יד סולדת דהיינו כל שכריסו של תינוק נכוה וכ"כ שם בש"ע ודו"ל דיש חילוק בין נט"י לשאר דברים דבנט"י לא משערינן בכריסו של תינוק אלא ביד נכוית דלא קפדינן שם אכריסו של תינוק אם אין ידו נכוית לכך כתב רש"י והטור והש"ע שם יד נכוית אבל בסי' שי"ח דמיירי אי מקרי בשול או לא שיערו בכריסו של תינוק וזה דוחק כיון דבגמרא אמרו בכולהו חד לישנא יד סולדת ופירשו דיד סולד' כל שכריסו של תינוק נכוה מנא להו לחלק ובירושלמי פר' כירה אמרו עד היכן עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית ע"ש ברא"ש בשנתדף מ' שהביאו ואפש' דפליג עם גמר' דידן ובעטרת זקנים סי' ק"ס כתב בשם רש"ל דדוקא ביד נכוית מותר ליטול ולא ביד סולדת ע"ש וצ"ע הא משמע דיד נכוי' הוא יותר חם מיד סולדת כמ"ש או דשוין הן לפי מ"ש האו"ה ורש"י בחולין כמ"ש אבל שיהא סולדת יותר חם מנכוית אי אפשר דהא סולדת הוא מפחד שלא תכוה והיכי יהיה נכוית קל ממנו ועוד דאי סבר הטור כהסמ"ג והסמ"ק דפסקו כלישנא קמא אמאי כתב הטור חמי האור נוטלין מהן לידים אפי' כן חמים שהיד נכוית בהן עכ"ל ואמאי לא כתב אבל אם הן חמין יותר משהיד סולדת בהן אסור כלישנא דגמרא בלישנא קמא ל"ש אלא שאין היד סולדת בכן אבל אם היד סולדת בהן אסור ואדרבה מלשון הטור משמע דלעולם שרי אבל אי נימא דהטור פסק כלישנא בתרא אפי' נימא דיד נכוית הוא יותר חם מיד סולדת לא קשה על הטור אמאי התיר ביד נכוית דללישנא בתרא באמת מים ראשונים מותר אפילו הן יותר חמים מיד סולדת ועוד קשה אי פוסק הטור כלישנא קמא דאמרו שם לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן אבל היד סולדת בהן אסור מכלל דאחרונים אפי' אין היד סולדת בהן אסור עכ"ל א"כ אמאי כא' בסי' קפ"א גבי מים אחרונים ודוקא חמין שהיד נכוית בהן אבל פושרין שפיר דמי עכ"ל מנא ליה דבפושרין מיתר כיון דבגמרא אמרו סתם אפי' אין היד סולדת בהן אסור ולא נתנו שיעור לדב' משמ' דבכל חמין אסור ובמ"א סי' ק"ס ס"ק ח' כתב ורש"ל אוסר ביד סולדת בו ובסי' קפ"א ס"ק ג' כתב ורש"ל פסק דווקא בצוננין ע"ש והיינו משום דרש"ל פסק כלישנא קמא ומשמע מזה דללישנא קמא צריך למים אחרונים דוקא צוננים ומה שכת' העטרת זקנים לכוין זה בלשון הטור צ"ע. ונראה דמשערינן בתינוק בן יומו מדאמרו בגמרא סתם כל שכריסו של תינוק ואם היה שיעור לדבר בן חמש או בן שש בוודאי היה הגמרא מפרש ובפרט רחבה דאמורא הוא ואמורא צריך לפרש דבריו ועוד אפילו נימא דספק הוא באיזה תינוק מיירי בגמרא צריך לילך לחומרא ועוד דאם כן מאי מהני רחבה בפירושו דהא בגמר' אמרו היכי דמי יד סולד' ופרש"י שיש שנכוה מרתיחה מועטת ואינו שיעור מבורר ובא רחבה לברר השיעור ולא פירש באיזה תינוק וזה ישער בתינוק בין חצי שנה או שלש וארבע שנים א"כ הדבר ספק כבתחילה אלא ודאי כוונתו לתינוק אפילו בן יומו כל זמן שנקרא תינוק וכריסו נכוית מהן הוי השעור ואם נאמר דכל התינוקות שיעורן שוה א"כ פשיטא אין הפס' לשער בתינוק בן יומו רמז לדבר כמ"ש רש"י בחומש גבי פלג לא בא הכתוב אלא לפרש או בתחילת ימיו או בסוף אבל באמצע אין זה פירוש כי רגים הם אמצע שניו ע"ש הכא נמי באמצע כמה שנים הוא נקרא תינוק ואין זה פירש ובסוף מי יודע סוף הזמן שאינו נקרא עוד משם ולהלן תינוק אלא ודאי בתחילת שניו דהיינו תיכף משנולד דאם אתה מרחיקו משעת לידתו אינו ידוע כלל הזמן דאפשר בימים ובשבועות כל שמדקן יותר נעשה עורו עב יותר ואינו נכוה מהר

מו בש"ע י"ד סי' קכ"ב סעיף ז' כתב כך סתם כלי ישראל אינם בני יומן ע"ש הטעם ע"ש בש"ך ס"ק ד' ע"ש וע"ש במנחת יעקב סי' נ"ט ס"ק ה' בשם הרא"ש והש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס דהספק לא הוי אלא שמא נשתמשו בו דבר הפוגם בתבשיל זה ע"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק ס"ג ולכאורה אם היה נמצא לפעמים שמבשלים בקדרה איזה תבשיל ואמרי' שהוא פוגם בתבשיל השני או פוגם בפני עצמו או אנ"ט וכיוצא בו שפיר הוי לן למימר שמא נתבשל בו תבשיל כזה אבל באמת לא ראינו ולא שמענו שנתיר קדרה בת יומא משום תבשיל שבעולם א"כ