חמודי דניאל סד

אחר כך עכ"ל וא"כ בנדון דידן בכלי בדיל שכתבתי לא מהני אם יגרר כדי קליפה ויגעי' ואפשר דאם ימרקנה אחר כך באור נמי יש לסמוך ולהקל ומאי שהקשה התה"ד מסכין ע"ש בפר"ח סי' קכ"א ס"ק י"ט דאין ברזל בולע יותר מכדי קליפה ע"ש ומ"ס בש"ע י"ד סי' צ"ב סעיף ט' הגעלה ע"ש לאו דוק' אלא קליפה דהא בתה"ד כת' דיינינן לה דלכל הפחות עדיין הוא רותח כעירוי דכלי ראשון עכ"ל ועירוי אינו אלא כדי קליפה כמ"ש בסי' צ"א סע"ד ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ד' ע"ש בסי' צ"א סוף סע"ו ע"ש אלא משום דכתב לכל הפחות משמע דלא ברירא ליה יש להגעיל לכתחילה אבל אם נשתמש בהם אין צריך לשער ס' אלא כנגד קליפה וצ"ע

מד בש"ע י"ד סי' קי"ד סעי' י"ב הרשב"א היה נזהר מכרכום ע"ש וע"ש בש"ך דיבש ביב' שנתבט' ברוב מותר לבטלו אפי' לכתחילה בס' ע"ש וצ"ע דהא זהו דוקא כשנתערב במינו אבל כאן הוי מין שלא במינו דהא בודאי כרכום עם בשר הוי שלא במינו וצריך מדרבנן ס' כמ"ש סי' ק"ט וא"כ כל הכרכום אסור ובודאי דאסור לבשל דהא במינו מותר להוסיף עד ס' משום דכל א' מות' בפני עצמו לא הוי כמבטל איסור כמ"ש סי' ק"ט סעי' ב' ע"ש אבל הכא כל אחד בפני עצמו אסור וכן מ"ש בש"ך וכן ליש פוסקין מותר אפי' בלא ס' ע"ש הא זהו דוקא במין במינו כיון דנעשה היתר גמור אבל שלא במינו אסור כמ"ש סי' ק"ט ע"ש ועוד דהא הרשב"א כתב דבדברים הנלקחין מהנכרים לא הלכו בו אחר הרוב ולכך אוסר חמאה של נכרי כמ"ש בט"ז סי' קט"ו ס"ק ט' ע"ש וע"ש בטור ובב"י ובתה"ה ע"ש ולכך היה נזהר מהכרכום נמי דהא חמאה נמי לא היה בכלל הגזירה אבל אנן קיימ"ל דהחמאה מותר א"כ לא סבירא לן כתירוצו של הראב"ד ומ"ש בש"ך ותו י"ל דהרשב"א לא היה נזהר אלא בכרכום שהוא לח ע"ש זהו לאכול את התבשיל אבל לאכול את הכרכום אינו מועיל דאפי' נפסל מאכילת כלב אסור לאכלו כמ"ש בסי' קל"ד סעיף י"ג ע"ש וע"ש בש"ע א"ח סי' תמ"ב סע"ד ובמ"א שם ס"ק ט"ו ע"ש אלא די"ל דכיון דיבש הוא והוי כעץ בטל הוא באינו מינו נמי ברוב בעלמא דהא הטעם דבשלא במינו צריך ס' דשמא יבשלם ויתן טעם וכאן ליכא טעמא ע"ש בש"ך סי' ק"ט ס"ק ט' ע"ש ולהאו"ה שכת' הטעם דשלא במינו צריך ס' דאפש' להכיר האיסור ע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ל"ז ע"ש שאסור לאכול הכרכום. ומ"ש דאחזוקי אסורא לא מחזקינן צ"ע הא כיון דהבשר יותר בזול מהכרכום בודאי חיישינן שמא עירב כמ"ש שם סע"ד ע"ש וי"ל דדוקא שם חיישינן שמא עירב עד שאין ס' לבטלו כמ"ש שם אבל כאן דהכרכום הוא רוב ומדאורייתא אפי' מין בשאינו מינו בטל ברוב וכאן דיש ספק אם נתערב מותר דהוי ספיקא דרבנן כמ"ש סימן קי"א ע"ש ומ"ש דלא שייך כאן מבטל איסור לכתחילה ע"ש בזהי"ל דאין חשש משום יי"נ נמי דהא עכשיו כשנותנין לתבשיל בודאי יש ששה חלקים בתבשיל נגד היין ע"ש בט"ז סעיף ד' אלא דאין מבטלין איסור לכתחלה וכאן דיש ספק אם יש כאן איסור מותר אבל אין להתיר מטעם דאין כוונתו לבטל האיסור אלא לתקן הכרכום דהא כתב בסי' ק"ה סעיף י"ד מלח הבלוע מדם ע"ש משמע דלכתחילה אסור למלוח בו בשר ולא אמרינן דאין כוונתו לבטל האיסור אלא למלוח הקדרה וכ"כ שם מלח או תבלין שהן בקערה של בשר מות' ליתנן בחלב שאין מליחה לעץ ע"ש

מה כתב באו"ה כלל ל"ד כתב הרא"ש פרק כירה היכי דמי יד סולדת בו כל שכריסו של תינוק נכוי' מהן עכ"ל והיינו גם כן שיד כל אדם בינוני נכוי' מהן עכ"ל במסכת שבת דף מ' היכי דמי יד סולדת בו אמר רחבה כל שכריסו של תינוק נכוית ופרש"י סולדת נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה היכי דמי סולדת יש שהולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד עכ"ל לכאורה נראה לפרש דיד של אדם לא הייתה נכוית מהן דכריסו של תינוק נכוה יות' מהר מיד של אדם אלא שהגיע לחמימות שהאד' מפחד שמא תכוה ומקש' ה"ד סולדת ולא אמרי' דמשערינן באדם בינוני כמו כל שעורי חכמים שהפחד משתנה הוא הרבה בבני אדם ואפי' באדם א' אפש' שישתנה לפעמים מפחד ולפעמים אינו מפחד ומשני כל שכריסו של תינוק נכוה ובזה אפשר דכולם שוים או דמשערינן בבינוני ובאו"ה כלל ל"ד כתב כתב הרא"ש פרק כירה היכי דמי יד סולדת בו כל שכריסו של תינוק נכוית מהן עכ"ל והיינו ג"כ שיד כל אדם בינוני נכוית מהן עכ"ל וצ"ע דא"כ למה שיערו בתינוק ולא ביד הל"ל כל שיד אדם בינוני נכוית מהן ואי משום דביד אין כולם שוין וצריך לשער בבינוני וכריסו של תינוק כולם שוים הא כל שיעורי חכמים הם בבינוני בזתים ובאמות ובודאי נראה בכל מקים אם רצו חכמים ליתן שיעור אחר יותר מבורר שלא נצטרך לשער בבינוני היו יכולים ולא מקשה שם הגמ' היכי דמי ואינו נותן שיעור מבורר גם דוחק שיהיו כל הכריסים שוים שזה משתנה לפי האור ולפי טבע התינוק ולפי דברי הטור