חמודי דניאל סב

סברא כ"כ שיהא מפליט ומבליע) ומ"מ הקישואים והמי מלח יש לערותן לכלי חלב כיון דלהש"ך בלעי מהגבינה (ואם ישהו בקערה שיעור כבישה יאסור הקערה) ואעפ"י דהקשואים והמי מלח בעי הדחה משום הקערה מ"מ בדיעבד מותר כמ"ש בט"ז סי' צ"א ס"ק ב' ע"ש דהא מהקער' בודאי לא פלטו כלל בשעה מועטת דאפי' בשיעור כבישה שיתן על האור ויתחיל להרתיח כתב הט"ז בסימן ס"ט ס"ק מ"א דאינו מפליט מן הכלי בזמן קצר כזה דזה שייך בבש' שנשרה בתוך הציר משא"כ כאן דהכלי אינו פולט בזמן קצר כזה הכבישה אלא כשיעור סתם כבישה שהוא מעל"ע עכ"ל ואם שהה הגבינה בתוך המי מלח כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח בוודאי המי מלח בלעי מהגבינה ונאסר הקערה דהא בשיעור זה הוי כמבושל ונבלע בקערה נמי אעפ"י שכתב הט"ז דבכלי לא מפליט בזמן קצר היינו להפליט אבל להבליע בתוכו אפילו בזמן קצר משיעור שיתן על האור יכול להבליע דהא דאמרו אין מליחה לכלים היינו להפליט ולא להבליע כמ"ש בט"ז שם ס"ק ל"ט וס"ק מ' ובש"ך ס"ק פ"ח ע"ש ומ"מ אין הקישואין ומי מלח נאסרין כיון דלא בלעי כלום מהקערה אלא יערה אותם לכלי חלב וגם הגבינה לא נאסרה ואפי' אי נחשוב הגבינה כמו האפוי ומבושל מ"מ אינו אוסר את הלח המלוח דאפוי ומבושל בולע מלח שאצלו ואינו מפליט כמ"ש בת"ח סי' כ"ב סע"ה וכתב באו"ה בשם המרדכי דאפי' לח מליח אפ"ה לא אמרי' דמפלי' היבש אעפ"י שהוא צלוי עכ"ל וע"ש בש"ך סי' צ"א ס"ק כ"ה דלדידיה כ"ש דהלח מליח בולע ע"ש מ"מ אם הגבינה רכה מאוד בודאי שהיא נמחית בתוך המי מלח ויש לערות המי מלח תיכף לתוך כלי חלב אבל מ"מ אפשר דאין הקערה של בשר נאסרה דאין המיחוי של גבינה נעשה חריף בזמן קצר כזה קודם ששהה שיעור כביש' ואם חתכו את הקישואין בסכין של חלב אין הסכין נאסר כיון דלא בלעו הקישואין מן הקערה כלום אפי' שהו שם שיעור כבישה כמ"ש והקישואין אין צריך לערו' לכלי חלב דהקישואין בלעו מסכין אגב דוחקא והקערה אפשר דנאסרת דכיון דנעשו הקישואין חלב הם מבליעין תיכף בקערה כמו כל מליח דמבליע תיכף כדי קליפה ואפשר כיון דאין בקישואין אלא איסור בלוע לא נאסר הקערה דסמכינן על אותה דיעה דאין מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמ"ש סי' ק"ה סע"ט ע"ש ואפש' כיון דאיכא מי מלח הוי כרוטב וע"ש בסי' ק"ה בט"ז ס"ק כ"ב ע"ש וכיון דהוא כמו חומרא יש לצרף לזה דעת מהר"מ דאם אין הסכין בן יומו לא אמרי' דחורפי' משוי לה לשבח והיא דיעה ראשונה בסי' צ"ו סעי' א' ומשמע דדעת הש"ע לפסוק הכי דהביא דיעה השניה בשם י"א ע"ש או שאר קלות יש לצרף שלא לאסור את הקערה וקשה לי על מ"ש השיך בסי' ק"ה ס"ק ג' ונ"מ היכי דנשרו בציר של היתר איסור דרבנן והיתר כחוש ממש דבמליח' אף להרב אינו אוסר רק כדי קליפה ע"ש הא מיירי שם שהאיסור אינו מלוח אלא שהוא כבוש בציר ולרמ"א אפילו הציר אינו נאסר דהוי טהור מליח וטמא טפל כ"ש שדבר ההיתר הנשרה בו אינו נאסר ואי לאו דוקא קאמר הש"ך דנאסר כדי קליפה דכ"ש אם נאמר דמחמת מליחה לא נאסר כלל דיש נ"מ דמחמת כבישה בכדי שיתן על האור נאסר א"כ אפילו בדבר שמן יש נ"מ דמחמת מליחה לא היה נאסר וצ"ל דהש"ך כתב זה לפי סברתו דכתב בסי' צ"א דהלא המלוח נמי נאסר מהטפל היבש

מ אם נטף חלב על כף בענין שלא היה צריך אלא גרירה כמ"ש בסי' צ"ב סע"ט ע"ש או שנדבק על ידי כלי שני וכדומה בענין שהיה הכף כשר ואח"כ תחבו הכף לקדרה רותחת בענין שהי' ששים נגד החלב נראה אם היה מעט חלב בענין שתיכף שבא למים נמס החלב מן הכף הכף מותר כמ"ש בסי' ס"ט סע"ט בבשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה דהחתיכה גופה מצטרף לס' דאין זה מקרי איסור דבוק לפי שמיד שמשימין הבשר במים נמס המלח מעל גבי הבשר ובטל בס' ע"ש בש"ך ס"ק ל"ה ע"ש אבל אם יש הרבה חלב שלא נמס תיכף ויכולין להכניס ולהוציא הכף ועדיין חלב על הכף נאסרה הכף דהוי איסור דבוק בין לטעם שאותה החתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחילה כמ"ש בש"ך סי' ע"ב ס"ק י"ח ע"ש וכן לטעם שמא הוציאה חוץ לרוטב או שמא נשארה לבסוף נמי נראה דלא פלוג רבנן ולענין אי אמרינן שהכף נעשה נבילה וצריך ששים נגד כל הכף כמו כל איסור דבוק ע"ש בסי' צ"א סע"ה ע"ש ואפשר דאיכא למימר נמי להיפך דאין הכלי נאסרת דלטעם שמא היה פעם אחד חוץ לרוטב או שמא נשאר בסוף העירוי לא אמרו זה אלא באם הוא דבוק כ"כ עד כדי שיכול לשהות כשיעור שנוכל להסתפק אבל בזה שאינו יכול כלל לשהות כשיעור שנבא לידי ספק לא ולטעם שהיא ממהרת לבלוע נמי אפשר דלא שייך הכא דע"כ כיון דלא נפרד החלב מן הכף ע"כ לא עבר החום הגדול בין הכף לחלב ולא עבר החום בכל עובי הכף והחלב דאם היה עובר בודאי היה נמס וע"ש בע"ז בדף ל"ג