חמודי דניאל סא

אחת מותר אלא משום המנהג וצריך לידע האיך הוא המנהג וכיון שרמ"א סתם המנהג ולא חולק נראה דאפי' בכה"ג נהגו להחמיר דכל מנהג הוא מחמת איזה גזירה שלא יטעו וכדומה ולא שייך ביה לחלק דאין כל אדם בקי בזה אך אם הכלי בן יומו הוא מתשמיש כלי שני אע"ג דאנו נוהגין להחמיר כמ"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' ע"ש מ"מ בזה נראה להקל דהא רמ"א שמקיים המנהג הזה כתב בסי' צ"ד סע"א דדוקא אם הכני בן יומו מתשמיש כלי ראשון ע"ש ומשמע דקאי על כל הסימן וכיון דלרמ"א גופי' אין נוהגין חומרא זו אלא בבן יומי מכלי ראשון למה לנו להוסיף חומרא על זה כיון דמדינא הכל שרי אין לנו להחמיר במנהג הזה יותר וכתב שם בת"ח סי' פ"ה דאינו אסור אלא לכתחילה לה אבל בדעבד מותר וכן בתחבו בו ב' כפות ע"ש

כז כתב בש"ע א"ח סימן שי"ח סעיף י"ג מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין אבל בכלי ראשון אסור עכ"ל נראה דאמבטי שכתוב בסעיף י"א אסור ליתן קיתון של מים אע"ג שהוא כלי בני דהא התוספת פירשו בבבת דף מ"ב בתוס' ד"ה אבל באמבטי הטעם דאסור באמבטי אע"ג דהוא כלי שני לפי שחמין הרבה ואיכא למגזר דהרואה אותן חמין כ"כ סבור דכלי ראשון הוא ע"ש וא"כ מאותו טעם נמי איכא למגזר שלא יתן בתוכו קיתון של מים אע"ג דמפסיק כלי ואין לומר א"כ למה להו להתוספת שם לפרש דההיא אמבטי דלעיל גבי ובקשתי להניח לו פך שמן באמבטי דמיירי באמבטי שהוא כלי ראשון ולא הוי דומי דאמבטי דהכא אמאי לא פרשו דגם שם מיירי באמבטי שהוא כלי שני י"ל דע"כ דשם מיירי באמבטי שהוא כל"ר דאי בכלי שני א"כ מנא להגמרא לעיל לומר ש"מ כל"ש אינו מבשל ע"ש בדף מ' הא הוי כלי שלישי כיון דאמבטי הוא כלי שני אלא ודאי דמיירי שם באמבטי שהוא כלי ראשון והגמרא דייק מלשון דקאמר טול בכלי שני כמ"ש בסימן פ"ח ע"ש ועי"ל דדוקא בחמי האור שי"ל דבאמבטי שהוא לרחיצה מחממן הרבה וגזרינן אטו כלי ראשון אבל בחמי טבריא שהן חמין מחמת עצמן אין חילוק לשתיה או לרחיצה וזהו נראה דעת המ"א שכתב בס"ק נ"ג ואפי' בחמי טבריא אסור ליתן צוננין באמבטי שהומשכה מן המעיין לתוכה ע"ש ולכאורה קשה הא כשהומשך מן המעיין לתוכה הוי כלי ראשון כמ"ש בסי' פ"ח ופשיט' דאסו' וה"ל לאשמועינן דאפילו בכלי שני אסור אלא דבחמי טבריא אין שייך זה וכן מוכח בגמרא דקאמר שם בדף מ"ב ודלמא שאני התם דמפסיק כלי ע"ש וא"כ קשה כיון דמיירי ר' חייא דמפסיק כלי אמאי קאמר ספל אפילו באמבטי מותר אלא וודאי דבאמבטי אסור אפילו מפסיק כלי אע"ג דלשאר פוסקים שפירשו הטעם דכיון דהם לרחיצה אדם מחממן הרבה ומתבשלי' הצוננים כמ"ש במ"א ס"ק ל"ד ע"ש היה אפשר לומ' דהיכי דמפסי' כלי מות' מ"מ אין נרא' לחלק וברמב"ם פרק כ"ב כתב בהדיא אמבטי של מרחץ אסור ליתן לתוכה מים צוננין ואסור ליתן לתוכה קיתון של מים ע"ש ומשמע במ"א ס"ק ל"ד דהרמב"ם מיירי באמבטי שהוא כלי שני דלא כהב"י דפי' דהרמב"ם מיירי באמבטי שהוא כלי ראשון ואין לומר אם אסור ליתן קיתון של מים לאמבטי שהוא כלי שני מנא לי' להתרומת הדשן להוכיח דזה הוי כלי ראשון כמ"ש בסי' פ"ח ע"ש הא אפי' הוי אמבטי הזאת כלי שני אסור י"ל דהוכיח הת"ה מרש"י והתוספת שכתבו דאמבטי ההיא הוי כלי רא ראשון וכמו שמוכח מן הגמרא דקאמר ש"מ כלי שני אינו מבשל כמ"ש

כח כתב בבית לחם יהודה סי' צ"ג ס"ק ח' בשם המ"ב כיסוי שאינו בן יומו ששמוהו על קדירת בשר בן יומו שבשלו בה מים או ירקות נראה דהכל שרי ואפילו לפי המנהג דאוסרי' אפי' אינן בן יומו דוקא לאיסור ממש ולא לנ"ט בר נ"ט עכ"ל מ"מ לדידן הכיסוי אסור דהא המנהג לאסור אותו שאינו ב"י כמ"ש רמ"א בסי' צ"ד סע"ה ע"ש אבל אי גם הקדר' אינה בן יומא אע"ג דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו לא חשבינן כאן הכיסוי לבן יומו לאסו' הקדר' וכן אם היה הקדר' לא של בש' ולא של חלב וכיסוהו בכיסוי שאינו ב"י של בשר מותר לאכול המאכל בחלב כמ"ש בסי' צ"ה אם היה הכלי שנצלו או נתבשלו בו לפגם מותר לאכלו עם המין השני עכ"ל ע"ש דלנ"ט בר נ"ט לא חשבינן הכיסוי לב"י כמ"ש המ"ב

כט אם לקחו קישואין שקורין (איגערקעש) עם מי מלח בקערה של בשר והמי מלח מלוחין הרבה ונפל לתוכה גבינה ולא שהה בתוכה כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח נראה דהקער' מותר' דהא אפי' מקישואין והמי מלח אין בולעין כלום מהגבינה דהוי טהור מליח וטמא טפל כמ"ש בש"ך סי' צ"א ס"ק ט"ז בשם הת"ח דפסק דאם החלב מלוח ונפל לתוכו בשר טפל דהחלב מותר ע"ש ואע"ג דהש"ך הניח שם דין זה בצ"ע ע"ש מ"מ לענין הקערה יש לסמוך על הת"ח ולהתיר דאעפ"י דבלעי המי מלח מהגבינה דלא מבליע בקערה [דבשעה מועטת אין