חמודי דניאל ס

בשם תשובת מהר"ם ע"ש ובד"מ סי' ק"ה הביא ההיא דתשוב' מהר"ם ע"ש י"ל דבאמ' רמ"א סבר דעירוי שנפסק הקלוח מבליע כדי קליפה וכאן משום דאינו מפליט ומבליע כאחד כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' ע"ש ולא נזכר כאן בב"י ובד"מ כלים ממה דעירוי שנפסק הקלוח לא מקרי עירוי ע"ש בסי' ס"ח בב"י ובד"מ דלא הזכירו כלום מזה ע"ש והא דכתב המ"א בסי' צ"ב סעי' ז' אם נפסק הקילוח מן הקדר' רותחת היא ככלי שני ע"ש שם מיירי שנזחל על גבי כירה צוננת ואם נפסק הקילוח בודאי הוי כלי שני כיון דאיכא דפנות המקררות וא"צ אפילו גרירה וכמ"ש בד"מ סי' ק"ה ס"ק ד' ע"ש וההיא דתשובת מהר"מ שהביא הט"ז בסי' צ"ב ס"ק ל' ע"ש שם הטעם משום דטפה אחד כח חמימותה פוסק כמ"ש בד"מ סי' צ"ג ע"ש אבל אם הים הרבה אע"ג דנפסק הקילוח הוי ככלי ראשון וההיא דפסחים דף ע"ו נטף מרוטבו על החרס דהוי עירוי ע"ש אף על גב דנפסק הקילוח ע"ש שם לא מיירי מטפה א' ולפ"ז לא מוכח מ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' וכדמוכח בפרק כיצד צולין ע"ש או משום דשם בצלי איירי דהוי רותח מחמת האור כמ"ש לקמן בשם הפר"ח ע"ש אפי' בטפה אחת הוי כעירוי כמ"ש בת"ה סי' קע"ו גבי טפה הנופלת מפי הנר וכמ"ש בש"ע סי' צ"ב סעיף ט' ע"ש וא"כ עירוי שנפסק הקילוח אם נפל הרבה אוסר כדי קליפה ואם נפל טפה אחת צריך גרירה ואם נפל טפה אחת מרותח על ידי האור אפש' דסגי נמי בקליפ' ומ"ש בש"ע סי' צ"ב סע"ט דצריך הגעלה לאו דוקא וכמ"ש בסי' צ"א סע"ה וציר של בשר שאוסר שנפל על כלי צריך הגעלה ע"ש דהיא לאו דוקא כמ"ש בש"ע שם ס"ק י"ח ע"ש ובת"ה כתב דדיינין לה לכל הפחות כעירוי דכלי ראשון כמ"ש בסי' פ"ח ע"ש והפר"ח מקשה עליו מהא דכתב הר"ן בסוף מסכת עכו"ם והתוס' בפרק דם חטאת דהוקשה להם לסברת האומרי' דעירוי אוסר לגמרי מהא דקימל"ן תתאה גבר ותרצו דהתם כגון שנטף מרוטבו על החרס שקלוחו נפסק אבל עירוי דכלי ראשון שאינו נפסק מבשל היא עכ"ל אלמא דאפילו ברותח על ידי האור דומיא דקרבן פסח כיון שפוסק הקילוח לא אסר משום עירוי עכ"ל ולפי מ"ש לא יקשה כלל דהא אפילו למ"ש הר"ן מ"מ מבליע כדי קליפה כדין תתאה גבר ומהרא"י נמי לא אסר אלא משום עירוי ולדידן עירוי לא אסר אלא כדי קליפה ועוד הא אנן קייל"ן דעירוי לא אסר אלא כדי קליפה וא"כ שם דנפסק הקילוח אמאי אסר ומאי שנא מהא דכתב מהר"ם אלא ע"כ צריך מר דבקרבן פסח הוי רותח מחמת האור וא"כ אדרבה משם הוי סייעתא למהרי"א אלא דו"ל דגבי נטף מרוטבו על החרס לא הוי טפה אחת כמ"ש או אפשר דזה רותח יותר מצלי ושאר הדברים שמקשה שם הפר"ח אינן כדאי לדחות דברי מהרא"י והש"ע שהביאו ובמ"ש מתורץ כל מה שהקש' במנ"י סי' נ"ה ס"ק ט"ו ע"ש ונראה דבטפה שנפלה מרותח על ידי האור נכון להגעיל משום דכת' בת"ה דיינין לה לכל הפחות כעירוי ע"ש משמע דאפשר דהוא יותר מעירוי ע"ש ועוד אפשר דיש חילוק אם עומד הכלי ראשון אצל האש אז העירוי אע"ג שנפסק הקילוח הוי עירוי ובהכי איירי ההיא דנטף מרוטבו על החרס אבל אם אינו עומד אצל האש לא ומ"ש במנחת יעקב דמוכח מתוספת פרק דם חטאת דף צ"ה והגהת אשרי סוף ע"ד ומרדכי סוף ע"ד והר"ן שם דעירוי אפילו נפסק הקילוח מבליע ע"ש אינו מוכח כ"כ דהם כתבו כן לסברת האומרי' דעירוי שלא נפסק הקילוח מבליע בכולו א"כ ע"כ צ"ל דעירוי שנפסק מבליע עכ"פ כדי קליפה ע"ש אבל לדידן דס"ל דאפי' לא נפסק אינו מבליע אלא כדי קליפה אין צריך לומר כן ואיכא למימר דלדידן גם עירוי שנפסק הקילוח גרע יותר דאינו מבליע כלל וההיא דנטף מרוטבו על החרס הוא כמ"ש לעי' ע"ש ובדבר חריף יש לאסור עירוי לגמרי דהא אפי' בכ"ש פסק רמ"א דאסור ע"ש בסי' ס"ט סע"ט ובש"ך ובט"ז שם

כו כתב בש"ע סי' צ"ד סע"ה ונוהגין לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש וכתב הש"ך בס"ק י"ח ואולי כאן לא קאמר הרב אלא קצת נוהגין להחמיר והכי דייק לישניה בת"ח שכתב וראיתי מורין לאסור אבל רוב העולם אין נוהגין כן ע"ש באמת כך כתוב בת"ח סי' ל"ז אבל בסי' פ"ה סע"ה כתב דזה גרע מההיא דסמ"ק היינו הא דתחבו בו שני כפות שכתב הש"ע ע"ש וכתב אח"כ מיהו נראה לנהוג כדברי הסמ"ק מאחר שנהגו לאסור הכלי שאינו בן יומו אין לשנות ע"ש וכן לא ידעתי מה דמקשה הש"ך בס"ק כ"א ומ"מ צ"ע ע"ש הא באמת לרמ"א גם שם אינו אלא חומרא בעלמא דהא בת"ח סי' פ"ה מדמה שם שני הדינין ויליף לנהוג כסמ"ק ממה שנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו ואדרבה משמע שם דכאן חמיר מהא דסמ"ק וכ"כ בט"ז ס"ק ט ע"ש ונראה דמי שחש להמנהג שכתב רמ"א לאסור הכלי שאינו בן יומו אפי' נשתהה הכלי שהוא בן יומו לילה אחת לא סמכינן להקל וכמ"ש בסי' ק"ג סע"ז ע"ש דדוקא דבר שאינו מנהג אלא שאנו מחמירין מצד איזה דין סמכינן אר"א אבל כאן מדינא אפי' לא נשתהה לילה