חמודי דניאל נט

עירוי ואח"כ נעשה כלי שני דנאסרו המים ומ"ש רש"ל בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ב דאפי' בכ"ש נאסרים הוא חומרא בעלמא למ"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' בשם רש"ל דשני דברים צוננים באים לכלי שני אין נאסרים זה מזה כל שכן שיאסרו את הכלים ואפשר דבס' ק"ה מיירי בשני דברים יבישים ובסי' צ"ה הלכלוך יתמחה בתוך המים והוי כגוף האיסור כמ"ש שם ע"ש וכן כאן נאסרים המים דהלכלוך מתמח' בו ואם נאמר דהכלי הראשון שעירו ממנו ונעשה ריקם נעשה כלי שני כמ"ש בסי' א' ובסי' זה להמ"א א"כ הוי עכשיו עירוי מכלי שני לכלי שני ולא נאסר אבל אם נימא דהכלי הראשון עדיין שם כלי ראשון עליו א"כ כשעירו מכלי שני לתוכו אע"ג דעירוי מכלי שני בודאי אינו אוסר אפי' להאוסרים כלי שני בט"ז סי' ק"ה הנ"ל מ"מ בעירוי דאפי' בכלי ראשון לא הוי ככלי ראשון ממש כל שכן בכ"ש דאינו כלום מ"מ כיון שהכלי שמערים עליו כ"ר הוא תתא' גבר ונאסר וצריך להגעילו ואז יוכשר לאכל בו ע"ש ואפשר דלא קאמר המ"א דהוי כ"ש אלא משום דהתבשיל נצטנן בכלי צונן אבל הקדרה לחודה הוי עדיין כלי ראשון ע"ש

כג נר של חלב שנפל על הכלי ודולקת ונטף על הכלי צריך הגעלה דלא נפסק הקילוח וכן כתב בספר כרתי ופלתי סי' צ"ב ס"ק ל"ב ע"ש אבל אין לומר דהחלב שבפי הגר הוי רותח מחמת האור ולא מהני הגעלה דאם היה רותח מחמת האור א"כ בנפלה טפה ממנו היה צריך הגעלה כמ"ש בת"ה דאם נפלה טפה מפי הנר כיון דא"צ להאור הוי רותח מחמת האור לכך אעפ"י שנפלה הטיפה ונפסק הקילוח הוי עדיין שם כלי ראשון עליה ובנר העשוי כעין שעוה כתב דאין צריך אלא גרירה וכתב הטעם שחלב הכרוך סביב הפתילה ברתיחה מועטת נמחה הוא עכ"ל וע"כ צ"ל דגם אצל האור אינה חמה כ"כ דאחר ירידתה אין לחלק בין נר דולק מחלב מהותך או שכרוך סביב הפתילה וא"כ אפי' אם נגע בכלי בחל שבמקו' שהאור דולק א"צ אלא הגעלה אם לא נגע בפתיל' שבאור עצמו ועוד דבנפל על הכלי אפי' נפל דבר שרותח על ידי האו' כיון דתתאה גבר לא הוי אלא ככ"ר וא"צ אלא הגעלה או אפשר דאינו מבליע אלא כדי קליפה כמו כל תתאה גבר אעפ"י שהוא רותח ע"י האור אבל אם נשתהה שם הנר עד שחמם את הכלי אפשר דהוי על ידי האור כיון שהאור עצמו חמם שם ואפי' אינה שוהה הנר שם הרב' לא מהני הגעלה כמ"ש בא"ח סי' תנ"א סעי' י"ט אך אם היד סולדת בכלי שלקחו הנר תיכף ומיד כשנפלה א"צ אלא הגעלה ולכאורה היה מהני כאן הליבון שנזכר שם ברחת בב"י סי' תנ"א שיחמנו הרבה באור כבלעו כך פולטו ע"ש בב"י סי' תנ"א אלא דגם שם ברחת לא הזכיר הש"ע זה התיקון וכן האחרונים משמע דלא קייל"ן כן וכן משמע שם בב"י ע"ש

כד כף של חלב שהיתה בן יומא מתשמש כלי שני וספק אם היא בן יומא משתמש כלי ראשון ותחבוה לכלי ראשון בשר ולא היה ס' אלא שהיה ספק אם היה יד סולדת בכלי של בשר בעת התחובה מותר מטעם ס"ס שמא לא היתה ב"י מכ"ר ואת"ל היתה ב"י שמא אין היס"ב ואעפ"י שאנו מחמירין בכלי שני כמ"ש הט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' ע"ש מ"מ לגבי כלי שני הוי נמי ס"ס ספיקא דפלוגתא דלרמ"א מותר וספק אם היס"ב ואין זה נכון דהא בספק הראשון איכא ס"ס שמא הוא ב"י מכ"ר ואת' אינו ב"י שמא קייל"ן כהפוסקים דמכ"ש נמי הוי ב"י וא"כ אם באנו לחוש לדברי הפוסקים דכ"ש מבליע ומפליט אסור אלא שיש להתיר מטעם אחר דכתב בהגהת ש"ד סי' מ"ט בשם רש"י על כף שנסתפקו בו אם היא ב"י אי לא ותחבוה לקדרה שאין בה ס' והתיר משים דאעפ"י דאמרו רבנן בכולה מנא משערינן נן מ"מ ודאי הוא שלא יפליט כשיעור כולה ואפי' יפליט כשיעור כולה אפשר שאפילו בפחות מס' אין בו בנ"ט דהא בשר שמן נותן טעם יותר מכחוש ותדע דהא סמכינן אקפילא אי אמר דליכא טעמא אפי' בפחות מס' אלא דשיערו חכמים בס' היכא דליכא קפילא לפי שיש אסורין שנותנין טעם עד ס' אבל יותר לא החמירו דקים להו לרבנן דאין נותן טעם באיסור יותר מבצל וקפלוט וא"כ הוי ס"ס שמא לא נתן טעם ואפי' נ"ט שמא אינו ב"י עכ"ל ע"ש וא"כ ה"נ ספק שמא אין היס"ב וליכא פליטה כלל ואפי' רותח שמא טעם מועט פלט ובטל ועוד דכבר הכריע רמ"א בסי' צ"ד סע"א דמכ"ש לא הוי בן יומו וכן הש"ע בסי' ק"ה סע"ב ע"ש וגם הט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' היקל בהפסד מרובה ע"ש

כה כתב בש"ע י"ד סי' ס"ח סע"י ולא מקרי עירוי אלא כשלא פסק הקילוח מכלי הראשון כשנגע למטה אבל אם פסק כבר לא מקרי עירוי ואינו אוסר כ"ל הא דלא כתב רמ"א דעכ"פ גרירה בעי דהא אפי' בנר של חלב שנטף ממנה טפה על כלי צריך גרירה כמ"ש בש"ע סי' צ"ב סע"ט ע"ש ולא כתב שם רמ"א כלום משמע דהסכים להש"ע והוא פחות מטפה הנופלת מכלי הראשון כמ"ש בת"ה סי' קע"ו ע"ש וכ"כ בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל'