חמודי דניאל נח

על קפילא א"צ ומ"ש הא כשיאכל יטעום האיסור י"ל דמן הסתם אינו נרגש לבני אדם אלא לקפילא ע"ש בסי' צ"ח סעיף א' שכתב דלא בעינן קפילא

כא קדרה שעירו ממנו תבשיל רותח הוי הקדרה עדיין כלי ראשון אם היד סולדת בה כמ"ש בשבת דף מ"א גבי מיחם שפינו ממנו מים לא יתן לתוכו מים מועטים דמבשל כמ"ש בתוס' ד"ה מיחם (ע"ש בר"ן שכת' דכלי שני אינו מבשל) וכמ"ש בש"ע א"ח סי' שי"ח סעיף י"ב ובט"ז שם ס"ק י"ח כתב בהדיא דהוי כ"ר וע"כ כיון דמבשל כ"ש דמבליע ומפליט ומ"ש בט"ז ביורה דיעה סי' צ"ב ס"ק ל' דאפי' בכ"ר ממש שהוס' מן האור ע"ש צ"ל דלא כת' כן אלא לענין להבליע ולהפליט מה שבתוכו דבזה מיירי שם הט"ז דאל"כ סתרי דידיה אדידי' וגם על להבליע ולהפליט מה שבתוכו אין להט"ז ראיה דכיון דהוכחנו דהוי כ"ר אפי' לבשל מנא לי' לחלק וע"ש בלבוש הלכות שבת סי' שי"ח סעיף י"ב וקרובים להתבשל עכ"ל דמשמע דאינו בישול גמור לא ידעתי מי הכריחו לכך היפך הפוסקים והיה אפש' לחלק דמיחם איירי של נחוש' כמ"ש בברטנורא דמשמר חומו טפי כמ"ש רש"י שם גבי מוליאר הגרוף בשם רבותיו וגם רש"י לא פליג במציאות אלא לענין פי' המשנה ע"ש אלא דקשה לחלק בלי ראיה מפורשת ואע"ג דשם מחלקינן בין מים מרובין למועטים דאין מבשל אפשר לענין מבליע ומפליט אין חילוק דיותר בקל מבליע ומפליט מבישול ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' ע"ש כמבוא' בפוסקי' וראיה מדין תתאה גבר דמבליע בכולו אע"ג דאין העליון מתבשל ולפ"ז אם עירו מכ"ר לקדרה רקנית שעירו ממנה התבשיל הוי עדיין כ"ר כיון שגם הקדרה הרקני' הוי כלי ראשון וע"ש בש"ך סי' צ"ג ס"ק ו' אעפ"י דהכיסוי הוא ריקן מ"מ חשיב ליה להלחלוחית כ"ר ע"ש ואם לקחו כף מקדרה של איסור שמבשלים בו בשר איסור או שהיא בת יומא והכף ריקנית והניחו הכף בכלי כשר נגוב ונפרש מן הכף לחלוחית על הכלי להש"ך דמחשיב למה שנפרש מן הכיסוי כלי ראשון גבי כסוי הכא נמי אסור כמ"ש לעיל ולהט"ז צ"ע דאפשר דוקא לענין להבליע ולהפליט מה שבתוכו הוי ככלי שני ולא מה שנפרש ממנו דידוע כף במוציאים אותה מקדרה יש בה לחלוחית הרבה עד שמה שנפרש ממנה הוא ניגר על הכלי אפשר דמודה הט"ז דהוי כ"ר אלא דלכאורה מוכח דגם זה מקרי כלי שני דאל"כ בההיא שתחב הכף שני פעמים בסי' צ"ד סע"ב דאע"ג לאח' שהוציאו בכף הוי כלי שני מ"מ נימא דלאח' שהוציאו הכף מן הקדר ונשאר בה מעט אסיר ונבלע בה הלחלוחית שעל פניה ונאסר מטעם חתיכה נעשה נבילה אלא וודאי דגם הלחלוחיתה הוא כלי שני ונראה דאין להוכיח כן דהא לטעם הראשון שכתב בתרומת הדשן שם דאין אסור בלוע אוסר היתר בלוע משמע דטעם זה מספיק אפילו נימא דלאחר שהוציאו הכף הוי כלי ראשון ואמאי אכתי ניחוש שמא הלחלוחית שעל הכף יבלע בו ויעש' נבילה אלא ודאי דלא חייש' ללחלוחי' דכל מידי דבעי הדחה מות' בלא הדח' כמ"ש בט"ז ס"ק א' ע"ש במסכת תרומות פרק י"א משנה ח' דאין חוששין ללחלוחית הנשאר הרכינה ומיצה הרי זה תרומה ע"ש ברמב"ם הלכות תרומות פרק י"א הלכה ט' שפסק כן ע"ש הכא נמי לא חיישינן ללחלוחית שעל פני הכף שיבלע בכף ויאסור אבל כשניגר מן הכף על הכלי הכשר יאסור את הכלי אם הוא ככלי ראשון כמ"ש לעיל וצ"ע עוד בזה כי אין הפנאי מסכים

כב ואם עירו התבשיל מכ"ר לכ"ש והחזירוהו לכ"ר כתב במ"א סי' רנ"ז ס"ק י"ד דלא הוי כ"ר ולא הביא ראיה ולכאורה לא משמע כן מהרא"ש שם שכתב כלומר הרוצה להטמין את החמין יפנה ממיחם למיחם עכ"ל ע"ש וכיון דהברייתא רוצה לאשמועינן תקנתא להטמין את החמין אמאי לא אשמועינן תקנתא טפי דאפי' במיחם ראשון מותר להחזיר ולהטמין בודאי יהיה חם טפי בשלמא להרמב"ם והר"ן אורחא דמנתא קתני וי"ל דהרא"ש בודאי סבור כרש"י דצריך לגלות דעתו דלאקרורי קבעי דאל"כ למה לי לפר' הבריית' כך ולדידי' אסור להחזיר דכשמחזיר מגלה דעתו דלחמ' קבעי והמ"א כתב כן להרמב"ם והר"ן אך לפ"ז צ"ע דלא הביאו הטור והב"י דעת הרא"ש בסימן רנז ע"ש גם בר"ן פר' כירה גבי בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם בתירוץ שני שכתב א"נ ע"ש לא משמע כהמ"א דאל"כ מאי מתרץ הר"ן במאי שכת' שפינן למיחם ראשון ואם חממו מים בכלי כשר ועירו את המים לכלי אסור גת יומא ותיכף עירו לכלי כשר הראשון והכל היה חם שהיד סולדת בו ע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק נ"ד ואם עירה תבשיל כשר לתוך קערה אסורה מותר דהא מדינא אינם אסורה אלא כדי קליפה ומאחר דאינו ראוי לקלוף שרי עכ"ל נמצא שלא נאסרו המים ואפי' אם אין הכלי אסור נקי מ"מ לא הוי אלא חם וצונן דתתאי גבר ואינו נאסר אלא כדי קליפה ונראה דאם אין ס' נגד המלוכלך נאסרים המים כמ"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' דאפי' נפל אסור לכ"ש נאסר התבשיל כל שכן כאן דמתחילה בא ההיתר על האיסור ע"י