חמודי דניאל נז

שאוכל כולם ביחד דליכא למימר בכל חדא שמא לא זו היא שאסורה ואם יש כ"כ עד שבודאי אותן שנאסרו כדי קליפה בטלין ברוב באחרים מותר וצריך לאכול כ"כ עד שלא יאכל בודאי את הנאסרין ומ"ש רמ"א במקו' הפסד יש לסמוך אמקילין נראה דהיינו הפסד קצת דהא בת"ח ובד"מ מתיר אפילו בלא הפסד

כ כתב בפר"ח סי' ק"ב ס"ק ח' דכלי חלב שנתערב בכלים של בשר אינו בטל דמצינן למיקם אטעמא למטעמא קפילא וה"ל כאיסור הניכר שאין לו בטול ע"ש וכ"כ בסי' ק"ט ס"ק ד' דהא דיבש ביבש בשאינו מינו בטל בס' דוקא בדלא ידוע ולא מנכר האסו' וליכא למיקם אטעמא דאסורא אבל אי איכא למיקם אטעמא כגון חתיכה שבלועה מחלב שנאסרה ונתערבה עם חתיכות אחרות או כלי חולבת שנחערב' בכלים של בשר כיון דאיכא למיקם אטעמא דאסורא וה"ל כאיסור הניכר שאין לו בטול ועוד שכשיאכל אותה חתיכה של איסור ירגיש החל' בפיו ע"ש וצ"ע דהא בט"ז דף ע"ד אמרו אלו אסורין ואוסרין בכל שהן וקא חשיב שם בשר בחל' דהיינו חתיכה של בשר שנאסרה מחלב ע"ש ואמרו שם בגמרא האי תנא מאי קא חשיב אי אסורי הנאה קא חשיב לתני חמץ בפסח ומשני האי תנא תרתי אית לי' אסורי הנאה ודבר שבמנין ואסורי הנאה ע"ש משמע דוקא חתיכה גדולה מבשר וחלב אינה בטלה או חמץ בפסח משום דאסורי הנאה היא ולדברי הפר"ח אין לו בטול כלל דהא איכא למיקם אטעמא למטעמיה קפילא ועוד כשיאכל יטעום בשר בחל' וקושיא הראשונ' י"ל דמיירי דליכא קפילא כמ"ש בחולין דף צ"ו אי ליכא קפילא בס' ע"ש ה"נ אי ליכא קפילא בטל ברוב אבל קושיא השניה קשה וכן בסי' ס"ט סעיף י"ד בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ונתערב באחרות או נתבשל בלא מניחה לא כתב הפר"ח כלים ע"ש וכן בסי' ק"א בחתיכה הראויה להתכבד כתב שם בש"ע בשר בחלב ע"ש ולא כתב שם כפר"ח כלום ע"ש ובמשנה שם חשיב חתיכת דג טמא דהוי חתיכה הראויה להתכבד ע"ש אע"ג דבודאי חתיכת דג טמא אינן שוין בטעמא עם דג טהור ובדוחק י"ל דבבש' בחלב מיירי שנסחט ממנה החל' לגמרי אפ"ה אסורא דהא אפשר לסוחטו אסור כמ"ש בסי' צ"ב ע"ש וא"כ ליכא למיקם אטעמא או כגון כחל שבלע חלב אחר דאסור משום בשר בחלב כמו בשר אחר שנתערב בכחל שנצלה בחלבו ע"ש בסי' צ' וגבי חמץ אפשר שלא נתחמץ אלא מעט שאינו נכר או דככר מצה בלע משקה חמוצה דהוי טעם אחד עם חמץ וגבי דם שנתערב כגון כבד שבלע דם אחר דכבד נמי טעם דם יש בו או שחתיכה בשר בלע דם דגים וגבי חתיכת דג טמא צ"ל דהוי טעם אחד עם דג טהור ע"ש וכל זה דוחק דה"ל לפר' ומדכתבו בגמרא וכל הפוסקים סתם משמע דמיירי בכל ענין וכן קש' על הש"ך בסי' צ"ב אאשה כיון דאפש' למיקם עלה דמילתא לא נכנס הכל בספק שהרי יוודע הדבר ע"י שיטעום העכו"ם כל חתיכ' וחתיכ' ע"ש וע"ש ברמ"א שכתב וכן נוהגין ע"ש א"כ היכי מצינו חתיכה שנאסר משום בשר בחלב שיתבטל ברוב הא איכא למיקם עלה דמלתא וכן חמץ או דם כמ"ש וע"ש בפר"ח סי' ק"ב ס"ח שהביא באמת ראיה מכאן לדין שלו דכל דאפש' לברר אינו בטל ע"ש ומ"ש בש"ך דאם לא נודע על איזה חתיכה נפלה לא שייך לומר חתיכה נעשה נבילה לכאורה לא משמע הכי בחולין דף ק' בתוספת ד"ה בשקדם שהביא ראיה לפירוש רבינו אפרים מההוא זיתא דתרבא דנפל לדקולא דבשרא ע"ש וכ"כ שם ברא"ש ובתורת הבית ע"ש שדחו ראיה זו ולא כתבו כפשוטו דלא נודע על איזה חתיכ' נפלה משמע קצת דסברו דאפי' לא נודע נעשה נבילה ולכאורה היה נרא' לומ' דמ"ש בע"ז דבש' בחלב דוקא דבר שבמנין אינו בטל אבל חתיכה קטנה בטל היינו להיתר הנאה אבל באכילה אסירה דכשיאכל יטעום טעם בו"ח וחמץ ומיירי דליכא קפילא דאי איכא קיילא אפי' בהנאה אסור דהוי אסור הניכר ובזה היה נרא' ליישב מ"ש רש"י שם אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו למנות בטל ומשליך א' מהן לנהר והשאר משליך לכלבו ע"ש והרא"ש הקש' עליו ולמאי דבעי רש"י לאסרו באכילה ה"ה דאסור בהנאה ע"ש דבאמת גם דעת רש"י דחמץ בפסח בטל אפי' לאכילה אלא דכאן אי אפשר לאכלו דהא יטעום טעם חמץ מ"מ דעת הרא"ש דחמץ בפסח בטל ומותר אפי' באכילה ע"ש וכן בש"ע א"ח סי' תמ"ז סע"ט כתב בש"ע פלוגתא אי יבש ביבש בטל וכתב שם ויש מי שאומר דחמץ שוה לשאר אסורין ע"ש משמע דמותר אפי' באכילה ולא כתב שם הפר"ח כלום גם מ"ש דמיירי דליכא קפילא נראה דדוקא במין בשאינו מיגו דאסור' וליכא קפיל' דמשערין בס' מהני דהא כשמשערין בס' נמי ליכא טעמא אבל כאן אפי' ליכא קפיל' אסו' דכיון דאפשר להכיר האסור ע"י קליפ' בודאי אסור עד שיסיר האסור ואפשר דדבר זה הוא כדבר שיש לו מתירין דאם צריך להוציא הוצאת לא הוי דבר שיש לו מתירין כמ"ש בסי' ק"ב ע"ש ה"ג אם צריך להוציא הוצאת