חמודי דניאל נו

עצמות והמוח מין א' לכן מותר למולחן עם בשר דמאי מהני המוח לעצמות ועוד דהמנהג למלוח עצמות שאין בהן מוח נמי עם בשר וג"כ הש"ך בסי' פ"ז ס"ק כ"ב דהאוכלם פטור אבל איסורא איכא ע"ש וקשה המאי בעצמות איסור מותר המאכל ואדרבה העצמות של איסור מצטרפין להית' ודו"ל דבסי' פ"ז מיירי ברכין דא"כ אפי' חיובא יהיה וכן קשה בסי' ק' סע"ב ירך שנתבשל עם גידו אין הגיד אוסר ע"ש הא כיון דנתבשל נמלח תחילה ואמאי לא נאסר הגיד משום דם וצ"ל נמי משום דיש בו לחלוחית מעט ונראה דגם הגיד מצטרף עם ההיתר לבטל את השומן כמו העצמות ע"ש ואפשר דלכך מותר למלוח עצמות עם בשר דכיון שהם חלקים אמרינן דם משריק שריק כמ"ש בש"ך סי' ע"ה ס"ק י"ג ע"ש ואעפ"י דבבני מעים לא התיר רמ"א אלא בדעבד היינו עם שאר בשר ובאמת בעצמות ג פה עם שאר בשר אסור לכתחילה כמ"ש בת"ח סי' ט"ו ע"ש ובש"ע סי' ע"א סע"ג ע"ש ועצמו' דמי לכלי מנוקב דמותר לאכול בה רותח להש"ע בסי' ס"ט סעיף י"ז משו' דמשריק שריק אך רמ"א אסר שם ודמי לסכין שחתך בה בשר שלא שהה שיעור מליחה בסי' ס"ט סעי' כ"ו ע"ש בט"ז ס"ק נ"ג ובש"ך ס"ק פ"ח ובסכין מותר לכתחילה אך עם העצם מובלע בבשר לא ידעתי האיך שייך משריק שריק ושמעתי דעצמות שיע ולא בלע כמ"ש בש"ך סי' ע"ב ס"ק ג' ע"ש ואפשר דמ"מ כיון שיש בבשר דם לפלוט הדם נפלט דרך הבשר ושייך משריק שריק ע"ש בחולין דף קי"ב בתוספת ד"ה ודגים רפו ע"ש

טז פעם אחת נפל רוטב של בשר מעט לתוך קדרה גדולה של דגים ורוטב וציויתי לערבו יפה עד שיתבטל הטעם בס' דהא לאו איסור הוא דנימא אין מבטלים אסור לכתחיל' ועוד דאפי' אם באיסור לא היה צריך לערבו דנתערב עם הרוטב הכא צריך לערבו כי אם יטעום מלמעל' יטעו' טעם בש' וחמירא סכנתא ע"ש בט"ז סי' צ"ג ס"ק ו' בד"ה אלא הדבר ברור דכאן מיירי הרמב"ם ובדברי האחרונים דלשם ע"ש בט"ז סי' קט"ז ס"ק ב' דמשמע דדג בבשר אינו בטיל בס' אבל הפר"ח ס"ק ד' בד"ה מסתברא כתב דבטל ובפרט האידנא שנשתנו הטבעים כמ"ש במ"א סי' קע"ג ס"ק א'

יז אם תחבו כף טרפה בת יומא ולא היה ס' אך שיש ספק אם היה חם כשר שמא היה צונן ואת"ל חם שמא לא נתנה טעם דאינו מוכח שיתן טעם אפי' בפחות מס' כמ"ש בהגהת ש"ד בסי' מ"ט בד"ה מעשה בא לפני רש"י ע"ש וכאן יש חילוק בין ב' הספיקות דאם הוא צונן אפי' אם יחמו ויחזירו ויתרבו כף אחרת טרפה לא הוי נתוסף האסור ונצריך ס' כנגד ב' הכפות דצונן לא נותן טעם כלל אבל אם הוא חם אלא שלא נתן טעם כשנתוסף האסור אסור גם אם עברה לילה אחת על הכף יש לצרף דעת האומרים דבלילה אחת נפגם הטעם כמ"ש בטור י"ד סי' ק"ג ע"ש בב"י וע"ש בהגהת ש"ד הנ"ל דגם רש"י מסתפק אם הוציאו הכף עם מרק מכלי ראשון עם מקרי הכף כלי ראשון או לו ע"ש בט"ז בי"ד סי' צ"ב ס"ק נ' שמסתפק נמי בזה ע"ש

יח בש"ך סי' ק"ט ס"ק י"ב ואם רוצה לבשלן ע"ש ובספ' מ"י חילק עליו דעתה שנודע האיסור עכשיו דין יבש ביבש הוי מה לי אם הן בקדרה א' אי בב' קדרו' וכן מ"ש דלא נודע הוי מן התורה וברא"ש משמע דלא נודע הוי מדרבנן ע"ש ובספר פר"מ כתב דסברת הש"ך הוא דכל שלא נודע אין לו ביטול כלל מן התירה והלכך כשבשל עם מם נאסר המים דשאינו מינו מן התורה אסור ואף לאחר שנודע דהחתיכות מבטלין מ"מ הרוטב נשאר באיסור ונבלע בחתיכות ולא שייך לומר ספק דרבנן לקולא ע"ש ולפ"ז אם נמלחו מקצתן בפני עצמן ומקצתן בפני עצמן מותר דהא הוי מין במינו דרוטב שהוא פליטת הבשר הוי מין במינו עם הבשר כמ"ש בפר"ח סי' צ"ח דלדידן דאזלינן בתר טעמא הוי רוטב פליטת הבשר מין במינו עם הבשר ודוקא אם היה רוב בכל אחד אבל אם נמלחו שתים בפני עצמן הוי איסור דאורייתא בט"ז סי' קי"א ס"ק ע"ט אם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות ע"ש וצ"ע דהא שם מיירי בחלב דהוי מין בשאינו מינו כמ"ש בט"ז סי' צ"ח ס"ק א' ע"ש וי"ל דבסי' קי"א מיירי נמי בבשר שמן דהא סתמא כתבו שם ועוד שכ' שם ואם הבש' שנמל' עמו הוא שמן ע"ש ובשמן הוי מין במינו כמ"ש בש"ך סי' צ"ח ס"ק א' ע"ש מ"מ י"ל דבסי' ק"ם מיירי שאין בכל חתיכה רוב נגד האיסור ועוד דשם א"א לערבם דאפי' אם יבשלם אפש' דלא יסחוט האיסו' לגמרי דאפש' לסחטו אסור אלא דהט"ז לשטתו דסב' א"צ לערבן

יט בש"ע י"ד סי' ק"ט סע"ב ואם רצה לבשלן יחד ואין שם ס' מותר להרבות עליהן כדי שיעור ס' ולבשלן ע"ש נראה דוקא לבשלן אבל למלחן אסור אפי' יש ס' דהא מה שמשערין במליחה בס' הוא מחמת חומרא והעיק' דמשערין במליחה כדי קליפה או כדי נטילה וא"כ כולן נאסרין כדי קליפה ואסור לאוכלם דהא הוי כמו