חמודי דניאל נה

אסור משום דבר שיש לו מתירין א"כ גם כאן בנתערבו כלים נמי לדבר חריף אסור אפי' בו ביום הואיל והוי דבר שיש לו מתירין לגבי שאר דברים וכן בההיא בסי' קכ"ב סע"ט אם נשתהה ביד נכרי לא מהני כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דהא יכול לשהות אצלו מעת לעת ע"ש

יד כתב בש"ע י"ד סי' צ"ה ואם עירה דכלי ראשון על כלי חל' דינו ככלי ראשון ואיסר אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחין שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב יחד ואפי' שומן דבוק בהן הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה ע"ש וע"ש בט"ז ובש"ך שאוסרין בזה ע"ש ונרא' דאפי' לדברי הט"ז והש"ך אם יש במים שמערה עליהם ששים נגד מה שדבוק באחד מהן מותר אע"פ שבתחיל' העירוי ליכא שש' ואיכא למימר שמבליע תיכף מזה לזה לא אמרינן ככי אלא כיון במערה בלי הפסק הוי כאילו מערה בבת אחת כמ"ש בר"ן פר' כל הבשר וחמירא דהיתרא לגו מיא דאסורא בשנפל בבת אחת שהוא בנותן טעם אי נמי במערה ואינו מפסיק דכבת אחת דמי אבל שלא בבת אחת ראשון ראשון בטל ע"ש וכן משמע ממ"ש בסי' צ"ג דאם ניער וכיסה מיד הכל מצטרף לבטל טעם החלב ע"ש אע"ג דנפלה הטיפה על חתיכה אחת חוץ לרוטב אפיה אמרי' דלא בלע תיכף אלא כשנתוסף היתר אחר אמרינן דמבטל ה"ה הכא כשניתוסף היתר אחר מבטל דמה לי שתוחב את האיסור לתוך ההיתר או שמוסיף היתר אחר מלמעלה דודאי אינו יכול לנער תיכף כמו שמערה תיכף ובש"ך סי' ק"ה כתב דאם עירה תבשיל עם זבוב לקערה ונפל שם הזבוב תחילה דנאסר כדי קליפה כדין חם לתוך צונן דאין שייך לזבוב היוצא מן הרותח להיות ככלי שני ע"ש משמע אעפ"י שמערה את התבשיל תיכף ויש ששים אפ"ה אסיר אלא ודאי דדוקא לענין חתיכה נעשה נבילה אמרי' כן דאינו אסור אלא משום דנקרא עליו שם איסור וכיון דמערה בלי הפסק לא נקרא עליו שם איסור אבל לענין בליעה לא מהני זה דכיון דבלע תיכף נאסר מיד

טו אם בשלו גרופין שיש בהם מילבין הרבה בקדרה ואחר כך לקחו כף והגיסו בה את הקדר' ותחבו הכף לקדרה אחרת ולא קינחו את הכף קודם שתחבו בקורה הכשרה והקדר' האסורה היתה רכה הרבה שהיה בה מים רבים לכאורה יש להתיר דהוי ס"ס שמא נימוח בקדרה האסורה ושמא לא נדבק בכף כלום כמ"ש בש"ע י"ד סי' פ"ו סע"ט ע"ש אבל במאכל עב יש להחמיר דודאי נדבק המאכל בכף וכיון שיש הרבה מילבין קרוב לודאי שיש מילבין בכף נמי וצ"ע עוד בדין זה אם נפל עצם לתוך התבשיל א"צ לשער ס' נגדו אפילו לא נמלח דאין בעצמות דם כמ"ש בש"ך סי' ע"א ס"ק ט' נראה דאם יש ס' נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר עכ"ל אבל נגד העצמות א"צ ס' וכן משמע ברמ"א סע"ג שכתב הקוליות ושאר עצמות שיש בהן מוח צריכין מליחה עכ"ל משמע אם אין בהם מוח א"צ מליחה וכן מבואר בסי' צ"ט סע"א דעצמות האיסור מצטרפין להיתר אע"ג דבוודאי בשר האיסור והעצמות לא נמלחו ולאסרו משום דם ונרא' דגם ציר אין בעצמות דאל"כ אמאי א"צ ס' נגד עצמות האיסור אך קשה א"כ אמאי מותר למלוח עצמות עם בשר ואפילו עם שאר בשר דעם בשר שעל העצם גופה אפי' לכתחילה מותר כמ"ש סי' ט"ו ע"ש ובפר"ח סי' ע"א ס"ק י' ע"ש הא כיון שאין בהם ציר אין אומרים כבלעו כך פלטו כמ"ש בט"ז סי' ע"ה ס"ק ו' ע"ש ובש"ך סי' ע"ה ס"ק י"ג ע"ש ובט"ז סי' צ"ט ס"ק א' כתב דיש בהן לחלוחית ובפר"ח שם כתב דאפי' לחלוחית אין בהם ע"ש והר"ן פרק גיד הנשה כתב דיש בהן לחלוחית אלא דאין בהן בנותן טעם ע"ש אעפ"י דהר"ן מיירי ברכין מ"מ סברא זאת נוכל לומ' בקשין ג"כ וע"ש בכרתי ופלתי שמתרץ כן קושית הפר"ח ע"ש בסי' צ"ט ס"ק א' ואפש' דלכך מותר למולחן עם בשר כיון דיש בהן לחלוחית והא דמצטרפין קליפי בצים לבטל האיסור אעפ"י דאין בהן לחלוחית ע"ש בכרתי ופלתי סי' צ"ט ס"ק א' דמיישב ע"ש ולפ"ז נראה דכ"ש דמותר אם מלח בצים בלא קליפ' קשה עם בשר דמות' בדעבד דיש בהן לחלוחית יותר מעצמות ואפשר דהלחלוחית שבעצמות הוא מין בשר אבל בבצים אינו מין בשר כלל מ"מ אם לא נגמר אלא החלמון דהוי מין בשר כמ"ש בסי' פ"ז סע"ה ע"ש מותר וכ"כ בפר"ח סי' ע"ה ס"ק י"א ע"ש וקש' על הפר"ח דבסי' צ"ט ס"ק א' כתב דאין בעצמות לחלוחית כלל ובסי' ע"א ס"ק י' כתב דמותר למולחן עם בכר ובסי' ע"ה ס"ק י"א כתב דילפינן מליחה מבשר וחלב ולפי דבריו בסי' צ"ט ס"ק א' היה מוהר לבשל עצמו' בחלב וכ"ש אם בישל דלא נאסר התבשיל בדעבד ובסי' פ"ז ס"ק כ' כתב דבעצמות איכא אסורא בין לבשל ובין לאכול ע"ש ועוד דנרא' דהא דאסור לבשל עצמות בחלב ולאכול חומרא הוא אבל לקולא ודאי דלא נימא סברא זאת דהוי בשר וא"כ לפי הפר"ח דילפינן מליחה מבשר וחלב אמאי מותר למלוח עצמות עם בשר ודוחק לומר דבסי' ע"א מיירי דיש בעצמות מוח והוי